המקרה הזה זעזע את כל הירושלמים - גופתו כרותת הראש של אברהם (אבריימי) שניידר, שנמצאה בדירתו בשכונת נחלאות. עכשיו, בראיון עם אביו של הצעיר, חושף mynet ו"ידיעות ירושלים" את הסיפור שמאחורי הפרשה, שבקצה שלה סוף כל כך טראגי.
הוריו של אברהם (אבריימי) הוכו בתדהמה כאשר גופתו כרותת הראש נמצאה בשדרות בן צבי בנחלאות. רק מספר ימים קודם לכן הוא ביקר את המשפחה ונראה בריא לחלוטין. "אבריימי היה אצלנו בהדלקת נר חמישי של חנוכה, והוא היה בסופר חדות. הוא הדליק את הנרות ובירך עליהם בקול רם. הוא ישב איתנו, אכל לביבות ושתה, ושמחנו איתו", מספר האב מוכה הצער, אילן שניידר.
מחרדי קיצוני לחילוני
כבר מספר שנים שאבריימי היה בתהליך של יציאה בשאלה. בשונה מהמוכר במצבים מעין אלה, אביו מספר על קשר חם וקרוב שנשמר איתו. "הוא היה בא אלינו בשבתות עם רכב, וקיבלנו אותו באהבה כמו את מי שהיה בא אלינו ברגל. בינינו לא עמדה סוגיית שמירת המצוות. אני עצמי לא גדלתי באווירה דתית, וכשלמדתי באוניברסיטה בירושלים חקלאות לפני 42 שנים נתקלתי במודעה על יהדות ומשם הגעתי אליה. מה שנגע לליבי יותר מכל היה המצווה של 'ואהבת לרעך כמוך'. לא עניינו אותי דברים אחרים. זה לא ששבת או מצוות אחרות לא דיברו אלי, אבל המצווה הזו נגעה בי הכי הרבה. זה גם היה המוטיב שלאורו חינכתי את ילדיי, ואבריימי קלט את זה היטב".
ובכל זאת, הוא עשה שינוי רציני בחייו. "כן. הוא אומנם עבר תהפוכות והיה מאוד חרדי בתחילת הדרך והפך לחילוני לפני כמה שנים - בלי זהות דתית חיצונית. אבל זה באמת לא עניין אותנו כי המהות שלו היתה לעשות טוב בעולם הזה. עכשיו, אם חילוני מדבר ככה, אז מה ההבדל בינו לבין דתי? אין הבדל. זו ההשקפה שלי, וכך חינכתי את בני. לא כולם שמעו אותי, אבל הוא שמע אותי היטב. וכדי להוציא את זה מן הכוח אל הפועל הוא עבד במד"א.
"לא מעניין אותי אם פלוני אלמוני טובל במקווה שש שעות ביום, כי אם בזמן הזה היית יכול לעזור למישהו - זו התכלית. יש לי כמה בנים ולא זכיתי שמרביתם ילכו בדרך זו. אבריימי כן. לא חיפשתי מה הוא עשה או לא. כן כיפה, לא כיפה, אם יש לב כזה ואכפת לו מהאנשים, זו מושלמות בעיניי. זה עיקר העיקרים. אני לא אומר שזאת היהדות כולה, יש עוד מצוות - שבת, תפילין. אלה מצוות חשובות עד בלי די, אבל זה עיקר העבודה".
אבריימי וההומלס
"יש שני סיפורים עליו שאני מתהלך איתם כמו טווס. אחד מהם הוא כזה - הוא עבד על נט"ן, ויומיים בשבוע, שני לילות, הוא עבד במודיעין. אבריימי היה מגיע למודיעין בשבע בערב וישב שם הומלס שחיכה לו בכל פעם. זה היה מעין טקס שחזר על עצמו - בני היה שואל אותו אם הוא רעב וההומלס היה עונה שכן. אז אבריימי היה מכניס אותו לניידת ונוסע איתו כקילומטר וחצי לצומת שילת, לקנות לו לאפה ענקית. אגב, במד"א לא הסכימו להכניס את ההומלס לתחנה, אז הבן שלי היה יושב איתו בחוץ על הספסל. אם לא הייתי רואה את זה בעצמי, לא הייתי מאמין. ההומלס היה אוכל את הלאפה, ועד שלא היה אומר שהוא שבע, אבריימי לא היה קם מהכיסא. אם הוא חילוני ועושה מעשים כאלה, אין הבדל בינו לבין דתי. אלוקים כשהוא מסתכל מלמעלה אומר לנו שהוא זה שמנהל את העולם, אנחנו לא צריכים לדאוג לדבר חוץ מאשר לעזור אחד לשני, להיות אדם אחד לשני, לשמור אחד על השני ולעשות טוב", מספר האב.
"חוץ מזה, הגיע לנחם אותי מישהו מכרמיאל שעבד עם אבריימי בעבר. התחנה שלהם נבחרה על ידי הנהלת מד"א להסיע זקנים מבית החולים 'אסף הרופא' לבתי אבות. הם אלה שעשו את ההעברה. כשהוטל על אבריימי לעשות זאת, הוא היה לוקח את הקשיש מ'אסף הרופא', וכשהיה מגיע לבית האבות היה דואג ללוות אותו עד לחדרו. אחר כך הוא היה יושב עם הקשיש כמה דקות ביחד, כי הם בדרך כלל היו מפוחדים מעצם זה שלא הכירו את המקום. הוא היה מחזיק לו את היד, מרגיע אותו, ורק אחר כך ממשיך בדרכו. הבחור הזה שבא לנחם אותי סיפר לי שהוא היה מתווכח עם אבריימי הרבה, אמר לו שאין זמן לכל הדברים האלה. אבל אבריימי היה אומר לו שהקשיש הוא לא שק תפוחי אדמה ושהוא רוצה להרגיע אותו, שירגיש נינוח. אני מתרגש מהמעשים האלה של הבן שלי. אני שמח שזכיתי לבן כזה".
ארבעת הגוססים בצומת לטרון
אברהם שניידר נמצא בדירתו, כאמור, כאשר גופתו כרותת ראש. המשטרה חוקרת כיוון של התאבדות בשל ממצאים שנמצאו בדירה. עם זאת, טרם נמסרו הוכחות חותכות לכך והחוקרים מחכים לתוצאות של בדיקות הדם. אלא שבמשפחה שוללים מכל וכל את האפשרות כי הוא שם קץ לחייו. "לא היה ולא נברא. הוא לא התאבד. המשטרה העבירה את הגופה שלו לאבו־כביר ועוד לא מצאו שום דבר בדם שלו", אומר אילן. "אבריימי פשוט נרדם ולא התעורר. אנחנו לא יודעים ומעדיפים להאמין שאלוקים לקח אותו במיתת נשיקה כמו צדיקים שנפטרים מהעולם. הוא לא התאבד ומי שאומר את זה הוא שקרן.
האב: "לצערי, אבריימי עבר טראומה מהמראות שהוא ראה במד"א, אבל הוא לא נטל את חייו. אחד הדברים שהשפיעו עליו ביותר ושהוא סיפר לי עליהם, היה שפעם הוא פינה ארבעה גוססים מהכביש בצומת לטרון, וזה מאוד פגע בו בנפש"
"לצערי, אבריימי עבר טראומה מהמראות שהוא ראה במד"א, אבל הוא לא נטל את חייו. מהאירועים שעבר הוא קצת נפגע נפשית וקיבל עזרה מפסיכיאטר שבאמת העמיד אותו על הרגליים, אבל הוא עדיין היה חלש יותר נפשית. אחד הדברים שהשפיעו עליו ביותר ושהוא סיפר לי עליהם היה שפעם הוא פינה ארבעה גוססים מהכביש בצומת לטרון וזה מאוד פגע בו בנפש. הוא סיפר לי איך הם הרימו אותם מהכביש".
יונתן מנדלוביץ היה חברו הקרוב של אברהם שניידר ז"ל. במשך שנים ארוכות היה השותף שלו לדירה וגם עבד איתו במד"א. לאחר שהתחתן עם לייה, אברהם עבר לגור איתם בדירה במשך שבעה חודשים. הקשר ביניהם התהדק מאוד ולא התנתק עד מותו הטראגי. רק ביום שישי לפני שנפטר קיים אברהם שיחה ארוכה עם מנדלוביץ.
לייה מספרת על החבר הקרוב של בעלה, שהפך לימים גם לידידה, על הרגישות והחמלה הגדולה שהיתה בו. "עברתי ניתוח מורכב ביולי האחרון בחשש מסוים, כי לא היינו בטוחים שהניתוח יעבוד ואולי יהיה צורך בטיפולים נוספים. שניידר היה מדהים. הוא הציף אותנו בהודעות ודאגה. הוא היחיד שהרשינו לו לבוא לבקר אצלנו בבית ולראות אותי. כיוון שחשש לשלומי, הוא גם עשה למעני משהו שלא עשה זמן רב - הניח תפילין והתפלל עלי. הוא שלח לנו את התמונה שלו עם התפילין. חוץ מזה, הוא תמיד האמין באהבה ממבט ראשון וחיפש את האחת להזדקן איתה ביחד. היינו צופים בקומדיות רומנטיות ובוכים יחד בסרטים קיטשיים".
