בבית הספר הדו־לשוני של עמותת 'יד ביד', שהוא הסמל לדו־קיום, מנסים לשמור על שגרה למרות המלחמה הקשה. "קיבלנו חיבוק מכל המורים וההנהלה", סיפרה אם לתלמידה בבית הספר שקרוב משפחתה המתגורר בעוטף נחטף לעזה, "וגם הפסיכולוגית שסייעה לנו היא ערבייה".
היתה מחשבה להוציא את הילדה מכאן בגלל מה שקרה לקרובים? "ממש לא. הבת שלי הולכת כל יום ומספרת לי על החיבוקים והתמיכה שהיא מקבלת מהילדים הערבים והיהודים יחד. ברור שאולי לכל אחד יש חוויה אחרת. החוויה שלי ושלה היא מאוד חזקה וטובה. "לא היה שום כעס. אני הרבה שנים עם אנשים. הם לא אנשי חמאס. מה שחמאס עשה, ברור שיש אנשים שתומכים, ויש המון שלא וזה לא מייצג אותם, הם לא מאמינים בזה, והם סובלים מזה".
שירים באזעקה
בישראל יש כיום 6 מוסדות חינוך דו־לשוניים של עמותת 'יד ביד', שבהם לומדים כ־2,000 תלמידים בגילים 3 עד 18, אך רק בירושלים פועל גם תיכון. כבר שנים שהמוסד החינוכי מתמודד עם מתנגדים. השיא היה ב־2014, אז שרפו פעילי להב"ה מבית"ר עילית שתי כיתות. הם הועמדו לדין ונגזרו עליהם שנתיים וחצי מאסר בפועל. בימים האחרונים חזר בית הספר לפעילות עם לא מעט חששות. "היה חשש ועשינו משמרות של הורים ערבים ויהודים כדי לתת ביטחון. כשהיתה אזעקה שרנו ביחד את ההמנון שלנו בערבית וערבית", סיפרה האם.
עוד בחדשות:
"כשדיברנו על החזרה לבית הספר חיכו כדי לדעת איך ינהלו את השיח בין התלמידים", אמרה אם לתלמיד בחטיבה. "אמרו לנו: 'אנחנו עושים את זה כל השנים, מחזיקים את המצב המורכב בלי להסתיר אבל עם הרבה הכלה', ובסופו של דבר ילדים הם ילדים, מחכים לחזור להיפגש ולהיות ביחד.
"דיברנו על זה שאולי נעשה משמרת של הורים בכניסה לבית הספר בשביל לברך את כולם לשלום ולהרגיש בטוחים, וכך היה. הורים, יהודים וערבים, הגיעו בתחילת היום ובסוף היום לעמוד בכניסה לבית הספר. להורים, לצוות ולילדים זה נותן תחושה טובה".
לא כולם חזרו ללמוד
למרות הניסיון לשדר עסקים כרגיל, לא כל אנשי הצוות והילדים יכולים לחזור, בעיקר אלה שגרים מעבר לגדר, כמו בבית ג'אלה ובית סחור. "יש מחסומים ומאוד קשה לצאת. הקהילה לא התארגנה בשביל זה. דיברתי עם אמא שעברה לגור כמה ימים בבית צפאפה. לאט לאט עם הרבה חששות והיסוס, לאט לאט רוב הצוות והילדים חזרו", סיפרה אחת האמהות.
