אחרי שנים של מאבקים, בחודש ספטמבר 2023 אמורה בריכת ירושלים המיתולוגית להיפתח מחדש, לאחר שש שנים שבהם המקום היה סגור ולאחר 14 שנה של מאבק ציבורי. "כל חיי גרתי במושבה הגרמנית ולמדתי לשחות בבריכה הזאת. מרגש אותי שהיא נפתחת מחדש", אומר שאול אלקנה (58), תושב השכונה ואחד הפעילים במאבק נגד הסגירה שיהיה מנהל מרכז הספורט הקהילתי של בריכת ירושלים המחודשת. המתחם החדש יכלול בין השאר חדר כושר וחדרי סטודיו.
"בזכות מאבק התושבים וההתערבות של העירייה היזם קיבל הקלות בבנייה, תמורת החזרת חלק מהשטח לתושבים. התושבים מאוד שמחו לשמוע על זה ומחכים לפתיחת המקום בכיליון עיניים. כל תושבי המושבות שמקיפות את אזור עמק רפאים, ואני אחד מהם, זוכרים את הבריכה הזו. היא היתה בריכה גדולה בעיר והיתה קיימת המון שנים לפני שקמו להן כל הבריכות האחרות. הרבה מהתושבים התגייסו ל'מלחמה' כדי להחזיר אותה לידינו, בין היתר בבית המשפט. כשעלה הצורך גם תמכנו בזה כספית". אלקנה מבטיח לשמור על עקרונות ההפעלה של הבריכה המיתולוגית: "מרכז הספורט יהיה מאוד מקצועי וברמה מאוד גבוהה, אבל עדיין קהילתי ועבור התושבים".
רונית למברוזו, תושבת השכונה, שחיינית ותיקה וחברת הוועד להצלת הבריכה, מבהירה כי למרות השמחה הפרשה עדיין לא הסתיימה. "מה שאנחנו עושים כיום זה ליצור 'מינוי מייסדים', שבו אנשים קונים את המינוי שלהם ומוסיפים על זה עוד כסף, כדי לעזור לנו, כי הבריכה דורשת השקעה של עוד סכומים כדי להשלים אותה״.
״אנחנו אוספים כסף מהציבור כדי להשלים את הבנייה. הסכומים הללו יחזרו לציבור כשהבריכה תיפתח. בכסף הזה אנחנו מתקנים את המתקנים שיהיו במקום", היא מסבירה.
היסטוריה של מאבקים רטובים
מקום הבילוי הפופולארי עמד כבר מראשיתו בלב סכסוך שהיה לו חלק מרכזי בעיצוב היחסים בין חרדים לעירייה בירושלים. את הבריכה בנה היזם חיים שיף ב-1958, במגרש שהיה שייך לעירייה. בירושלים של אותן שנים כמעט שלא היו בריכות שחייה, ולמעשה זו היתה הבריכה הציבורית הראשונה.
מבחינת הציבור החרדי, פתיחתו של המקום היתה בעייתית. מעבר לעובדה שהבריכה היתה מעורבת ושחו בה גברים ונשים יחדיו, העירייה גם החליטה שהמקום יהיה פתוח בשבתות וחגים, מה שעורר זעם חסר תקדים ונחשב הפרה של הסטטוס קוו. "המאבק הוא על דמותה וצביונה של ירושלים", נכתב בפשקוויל שחובר באותה תקופה, שעליו חתמו בכירי הרבנים בבירה.
"המאבק כעת הוא על קדושתה של ירושלים. אם נחריש כעת - מי יודע לאן נגיע". החרדים גם יצאו אז לרחובות בהמוניהם וקיימו סדרת הפגנות נגד מי שכיהן אז כראש העירייה, גרשון אגרון. אך הוא עמד על דעתו וסירב לנעול את שערי הבריכה בשבתות. רבני הציבור החרדי אף החליטו לערוך 'פולסא דנורא' לראש העירייה - טקס שמטרתו להביא למותו הטבעי. שנה לאחר מכן הלך אגרון לעולמו והחרדים ראו בכך סימן לכך שהם צדקו.
השלט שהצית את המחאה
בספטמבר 2009 חשף "ידיעות ירושלים" את הכוונה לסגור את הבריכה, להרוס אותה ועל שטחה להקים פרויקט נדל”ן יוקרתי. שלט קטן שנתלה בכניסה לבריכה הודיע כי החל מינואר 2010 היא תיסגר לשיפוצים, אך לא צוין מתי היא תיפתח שוב. לאחר מספר שבועות התברר שיש כוונה לסגור את הבריכה לצמיתות, והתושבים פתחו במאבק חדש במטרה להציל אותה. נציגי השכונה שלפו הסכם שעליו חתמה העירייה בשנת 1980, שבו נקבע כי שטח הבריכה יועבר לבעלות העירייה וכי "העירייה תחכיר ליזמים את חלק הבריכה בחכירה לדורות לתקופה של 49 שנים למטרת ניהול בריכה עממית לציבור הרחב. בתום 49 השנים יוארך החוזה לתקופה נוספת של 49 שנים".
מנגד, 'האחים אלה' ומושב 'שורש', שהמקום היה בבעלותם, טענו לכל אורך הדרך כי הבריכה הפכה להיות עסק שאינו רווחי, שכן כאשר בנו אותה היא היתה הבריכה היחידה בירושלים, ואילו כיום יש בבירה לא מעט בריכות ציבוריות. עוד טענו הבעלים כי הארנונה הגבוהה שהם צריכים לשלם לעירייה וכן היעדר מקומות החניה באזור גורמים להפסדים קשים בניהול המקום.
בתום דיון שהתקיים בבית משפט השלום, פסקה השופטת תמר בן אשר צבן: "לאור לשונו של הסכם 1980 ולאור תכליתו, המסקנה המתבקשת היא שההסכם שריר וקיים, על פיו על הנתבעים לעמוד בהתחייבויותיהם מכוחו ולהמשיך להפעיל את בריכת ירושלים במתכונת שבו הופעלה עד היום ובכפוף לביצוע כל התיקונים והשיפוצים שיאפשרו את הפעלתה התקינה". עד מהרה התברר שהחגיגה היתה מוקדמת, וב2017 המקום נסגר. בית המשפט העליון הפנה את הצדדים לגישור, ולבסוף נחתם הסכם חדש בין בעלי הבריכה לעירייה. בין השאר נקבע כי בחלק מהמגרש יוכלו בעלי הבריכה לבנות למגורים, ובשאר השטח תוקם בריכה חדשה שתתופעל על ידי המינהל הקהילתי.
מותק, הבריכה התכווצה
אז אמנם תושבים רבים שמחים שבקרוב הם לא ייאלצו להרחיק לשכונות אחרות כדי להתרענן במים, אבל יש מי שטוענים כי הבריכה במתכונתה החדשה היא חלופה חיווורת ובלתי מספקת, מכיוון שהבריכה המיתולוגית היתה היחידה בעיר שהציעה מסלול אולימפי. דבר זה איפשר לה להיות גם מרכז עממי וגם אתר ספורט מקצועי.
"פישלו בענק בשירות הבסיסי שמוענק לתושבים", טוען משה גרטל, אלוף העולם בשחייה לקבוצת הגיל 75-70 ולש עבר אלוף אירופה ואלוף ישראל בשחייה, "הכל בשם הרצון להכנסות לקופת העירייה. לקחו קרקע והעניקו אותה לאותו יזם. הוא בנה כבר בניין, והבטיחו שבתוך שלוש שנים תעמוד בריכה לטובת התושבים. כבר עברו שש שנים והבריכה תיפתח רק בסוף אוגוסט. אבל זו לא הנקודה. אם כבר בונים בריכה חדשה, למה לעשות אותה מותאמת למגוון פעילויות, לא רק כזו שמתאימה לילדים קטנים. אני כשחיין צריך בריכה יותר מקצועית – היא צריכה להיות עמוקה יותר, רחבה יותר. הבריכה הזאת אינה במתכונת שהיתה בכלל״.
״היא באורך של 33.3 מטר, ורוחבה 155 מטר. אין בריכות קטנות כאלה בעולם. לצורך השוואה, הקודמת היתה 50 מטר, ורוחבה 20 ומשהו מטר. העומק של הבריכה ה'חדשה' הוא 1.2 מטרים, כלומר אדם מבוגר יכול לעמוד בה והראש והחזה שלו יהיו בחוץ. בקנדה הוציאו חוק לפני שנים ספורות שעומקה של בריכה ציבורית יהיה 1.3 מטרים ומעלה. מתחת לזה אין אישור לבנות בריכה. לקפוץ ראש אל תוך בריכה כזאת זה סכנת נפשות. לשחקני כדור-מים אין מה לעשות בבריכה מכיוון שבמשחק אסור לגעת בקרקעית. נכון שזה יותר טוב מכלום, אבל אם משווים, בבריכה הקודמת היו שמונה דונמים, שכללו בריכה גדולה, בריכה לפעוטות, מדשאות, וכל זה היה עבור התושבים. לתושבים היותר מקצוענים יש רק הפסד מהבריכה הזאת. בשנות ה50 או ה60 נתנו את המקום כקאנטרי קלאב לתושבי ירושלים, כמועדון בריאות, וזה נלקח מהם ללא חלופה ראויה.
"ירושלים הפכה להיות לעיר נהדרת עבור מגוון מקצועות ספורט בעולם – יש אצטדיון אתלטיקה מעולה ואצטדיון כדורסל מצוין, אצטדיון טדי. יש ענפים נהדרים שאפשר להתאמן בהם בירושלים. רק דבר אחד חסר – בריכת שחייה שאפשר לקיים בה תחרויות בינלאומיות. בתור התחלה, אם היה פה מתקן ראוי, הייתי יכול להביא לעיר לפחות 6,000 משתתפים. בעולם נלחמים כדי לארח אירועים כאלה, כי מדובר בשבוע של תחרויות שמכניס המון כסף למדינה ולעיר". למברוזו אומרת מנגד כי ההישג של התושבים היה בהעברת הבריכה מידיים פרטיות אל הציבור.
עוד בחדשות:
"העירייה ירדה מהעץ והבריכה לא נסגרת. היזמים ירדו מהעץ שלהם, והם לא יכולים לעשות בשטח כל מה שהם רוצים. היום קיבלנו בריכה שאנחנו, הוועד להצלת הבריכה, מאוד מרוצים ממנה. לאורך כל המאבק המשפטי שניהלה העירייה היינו מעורבים כדי לשמור על זכויות הציבור. העירייה מאוד מרוצה מההישג, וגם אנחנו בגדול מרוצים. "אני חושבת שמי שמאוד צריכים להיות מרוצים אלה תושבי העיר כי הם קיבלו בריכה למרות שלא הצלחנו לשמור על הגודל המקורי של הבריכה, והיא 33.3 מטר ולא 50, היה מאוד מסובך לשמור על הגודל הזה״.
״אם העירייה היתה מאוד מתעקשת אולי היה אפשר לעשות משהו. היו דעות לכאן ולכאן, אבל בסוף נגמר הכוח לריב על זה. שמרנו גם על האופציה של השטח הפתוח, גם אם מדובר בשטח מצומצם יחסית לבריכה המקורית. מאוד נאבקנו על זה, וקיבלנו זכות שימוש בלעדית, ואנשים יכולים גם לשהות בשטח הזה ולא רק להגיע לשחות. לקחתי על עצמי והשקעתי המון מאמץ ומעורבות כדי לוודא שהתהליך הזה יספק לנו את הבריכה הכי טובה שאנחנו יכולים לקבל".
