על עיתוי סמלי שכזה לא בטוח שגם דוד מונשיין בעצמו היה יכול לחשוב: יום לפני יום ירושלים נפטר מונשיין, האיש הכי ירושלמי שייצרה העיר – והוא בן 83 במותו.
האיש שעשה הכל
מונשיין היה דמות מוכרת ברחובות העיר, בספרות, בקולנוע, בחיי הלילה ואף בענף הנדל"ן שלה. הוא נולד בלב לבה של שכונה חרדית באזור גאולה, למשפחה ירושלמית שורשית. אימו עבדה בבנק מרכנתיל ונפטרה כשהיה בן 20 בלבד. מונשיין למד באוניברסיטה העברית והיה פעיל בהתאחדות הסטודנטים ובארגון אירועי יום הסטודנט.
הוא כתב בעיתון הסטודנטים 'פי האתון', שם טבע לא מעט אמרות לשון שנונות. ביניהן: "חכם עיניו בראשו, טיפש הולך לאופטיקאי" או "כל ישראל ערבים זה לזה אבל אף אחד לא משלם את השטרות". מונשיין היה גם פעיל בחיי הלילה של ירושלים ונודע בשנים אלה כבליין לא קטן, במספר המועדונים המצומצם, ובפאבים שהיו אז בעיר.
האיש הכי ירושלמי היה גם מתווך נדל"ן של דירות יוקרה, ולא מעט עסקאות שנעשו ברחביה וטלביה עברו תחת ידיו ההוגנות.
אולי יעניין אתכם:
אבל עיקר פרסומו 'הירושלמי' בא מהספרים הרבים שכתב, והתפרסמו גם הרבה מעבר לעיר הבירה. בין ספריו ניתן למצוא את: 'סיפורי מונשיין' ואת 'אגדות מונשיין', שפורסם כביבליוגרפיה לעובדי הוראה וחינוך על ידי הממונה על אישור ספרי לימוד. ספר נוסף היה על ההיסטוריה של העיר: 'היה הייתה פעם ירושלים'.
בשנת 1997 זכו גיא ליברמן ויואל פרויליך, 2 סטודנטים צעירים, בפרס ווג'ין בפסטיבל הקולנוע, על סרט קולנוע שעשו המבוסס על סיפורו של מונשיין 'דואר אקספרס'. הוא עצמו היה שחקן קולנוע ששיחק גם בסרטים: 'מלך הסלים', 'מי האבא' ו'קוקו בן 19'.
יהי זכרו ברוך.
