בתחומי המינהל הקהילתי 'גינות העיר' מתגוררים הכי הרבה תושבים בני 65 ומעלה. נתונים אלה ואחרים נחשפו בדיון מיוחד שקיימה ועדת הבריאות העירונית, לנוכח הנחת העבודה שבשנים הקרובות יהיה גידול משמעותי במספר הקשישים בבירה. מתוך כ־1.1 מיליון ישראלים שחצו את גיל 65, בירושלים מתגוררים כ־109 אלף איש, כלומר שיעורם הממוצע בעיר הוא 10.6%, בהשוואה ל־12.4% בכל המדינה.
מחברי הדוח הציבו יעדים לצורך שיפור מצבם של הוותיקים בעיר, ובכלל זה "בניית שותפויות עם ארגונים תוך עירוניים וחוץ עירוניים העוסקים בנושאי בריאות; הקמת פורום עירוני לקידום בריאות בזקנה, אשר יכלול תושבים, אנשי מקצוע וארגוני בריאות".
פרק מיוחד בדוח הוקדש לצורך שיפור הבריאות של הוותיקים, ולשם כך הוחלט על פיתוח תוכניות בריאות במינהלים הקהילתיים במספר תחומים, ובהם "העלאת מודעות לחשיבות אבחון מוקדם, מתן מידע בתוכני בריאות, ספורט לענפיו, תזונה בריאה ועוד".
פערים עצומים בין השכונות
למרות הילודה הגבוהה בישראל בכלל, ובשכונות החרדיות של ירושלים בפרט, בכיכר ספרא נערכים לגידול במספר הוותיקים. לשם כך הכינו דוח מיוחד המפרט כמה בני 65+ מתגוררים בתחומיו של כל אחד מהמינהלים הקהילתיים. להלן התוצאות:
גינות העיר – 10,360 (9.4%), יובלים – 7,979 (7.3%), בקעה – 7,133 (6.5%), פסגת זאב – 6,385 (5.8%), גילה – 5,684 (5.2%), גוננים – 5,231 (4.8%), רמות אלון – 4,463 (4.1%), בוכרים – 4,004 (3.6%), תלפ"ז – 4,190 (3.8%), בית הכרם – 4,254 (3.9%), רוממה – 3,723 (3.4%), לב העיר – 3,730 (3.4%), מיתרים – גבעת אשכול – 3,407 (3.1%), אשכולות – שמואל הנביא – 3,027 (2.8%), גנים – קרית מנחם – 3,012 (2.7%), בית וגן – 2,713 (2.5%), הר נוף – 2,158 (2.0%), נווה יעקב – 2,033 (1.9%), גבעה צרפתית – 2,143 (2.0%), חומת שמואל – 1,864 (1.7%), רמת שלמה – 808 (0.7%), מוסררה – 588 (0.5%), הרובע היהודי – 457 (0.4%).
עוד בחדשות:
בכל השכונות של מזרח העיר, ובהן בית צפאפה, בית חנינא, א־טור ואבו־טור, עוטף, מתגוררים 19,434 קשישים (17.7% מכלל תושבי הבירה הקשישים). ויש גם 577 איש (0.5%) שרשומים כתושבים אך לעירייה אין מידע על הכתובת המדויקת שבה הם גרים.
"שכונה מלאכותית ולא אורגנית"
ד"ר אריה הרשקוביץ', מומחה לתכנון ערים שניתח את הנתונים בבירה לבקשת mynet ו"ידיעות ירושלים", אמר: "בגינות העיר, בקעה ויובלים זה השיעור הנורמלי, ואילו המצב ברובע היהודי הוא ממש לא נורמלי, כי אין זקנים. נשמע שיש שם רק אנשים צעירים. מי שמגיע לשם זה אנשים צעירים עם הרבה ילדים. זה אומר שזו שכונה מלאכותית ולא אורגנית, שלא צומחת אורגנית עם מגוון גילאים. הבעיה של הזדקנות השכונות היא לא בעיה של הדרה של זקנים באופן מכוון אלא של יציאה של צעירים מהשכונות הוותיקות. יש מחזור חיים של מגורים. כשאתה צעיר מאוד ללא ילדים או מבוגר, נוח לך הרבה יותר להיות בתוך עיר. זה נגיש יותר. וכשיש ילדים מחפשים רווחת דיור גדולה ואז בוחרים יישובים בפרברים, כמו שוהם, ומרכז העיר מתרוקן מצעירים. זו היתה בעיה של תל אביב בשנות ה־80 וה־90, והם עשו מאמץ למשוך צעירים על ידי השכרת דירות. הרעיון הוא למשוך פנימה כדי ליצור תמהיל נורמלי.
"בשכונה שבה צעירים יוצאים המקומות שוממים. גנים ציבוריים, גני ילדים ומוסדות חינוך מתרוקנים, ונוצר מצב שיש הרבה מבני ציבור מיותרים. בנוסף, חסרה לעיר הכנסה מארנונה שמשלמים אנשים בגיל עבודה. יש הרבה הוצאות, כי אנשים מבוגרים צורכים הרבה יותר טיפול של מחלקת רווחה, מועדונים והסעות.
"לכן צריך לבנות דיור שמתאים, דירות להשכרה, או לשים ברחוב ספסלים למבוגרים, שזה יהיה מותאם גם וגם, וגם בגני משחקים. הספסלים בגני המשחקים נועדו גם למבוגרים וגם לצעירים. קשה לצעירים להישאר בעיר. המחירים גבוהים מאוד, והם יוצאים בעיקר אם יש ילדים, כי אז צריך דירה גדולה,. ביישובים סביב ירושלים, כמו מבשרת ומוצא, ששם יש משפחות, העלויות של דירה/בית נמוכות יותר".
"חשוב שמבוגרים יהיו במרחב הציבורי"
ד"ר שלומית מנור, שחוקרת ומרצה בנושא במכללה האקדמית גליל מערבי, במסגרת החוג לסוציולוגיה, אמרה השבוע: "כל העניין של ניסיון להצעיר את השכונות בגלל מחשבה גילנית. אנשים יכולים לחשוב שלראות אנשים מבוגרים זה דבר שיוריד את ערך הבית שלהם. חשוב שהאנשים המבוגרים יהיו נוכחים במרחב העירוני ולא שקופים, שיראו אותם בגנים ציבוריים, בספסלים, עושים הליכות. הזקנה מתרחשת מאוד בהדרגה ולא קורית בבת אחת, לא בגיל 65 עם הפרישה. אנשים בגיל 65-75 בריאים נראים מצוין, מטופחים, עוסקים בספורט. הם יפים, הולכים למספרה, צובעים שיער. חשוב שהם יהיו חלק מהנוף. מעבר לזה, מה שחשוב זה שהם יהיו חלק מהקהילה, לשלב אותם. מדברים על קהילות רב גילאיות, כל אחד מוסיף מהידע, ניסיון החיים, כמו שלא היינו רוצים קהילות הומוגניות. זה חלק מההטרוגניות, מהצבעוניות של העיר לראות את מגוון הגילאים. יש חשיבות רבה שלא ידירו את המבוגרים וישימו אותם בדיור מוגן. אנחנו צריכים לשלב אותם בקהילה".
מה המצב הרצוי? "העיר צריכה לעודד שכונות הטרוגניות. מבחינתה של העיר חשוב לדעת לשלב פעילויות פנאי, והעיר צריכה גם לתת היצע, לעשות התאמות גם לגיל הרך וגם לאנשים מבוגרים יותר. מה שחשוב הוא גיוון ולא לפחד מזה, כי ההדרה יוצרת חיץ, שנאה וגזענות. האופק עד הזקנה המאוחרת רחוק מאוד, טווח של 25 שנה. בגילים הללו צורכים תרבות, מוצרים, בגדים כמו כל קבוצת גיל אחרת. חשוב שהם יהיו חלק מהעיר".
"ירושלים מזדקנת והיחס מפלה"
אורנה כהן, המשנה למנכ"ל המרכז הרפואי 'הרצוג', טוענת כי לגידול במספר הקשישים יש השפעה ישירה על תפקוד המרפאות ובתי החולים באזור.
"ירושלים מזדקנת, אך בניגוד לגידול בהיקף הקשישים, אין השקעה מספקת בהיקף השירותים הרפואיים עבורם, כולל השקעה מעטה מדי במספר מיטות האשפוז בתחומי הגריאטריה, הסיעוד המורכב והשיקום כמרכז רפואי ירושלמי גדול ששם את החולה הקשיש במרכז, אנחנו חווים ביומיום את היחס המפלה במדיניות ובתקציבים של המדינה כלפי הקשישים (ידיעה בנושא ראה גם בעמוד 20 בגיליון זה).
"אי אפשר לחמוק מלומר את האמת: למרבה הכאב, הקשישים לא עומדים בראש סדר העדיפויות של החברה הישראלית. זה מתבטא בתעריפי אשפוז לא ריאליים בתחומי הגריאטריה, הסיעוד המורכב והשיקום. המדינה וקופות החולים, בפועל, שולחות את רוב החולים המבוגרים והקשישים לחפש מיטת אשפוז בבית חולים. זה לא קורה כמעט אצל ילדים וצעירים. וההסבר הוא הגילנות".
