טבח השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו השאירו בכולנו צלקת פנימית. אבל יש כאלה שביקשו להטביע את הסימנים על הגוף, במקום שכולם יראו, כדי לזכור ולהזכיר. "הרבה אנשים עשו קעקוע של מגן דוד. זה לא פטריוטי כמו שזו תחושה להביע שייכות לעם מסוים שחווה אירוע מסוים", מספר המקעקע ויזי אזולאי.
המקעקע שחר בודאנה דווקא סבור שהעניין הפטריוטי הוא חזק. "מגן דוד זה להראות שאתה פטריוט וגאה להיות יהודי", הוא אומר, ובאותה נשימה הוא מגלה כי לא רק יהודים ביקשו לקעקע מגן דוד. "היתה אצלי בחורה ערבייה ישראלית שעשתה מגן דוד".
"כל מי שקיעקעתי ביקש שזה יהיה במקומות גלויים כמו על הזרוע", מספר המקעקע איציק רז. "אני חושב שהסיבה היא שהם רצו שכולם יראו. למרות הכאב יש כאן סמל של גאווה, להרים את הראש. הקעקועים מסמלים את המלחמה שלנו על הבית, שארץ ישראל שלנו כאן ותישאר כאן לנצח, למרות שמנסים לכבוש אותה ולרצוח אותנו".
להנציח את הרגע
אצל אזולאי, שהסטודיו שלו נמצא ברחוב הלל, התורים נקבעים בדרך כלל חודש וחצי מראש. "היו המון אנשים שקבעו לפני המלחמה לעשות קעקוע מסוים ובעקבות הטבח והמלחמה החליטו לשנות לקעקוע שמביע את מה שחווינו", הוא מספר. "חלקם קבעו אחרי זה תור נוסף כדי לעשות את הקעקוע שהם רצו מלכתחילה".
רבים מהלקוחות שהגיעו בשבועות האחרונים לסטודיו שלו, Raz Tattoo בכיכר נוימן בבית שמש, רז מכיר באופן אישי. "קרוב משפחה שלי נהרג במסיבה ב'נובה', מה שגרם לרבים מחבריו וקרובי משפחה להגיע אלינו ולעשות קעקוע הנצחה על שמו, 'עמית דוד', עם משפט שסימל אותו יותר מכל: 'אם לא נצחק נשתגע'", הוא מספר. "אנשים הרגישו בתקופה הזאת רצון עז להזדהות ולהנציח את הרגע".
לאיזה סמל או ציור היתה דרישה גדולה?
אזולאי: "מגן דוד, או המפה של ארץ ישראל והתאריך, כשלכל אחד עיצוב שמתאים לו. מפה ומגן דוד הם הכי פופולריים. עשיתי עשרות קעקועים כאלה".
בודאנה, שהסטודיו שלו נמצא בגבעת משואה, מספר כי מתחילת המלחמה הוא ביצע למעלה מ־40 קעקועים שקשורים אליה. "עשיתי קעקועים של מגן דוד, מפת ארץ ישראל או 'נובה' או התאריך. אלה ארבעת האלמנטים הכי בולטים. למען האמת, לא היתה כמעט דרישה לאלמנטים אחרים".
קראו גם:
"מרגישים כמו בשואה"
מי הקהל? אנשים שחוו את האירועים בעצמם או לא בהכרח?
אזולאי: "לצערנו כולנו מכירים מישהו שהיה שם בתופת או שנחטף או שנרצח. אני לצערי מכיר גם אנשים שנחטפו וגם אנשים שנרצחו. אני חושב שלכולנו זה היה מאוד טראומתי. הרבה הרגישו שיש סוג של חוט מקשר בין האירוע הזה לבין השואה. כשעשו קעקועי מספרים לסבא וסבתא בשואה קעקעו אותם שלא מרצונם כדי למספר אותם כמו חיות. עכשיו כשמישהו עושה את זה אז זה מבחירה, להיות שייכים. יש בזה משהו חזק בעיניי".
לא פעם אנחנו שומעים על אנשים שמבקשים להסיר קעקועים. אנשים מבינים שזה ילך איתם כל הזמן גם הרבה אחרי שהמלחמה תיגמר?
אזולאי: "זה בדיוק להפך. יש כאלה שרוצים לקעקע שמות ילדים שנהרגו, שמות של בן משפחה שנפטר, והרבה אנשים אומרים שזה מרפא אותם. הזיכרון זו המטרה בסופו של דבר, לזכור את הדברים שאני שייך אליהם".
בודאנה: "זה מאוד אינדיבידואלי. יש אנשים שמתחרטים על הרבה דברים. מי שעושה קעקוע לוקח בחשבון שזה לכל החיים".
אילו סיפורים נגעו בכם ממש?
אזולאי: "יש לי לקוח שהיה חלק מהאבטחה ב'נובה'. הוא לקח נשק והצטרף לכוח של 669 והוא גיבור. הוא קיעקע חרב במשמעות של 'חרבות ברזל' ולצידה ורד לזכר הנופלים. יש כאלה שממשיכים להתקעקע כרגיל. זה לא השתנה דרסטית. אבל כן, יש המון קעקועים שיש להם מכנה משותף".
בודאנה: "היתה לי לקוחה שהיתה במסיבה ב'נובה' שהיא והחבר שלה נמלטו לרכב. הוא נורה ומת בבית החולים, והיא קעקעה כתובת שהיתה לו ברגל, משפט שקשור לאישיות שלו. היו לי לא מעט לקוחות מהעוטף שהגיעו לירושלים. כל המפונים שהגיעו ביקשו לציין שמות ואותיות של חברים מה'נובה' שנרצחו".
רז: "היתה מישהי מקיבוץ ניר עוז שהחתול שלה נעלם והיא קעקעה את השם שלו. היו כאלה שקעקעו את מפת המדינה עם תאריך הטבח".
לדבריו, מתחילת הטבח ועד היום הוא עשה לאנשים כ־35 קעקועים שכולם היו קשורים ל־7 באוקטובר. "מי שהיה לו סיפור מרגש מאחורי הקעקוע שנגע בנו, עשינו בהתנדבות, כמו הבחורה עם הקעקוע של החתול", מגלה רז. "היה לנו עוד מישהו שנרצח ב'נובה'. הוא גר בבית שמש. אחותו עשתה קעקוע עם התאריך 7 באוקטובר שיורדות ממנו דמעות עם השם שלו. היתה מישהי שעשתה עין בוכה עם התאריך. הרבה עשו 'אין לי ארץ אחרת. יחד ננצח'".
