לא חזר ללימודים מאז הקורונה: כבר שנתיים שא' ממתין שהעירייה תסכים לשבץ אותו בבית ספר ממלכתי. קשה להאמין שדבר כזה מתרחש ב-2022, אבל א', שאמור היה לעלות לכיתה ד' השנה, שוב לא מתחיל את לימודיו. הסיבה: העירייה לא מסכימה לשבצו בבית ספר ממלכתי שתכניו מותאמים לאורח חייו וחיי משפחתו. זאת למרות הפצרות חוזרות ונשנות של ההורים, העירייה עומדת בהתעקשותה, והילד בינתיים, יושב בבית.
ילקוט חדש, אכזבה הישנה
אימו מתוסכלת. כאמור, זו השנה השלישית שבה בנה פותח את הלימודים בבית. בחופש הגדול היא ציידה אותו בילקוט חדש, וקלמר מלא בכלי כתיבה חדשים, אבל העירייה שוב לא נענתה לבקשתה לשבץ את הילד לבית ספר ממלכתי, והוא מתלווה אל אימו בכל בוקר אל עבודתה במשק בית.
"הבעיה נעוצה מכך שהוא התחיל ללמוד בתלמוד תורה חרדי – "מכינה" (הכנה לכיתה א', מעין גן חובה. א.פ) בשכונת עזרת תורה", מספרת האם, "כשהכנסתי אותו ל'מכינה' הוא היה קטן ולא ביררתי את הנושא מספיק לעומק. לא הבנתי כמה זה שונה מאורח החיים שלנו ולא הבנתי כמה משמעותי זה יהיה עבורו. יום בהיר אחד הוא בכה לי נורא ולא הסכים לקום בבוקר, אמר לי שהוא לא רוצה ללכת למסגרת.
קראו גם:
"בשלב הזה התערבו הקב"סים (קציני ביקור סדיר) בניסיון להחזיר אותו לבית הספר. אבל שום דבר לא התקדם. כמובן שהייתה מעורבת קב"סית בסיפור ואני הלכתי לכל הפגישות שהיא ביקשה ממני להגיע אליהן.
והאם ממשיכה: בכיתה ב' רצינו להכניס אותו לבית ספר דתי לאומי כי שינינו את החזות ואורח החיים שלנו ולא היינו מוכנים להכניס אותו לבית ספר חרדי שהוא שונה מהקו אצלנו בבית. אצלנו אנחנו חשופים לאינטרנט, החברה שהוא גדל בה היא מסורתית יותר, גם בבית אנחנו יותר דתיים לאומיים. הבנתי שהמסגרת החרדית לא מתאימה לו, וביקשתי להעביר אותו לבית ספר ממלכתי דתי. אלא שהעירייה טוענת שיש בעיה להעביר תלמיד מבית ספר חרדי לממלכתי שהממלכתי לא מוכן לקבל תלמידים מבתי ספר חרדיים. בינתיים הילד נשאר בבית והוא ממש מתוסכל".
אימא, למה כולם הולכים לכיתה?
לדברי האם, "הוא עולה לכיתה ד', ולמעשה כבר שלוש שנים לא למד: כשהיה בכיתה א' התחיל בבית ספר תורני וזו הייתה שנת קורונה, והם היו בבית, אבל בשנתיים הבאות – כיתה ב' ו-ג' הוא גם היה בבית, בגלל ההתעקשות של העירייה. אני ממש מתחננת שיכניסו אותו למסגרת בית הספר, הוא חייב להשלים את הפערים הלימודיים. מה שהוא יודע כיום זה רק מה שהתאמצנו ללמד אותו בבית. אמרתי בפירוש כמה פעמים שאני לא רוצה להכניס את הילד לבית ספר חרדי – אמרו לנו 'תכניסו אותו לשבוע ואחר כך נוציא אותו ונראה מה קורה'.
"אמרתי להם שלא אשגע את הילד ואסתכן שהוא ייפגע מכך שאני מכניסה אותו למסגרת שאינה מתאימה לו. אנחנו לא חרדים, לא הולכים בשחור לבן, אני הולכת בחצאיות קצרות, יש לילד שלי אייפד ואינטרנט. אני לא אכניס את הילד שלי למסגרת חרדית שלא מתאימה לו".
לדברי האם, בנה מאוד רוצה להתחיל את שנת הלימודים. אבל בינתיים יושב בבית. "הוא שואל אותי: 'אמא למה כולם הולכים לבית הספר ואני לא?' ילדים פוגעים בו אישית. אומרים לו שהוא לא לומד, והוא טיפש ולא יודע כלום, פשוט דורסים אותו. הוא קורבן של המערכת ואני חוששת שמעבר לפגיעה שנגרמה לו בלימודים, הוא ייפגע גם ברמה הנפשית".
עו"ד דבורה בן אברהם־שושן נחשפה לסיפור במקרה, וכעת מייצגת אותם במאבק מול הרשויות: "הגעתי עם ההורים לעיריה עברתי איתם ממחלקה למחלקה ודפקתי על כל דלת כדי לשנות את רוע הגזירה. אני עושה מאמצים רבים מול העיריה ופועלת בשבילם למען טובת הילד".
מהעירייה נמסר: "השבוע התקיימה פגישה בין ההורים למנח"י, במטרה להשיב את הילד למסגרת חינוכית מתאימה. להורים הוצעו חלופות לשיבוץ מיידי כדי שהתלמיד יוכל להתחיל ללמוד. מנח"י גם הציע להעניק סיוע צמוד לתלמיד, על מנת שיצליח להשתלב בצורה הטובה ביותר. אנו מקווים לשיתוף פעולה מהמשפחה. מפאת צנעת הפרט, לא נוכל להרחיב בנושא. עיריית ירושלים עושה כל מה שניתן עבור כלל התלמידים והתלמידות בעיר בכדי שיוכלו להשתלב בבתי הספר בצורה מתאימה והמיטבית ביותר, וללמוד במסגרות המתאימות להם תוך מיצוי מלא של יכולותיהם".
