הרמזור שפשוט לא מתחלף: כל ירושלמי משוכנע שהוא מכיר את הצומת הכי מרגיז בעיר, זה שההמתנה בו לרמזור גורמת לאיבוד דקות יקרות וגורמת לעצבים ותסכול. אבל מהם באמת שלושת הרמזורים הכי מרגיזים של ירושלים? שאלנו את הירושלמים.
בסקר שעשינו מול רבבות הגולשים של 'מיינט ירושלים' קיבלנו תשובות רבות ומפורטות, אבל בסופו של יום, הן התמקדו בשלושה צמתים מרכזיים בעיר שנראים כבעייתיים ביותר, מבחינת הנהגים והולכי הרגל בירושלים.
אולי יעניין אותך:
3 הרמזורים הכי מרגיזים בירושלים
במקום השלישי: הרמזור שבצומת הרחובות יהודה הנשיא-הורקניה.
"הולך רגל מחכה חמש דקות בממוצע לעבור את הכביש", כתבו הגולשים. "הפונים שמאלה מהורקניה ליהודה הנשיא תקועים שעות כי רכבים חוסמים את הצומת. בגלל שהרכבים מהשמאל חוסמים את צומת, לפעמים נאלצים לחכות שלושה רמזורים עד שהצומת פנוי לפנות שמאלה, פשוט קטסטרופה!".
במקום השני: הרמזור שבצומת הרחובות בצלאל-אוסישקין.
"הולכי רגל מחכים לעתים שלוש דקות שלמות!", הגיבו הגולשים. "במצטבר בזבזתי שם שנה מהחיים שלי".
"תמיד הרגיש לי הרמזור הארוך בעולם, לחצות את בצלאל מצד אחד של נחלאות לצד השני".
"זה שת"פ של העירייה עם הפלאפל", הגיב אחד הגולשים בהומור.
ובמקום הראשון: הרמזור בצומת בייט ביציאה מבגין.
"צומת בייט חד משמעי, רמזורים אכזריים", כתבו הגולשים. "הרמזור במעבר החצייה של צומת בייט-בגין הוא לא פחות ממזעזע. לחכות שם שלוש דקות שלמות בלי טיפת צל בקיץ ולראות כביש ריק לפניך, שפעם בעשרים שניות טס בו רכב במאה קמ״ש".
ובאיזו שכונה יש הכי הרבה רמזורים עליהם התלוננתם?
גילה היא השכונה שלוקחת את הכתר ובגדול.
"בצומת יפה רום-צביה ויצחק-הסנונית, אם מפספסים רמזור מחכים לפחות 3-4 דקות עד לרמזור ירוק מכיוון הסנונית. זה מזעזע. ממול הכביש כמעט ריק ומחכים סתם".
"מדויק!, לפעמים מגיע למצב שאני נוסע לצד האחורי של הרחוב רק כי לא לחכות שם".
"בעלייה של גילה, בצומת הגדולה, היכן שהקניון. כל רמזור 5 דקות".
אבל בשורות טובות - מסתבר שכנראה גם הרמזור הכי קצר נמצא בגילה. "אפשר את הרמזור הכי קצר?", שאל אחד הגולשים, "דב יוסף לכיוון גילה, בצומת הירידה לבגין. פחות מ-3 שניות".
איך מחליטים על הזמנים של 360 הרמזורים בירושלים?
אז פנינו למנהל המרכז לניהול תנועה בירושלים, יוני לוי, ושאלנו איך עובד הסיפור של הרמזורים בעיר.
"הצבת רמזור חדש נעשית רק לאחר בדיקת הצדקה מקצועית, בהתאם להנחיות משרד התחבורה, הכוללת ניתוח מפורט של נפחי תנועה של כלל משתמשי הדרך – רכבים והולכי רגל", מדגיש לוי, שמנהל, בין היתר את 360 הרמזורים הפרושים ברחבי העיר. "בנוסף, נלקחים בחשבון גם שיקולי בטיחות. לעיתים, בעיקר במוקדים מסוכנים, מוצב רמזור כדי לאפשר חצייה בטוחה של הולכי רגל".
אלא שגם לאחר שהוחלט להציב רמזור, התכנון אינו מסתיים שם. "זמן המחזור וזמני האור הירוק בצומת נקבעים על סמך בדיקת קיבולת ותוך ביצוע ספירות תנועה בכל אחת מזרועות הצומת," מסביר לוי. "המטרה היא להקצות את זמני האור הירוק באופן הוגן ויעיל בין כלל משתמשי הדרך – בהתאם לנפחי התנועה בפועל וכמובן, לאפשר זמן חציה בטוח להולכי הרגל, על פי הנחיות משרד התחבורה."
אבל גם התכנון הקפדני הזה לא תמיד מצליח להעלים את העומסים ואת זמני ההמתנה. במקרים מסוימים, צמתים בעיר עוברים את סף הקיבולת, גם כשזמן המחזור מוארך משמעותית. לוי מבהיר: "זו תופעה מוכרת גם בערים רבות בארץ ובעולם. כשצומת מגיע לקצה גבול היכולת שלו – הפתרון כבר לא טמון רק ברמזור".
כאן נכנסים לתמונה פתרונות מערכתיים ותשתיתיים. העירייה מקדמת שורת פרויקטים להעדפת תחבורה ציבורית, ובהם הרחבת הרשת של הרכבת הקלה, הקמת נתיבי תחבורה ציבורית ייעודיים (נת"צים), חניוני 'חנה וסע' וגשרים להולכי רגל, וכאלו קיימים לא מעט בירושלים. "הפרויקטים הללו לא רק מסייעים בשחרור העומסים בצמתים ובקיצור זמני ההמתנה ברמזור להולכי הרגל, אלא גם מעודדים תושבים להפחית את השימוש ברכב פרטי ולעבור לתחבורה ציבורית – שהיא יעילה, חסכונית וברת-קיימא," מסכם לוי. "כך נפחי התנועה יקטנו, עומסי התנועה ישתחררו וזמני ההמתנה ברמזורים להולכי רגל – יפחתו".
