חנק למוות את אשתו, ניסה לביים התאבדות שלה, הלך לנערת ליווי, ואז ניסה להתאבד בעצמו. myet ו"ידיעות ירושלים" חושפים לראשונה את התמלילים שבהם גיא שפירא (,(50 תושב מעלה אדומים, מודה בקור רוח כיצד רצח את רעייתו ומספר מה עשה לאחר מכן ועד למעצרו הדרמטי.
הפרשה המזעזעת אירעה בשנה שעברה, בשבת שלפני חג הסוכות. שפירא הזעיק את מד"א וטען כי מצא באמבטיה את אשתו, רחל אייזנשטדט, ללא רוח חיים. החובשים הזעיקו את המשטרה, ולאחר תחקור ראשוני של הבעל הוא לא נעצר אלא הסכים לנתיחת הגופה. החוקרים חשבו תחילה כי מדובר בהתאבדות ותמללו את עדותו השקרית.
שפירא: "אני בעלה של רחל. אני עובד מהבית והיא היתה צריכה לנסוע לעבודה ב'יד ושם'. בשעה 09:30 חזרתי לבית לקחת את הבן לבית הספר. אני ורחל רבנו שוב, רצינו להתגרש. כל הסופ"ש היה סיוט, רבנו שוב, עליתי לעבוד. אני כל הזמן בשיחות עם העבודה. אחרי השעה 12 ירדתי למטה, הלכתי לשירותים, ראיתי שהאור דולק והדלת היתה סגורה מבפנים. דפקתי, צעקתי ופתחתי את הדלת עם מטבע. מצאתי אותה והתקשרתי למד"א".
חוקר: "באיזה מצב מצאת אותה?"
שפירא: "היא היתה באמבטיה. היה מלא דם והיא היתה בפנים. ניסיתי להוציא אותה ולא הצלחתי. מד"א אמרו שאני חייב להוציא אותה. הלכתי לשכנים מדירה 4 והם עזרו לי להוציא אותה, והאישה עזרה לי לבצע החייאה. היא רצתה להרוג אותי במילים, לא את עצמה".
בשלב זה אחד החוקרים בדירה מבחין בשריטות על ידיו של שפירא ושואל אותו ממה הן נגרמו.
שפירא השיב: "לא יודע".
חוקר: "היא דיברה או הזכירה רצון לעשות משהו?"
שפירא: "בבוקר היא אמרה משהו כזה, משהו כמו "חיים כאלה זה לא חיים ועדיף כבר לא לחיות, אבל שאני לא אצא מזה בכזאת קלות".
ההודאה המחרידה
חוקרי המשטרה התרשמו מהדברים שאמר שפירא, מהנדס וקצין צה"ל בדימוס, וגם מנכונותו לשלוח את הגופה לנתיחה, ולכן הם לא עצרו אותו. במהלך הנתיחה במכון לרפואה משפטית עלו סימנים מחשידים, ולכן החוקרים ניסו לאתר את הבעל, אך הוא כבר הספיק להימלט.
בערב חג הסוכות הגיע שפירא לאזור הדרום וליד צומת בית קמה פרץ מחסום דוקרנים משטרתי. כאשר הגיעו אליו השוטרים הוא שלף אקדח שהחזיק ברישיון ולתדהמתם ירה בעצמו. הוא פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע במצב קשה, כשהוא מורדם ומונשם. כאשר חל שיפור במצבו נערכה חקירה נוספת, ומהתמליל נחשפים הפרטים המזעזעים.
- חוקר: "מי רצח את רחל?"
- שפירא: "אני".
- חוקר: "איך רצחת את אשתך רחל?"
- שפירא: "חניקה".
- חוקר: "איפה רצחת את רחל?"
- שפירא: "בסלון".
- חוקר: "מה עשית אחרי זה?"
- שפירא: "הכנסתי אותה לאמבטיה".
- חוקר: "למה הכנסת אותה לאמבטיה?"
- שפירא: "כדי לטשטש ראיות".
- החוקר שואל את שפירא כיצד טשטש ראיות.
- שפירא: "חתכתי את היד של רחל, חשבתי שיירד דם, שיחשבו שהיא התאבדה. תכננתי לרצוח אותה בשש בבוקר. לא הייתי חכם…"
התירוצים ובימוי התאבדות
בחקירה נוספת שפירא הסכים לחשוף את המניעים שלטענתו גרמו לו לבצע את המעשים החמורים.ֿ וכך הוא אמר: "היא צועקת בבית כל הזמן, אז כנראה שזו הטעות שלי שאף פעם לא צעקתי ולא רבתי איתה ולא הבעתי את הרגש. אני מרגיש משותק כשצועקים עלי. בשעה שש בבוקר קמתי מהמיטה אחרי שלא ישנו איזה יומיים. רחל דרשה ממני שאני אקח את הבן שלנו לבית הספר, אז אמרתי לה בסדר ולקחתי אותו לבית הספר. חזרתי לבית והיא היתה לבושה בחלוק של אמבטיה. ואז פתאום עוד פעם התנפלה עלי בצעקות. אני לא זוכר מה היא ניסתה להגיד, ואז באותו רגע תפסתי אותה בצוואר והפלתי אותה לרצפה והמשכתי לחנוק.
"הייתי מעליה ואז המשכתי לחנוק אותה מספיק זמן כדי שהיא תהיה בלי דופק. היא התנגדה וניסתה להזיז לי את הידיים. רציתי להשתיק אותה. אני הייתי נעול על זה באותו הרגע, שום מחשבה לא חשבתי. אני חושב שמרגע שחנקתי זה היה בערך רבע שעה עד ששחררתי את הידיים מהצוואר שלה".
החוקר: "מתי הבנת שאין לה דופק?"
שפירא: "אחרי ששחרתי אותה בדקתי דופק, בדקתי בשני הצדדים והבנתי שאין דופק. קמתי וגררתי אותה כשהיא לבושה לתוך האמבטיה. רציתי להראות שזה ייראה כמו התאבדות אבל באמת לא יצא כמעט שום דם. מילאתי מים עד הסוף של האמבטיה תוך שהמים פתוחים. אחרי שהמים הגיעו לגובה הכי גבוה שאפשר באמבטיה הם עדיין לא כיסו את רחל. כל הרעיון שלי היה שיהיו לי כמה ימים לסגור כמה קצוות ולהתאבד בצורה שאני רוצה".
בידוי ראיות והבילוי האחרון
במהלך החקירה שפירא גם סיפר כיצד פעל בקור רוח לאחר הרצח ולפני שהזעיק את מד"א: "יצאתי משם ועליתי לחדר שלי לפגישת עבודה בשעה 10:15, כמו שאנחנו עושים כל יום. הפגישה היא בלי וידיאו ורק מתכתבים ואני לא הייתי צריך לדבר הרבה. אני תמיד אחד האחרונים שמדבר ולא אמרתי שום דבר שקרה אצלי בבית. הוויעוד הזה ארך בערך 20 דקות, ואז אחריו המשכתי לעבוד על דברים של העבודה, ובשעה 12:00 בערך הזמנתי מד"א. אני באמת מצטער על מה שעשיתי. הם אמרו לי לקרוא לשכנים. סגרתי את הדלת עם מטבע של 10 אגורות מבחוץ, בשביל להראות שהיא סגרה את עצמה מבפנים".
בהמשך סיפר לחוקריו כי תכנן להתאבד לאחר הרצח. "רציתי לנסוע למצפה רמון, לראות את הנוף ולהתאבד. יום לפני בדקתי כמה זמן לוקח לנסוע לשם".
אבל בשלב זה המשטרה כבר הבינה שהבעל הוא הרוצח, איכנה את מיקומו ורדפה אחריו בכביש 6, כ־48 שעות לאחר הרצח. שפירא תיאר את הרגעים האלה: "נסעתי על 140. הם שמו דוקרנים במחסום נוסף ונאלצתי לעצור כי כל הגלגלים התפנצ'רו. ואז עצרתי את הרכב ועצרו מולי שוטרים עם נשקים שלופים ואז הם כיוונו אלי אקדחים.
"ישבתי בכיסא הנהג והחזקתי בנשק ואמרתי שאני לא מתכוון לירות באף אחד. הוצאתי את הגוף שלי מהדלת ויריתי בפה שלי. לא רציתי להשאיר זירה 'מלוכלכת', אני רציתי למות באותו רגע, ניסיתי למשוך זמן כדי לסדר דברים. נסעתי לתל אביב לנערת ליווי בפעם האחרונה לפני שאני מתאבד".
במהלך חיפוש בכליו של שפירא איתרו השוטרים מכתב התאבדות שבו כתב: "אני שונא את עצמי. זה נכון, אני חושב רק על עצמי. אם אפשר אני מעדיף שישרפו את הגופה שלי ויפזרו את האפר. אני יודע שאני גורם למיליון בעיות אבל זו המציאות".
השבוע התחיל בבית המשפט המחוזי בעיר שלב ההוכחות במשפטו של שפירא.
סנגורו, עו"ד עידן גמליאלי: "מדובר באירוע טראגי שתוצאותיו קשות. לטעמנו, המעשה אירע באופן ספונטני ולא מתוכנן ובנסיבות של אחריות מופחתת בעקבות קנטור מתמשך שחווה מרשנו מצד המנוחה לאורך שנות נישואיהם וכן במועד האירוע ובסמוך לכך".
