הלם וצער: בשכונת קטמון בירושלים נפרדו ממהפעיל החברתי יוחאי קורצוויל ז"ל, בן 48 ואב לארבעה, שנפטר במפתיע מסיבוך נדיר של שפעת.
2 צפייה בגלריה
יוחאי קורצוויל ז"ל עם אשתו לאה
יוחאי קורצוויל ז"ל עם אשתו לאה
יוחאי קורצוויל ז"ל עם אשתו לאה
(צילום: פרטי)

"הוא היה הכי בריא בעולם", סיפרה השבוע אשתו לאה. "הבת שלי חלתה בשפעת בחנוכה, כמו חצי מדינת ישראל, ועוד בת ואז גם הוא. שלושה ימים אחרי שהוא חלה בשפעת רגילה הלכנו לטרם, שם אמרו שהריאות שלו נקיות והכל תקין והוא משוחרר במצב כללי טוב עם הבדיחה הקבועה שכל גבר שמרגיש לא טוב הוא חצי מת. היה לילה נורא אחר כך, אבל אמרו לנו שזה כולה שפעת ושזה יעבור".
ביום שלמחרת הלכה לאה למרכז הרב תחומי ירושלים, שם היא עובדת כמרצה למתמטיקה. כשדיברה עם בעלה בטלפון הוא מאוד התנשף, אבל חזר לעבוד ואפילו שלח מיילים ללקוחות.
"בצהרים הבת שלי, בת ה-18, שגם היא היתה בבית התקשרה אלי ואמרה לי: 'אמא, אבא לא נושם טוב והוא גם מבולבל. וזה אומר שלא מגיע לו חמצן למוח'. היא הזעיקה את מד"א וגם אני הגעתי. בבית החולים שערי צדק התברר שהוא נדבק בקוקטייל נדיר של חיידקים, מיד הרדימו אותו והנשימו אותו והוא חובר תוך כמה שעות למכונת אקמו. אחרי 3 שבועות הוא נפרד מאיתנו".
"הוא היה עושה הרבה ספורט בגן סאקר, לא שותה, לא מעשן", אומרת לאה. "אין לו כלום ברקע הרפואי. זה היה הלם מטורף. כל שערי צדק היו על הרגליים, אמרו לנו שמה שהיה לו זה סיכוי של 1 ל-5 מיליון. זה היה מקרה מאוד נדיר גם מבחינתם. המנכ"ל עצמו ביקר כל יום".

2 צפייה בגלריה
יוחאי קורצוויל ז"ל עם נשיא המדינה
יוחאי קורצוויל ז"ל עם נשיא המדינה
יוחאי קורצוויל ז"ל עם נשיא המדינה
(צילום: פרטי)

"לא עניינו אותו המספרים"


בני הזוג קורצוויל מוכרים לרבים בעיר ובעיקר בשכונה הודות לפעילותם בתחום החינוך. שניהם היו שותפים בהקמת בית הספר ממ"ד גוננים ומאוחר יותר פלך בנים. יוחאי עצמו גם היה ממקימי קבוצת הנשים 'הפועל לב ירושלים', שגם זכתה באליפות ובאות הנשיא.
"אני חושבת שלא רק אנחנו איבדנו אלא גם ירושלים", אומרת לאה. "הרבה הכירו אותו. הוא תמך במוסדות ובעמותות שונים בהתנדבות. הגיעה מישהי בשבעה שהיתה במשבר ויוחאי סייע לה והרים אותה על הרגליים. הוא בן אדם שתמיד היה עם חיוך תמיד עזר לכולם בחיוך.

קראו גם:

"הוא היה אכפתי, היה לו איכפת מכל בן אדם שהוא פגש. ירושלים היתה חשובה לו. הוא היה רואה חשבון, אבל לא עניינו אותו המספרים, עניינו אותו אנשים. הוא עזר לכל כך הרבה עסקים ירושלמים, הוא עזר למינהל הקהילתי בגוננים בכל מיני ענייני מאזנים והיה מקובל שם על כולם. הוא היה איש של אהבה. הוא אהב כל כך הרבה אנשים, היו לו חברים מכל המגזרים בירושלים. ירושלים איבדה מישהו שנתן לה כל כך הרבה".