כילדה, דורה לוי מנחלאות למדה במסגרת החינוך הביתי. כשנולדו ארבעת ילדיה: חיה בת 11, בתיה בת 9, דוד בן 4.5 ורחל בת השנתיים, היה ברור לה שגם הם יישארו ללמוד בבית.
"כשהיו שואלים את אבא שלי למה הוא לא שולח את הילדים לבית הספר, הוא היה עונה: 'פשוט לא מצאתי סיבה למה לשלוח אותם'", מחייכת לוי (31), בעלת עסק לסדנאות וקורסים בתחום אפייה בריאה עם מחמצת. "מבחינת אבא שלי זה הרי מעשה אקטיבי לשלוח ילד לבית הספר, ככה הוא ראה את זה".
קראו גם:
ההורים של לוי עלו מרוסיה והתחנכו בחינוך רגיל לגמרי, אבל את חמשת ילדיהם הם נאבקו לחנך בבית. "ההורים שלי עתרו אז לבג"ץ כדי שנוכל להתחנך בחינוך ביתי כי בישראל יש חוק חינוך חובה. גם היום יש חוק חינוך חובה והסיפור של חינוך ביתי הוא רק הערה מסוימת על החוק ולא בתוך החוק עצמו, אז זה היה עוד פחות מקובל ויותר קשה. היה בעצם בג"ץ שהוגש בתוך שינוי חוק וזה גרם להם להוציא חוזה מנכ״ל בנושא".
היום ההליך כבר הרבה יותר פשוט ומקובל, "מגישים בקשה באתר של משרד החינוך, מפקח של החינוך הביתי מגיע הביתה, מדבר קצת עם הילדים, מדבר איתי ורואה את הבית. יש משפחות שמתקשות בזה יותר, אבל לרוב זה קל", מסבירה לוי.
זכות הבחירה
איך לך היה לגדול בחינוך ביתי?
"זה היה מדהים, היו לי חיים מאוד עשירים. בכיתה ג' הלכתי לבדוק את בית הספר בגלל חברה, באתי לשם וזה הרגיש משעמם, זה להיות כל היום באותו מרחב. בבית זה מאוד פעיל. בגיל 15 וחצי כבר הייתי צריכה דברים אחרים, אז בחרתי איפה אני רוצה ללמוד. אבל זו תנועה שבעיניי אמורה להגיע מהילד".
לוי למדה באוניברסיטת בר אילן לימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה ובתוכנית 'אפיק מעבר' באוניברסיטה הפתוחה. המעבר היה לה כיף וקל, כהגדרתה, אבל יש לה גם מסר חשוב. "זה היה פשוט במקום הנכון בזמן הנכון. זה עצוב שבגיל 16 אין מקומות שאפשר להיכנס אליהם מתוך בחירה ולפגוש אנשים בגילך, כי משום מה בגיל 16 נמצאים במסגרת שלא בדיוק ניתנת לבחירה שלהם. עולם הלימודים שהמדינה נותנת אמור להיראות יותר כמו אקדמיה בכל הגילאים והילד או ההורים שלו יכולים לבחור לאילו שיעורים, מרצים, או תחומים, הילד שלהם יילך. אם התחומים האלה לא מספיק מעניינים או שהמורים לא מספיק טובים, לא יכריחו את הילדים להישאר שם רק בגלל שהילד חייב. אני חושבת שהילדים שלי יישארו איתי בבית כל עוד תהיה לי אפשרות כזאת וכל עוד שהם ירצו את זה. כרגע הם לא מבקשים את זה".
לחיות עם הילדים
הבחירה של לוי לחנך את הילדים בבית היתה לה הגיונית לגמרי, ולמרות שלכאורה המשפחה נמצאת ביחד 24 שעות כפול 7, החיים שלהם לא משעממים בכלל. "זה היה לי טבעי להשאיר את הילדים בבית, לא רק בגלל שאני גדלתי ככה, אלא כי זה משהו שהוא פשוט טבעי. את יולדת את הילדים ואת נמצאת איתם, ולי אישית היה נורא כיף עם הילדים שלי כשילדתי. אני לא יודעת מתי מגיע השלב הזה שאת אומרת, 'רגע, אבל אולי אני אשלח אותם למישהו אחר שיהיה איתם, שיחווה אותם ויראה איך הם גדלים ואיך הם מתפתחים ואיך הם לומדים'. את חיה החיים ביחד עם הילדים. זה לא כמו בחופש הגדול שכל החיים משתבשים ויושבים בבית ומחכים שהוא ייגמר. יש המון גיוון".
הילדים של לוי נהנים מפגשים של חינוך ביתי שמתרחשים בחוץ בדרך כלל, שותפים בסידורים שונים וכך הם גם נחשפים לסיטואציות מהחיים ולומדים מהם. ויש תחומים שהם לומדים בבית.
"מתמטיקה, למשל, זה משהו שאני מאוד מתחברת אליו ואוהבת, וכרגע בגיל שהילדים שלי נמצאים, זה רמה שאני יכולה לתת להם את זה. אפשר גם לקחת מורים, ללמוד דרך האינטרנט, יש המון אופציות. הגדולה שלי רצתה ללמוד תכנות - לא תחום שקרוב ללבי, אז היא הייתה בקורס דרך המחשב. השנייה רצתה ללמוד התעמלות קרקע, היא הלכה לחוג של התעמלות קרקע".
מה סדר היום שלכם?
"יש סדר שבועי, לא יומי. שזה אומר שיש ימים שיש מפגשים ואז זה יום שהוא כולו בחוץ, בטבע או במוזיאון או משהו כזה. ויש ימים שאנחנו יותר עם עצמנו, בבית, בסידורים, או בפעילות העשרה. אז יכול להיות שנקום ב-6 בבוקר, וביום של בית יכול להיות שהסדר יהיה קצת אחר ונקום טיפה יותר מאוחר ונאכל בנחת ואז נצא לסידורים או לדברים שצריך לעשות. ויש את הימים של החוגים, אז זה גם משפיע על סדר היום".
בונים קשרים
משפחת לוי פוגשת הרבה ילדים שמתחנכים בחינוך הביתי. "ויש כאלה, מכל המגזרים", מגלה האם. אז אם דאגתם להיבט החברתי של החינוך הזה ולמיומנויות החברתיות שאולי לא נרכשות, הסירו דאגה מלבכם.
"הילדים רוכשים מיומנויות חברתיות חשובות לחיים, כי הם חיים את החיים. הם לא נעולים בכיסא עם 30 ילדים שהם לא בחרו בהם, כי הרי בחיים האמיתיים אנחנו בדרך כלל בוחרים את הסביבה שלנו ומה אנחנו עושים ואיך. אני לא חושבת שבמציאות העכשווית, חינוך ביתי זה הדבר היחידי האידיאלי, כמו שבית ספר זה לא הדבר הכי אידיאלי. אני חושבת שהאמת היא איפשהו באמצע.
"אני חושבת שהילדים שלי לא מפסידים שום דבר ונמצאים באופציה הכי טובה. הם נחשפים גם לילדים, גם למבוגרים וגם לסיטואציות בחיים. בסופו של דבר אנחנו לא רק צריכים לדעת איך לתקשר עם חברים, אלא איך לתקשר עם בן הזוג, עם המשפחה ועם חברים קרובים, וזה הצד החזק של זה, כי הקשרים שנבנים בתוך משפחה הם מאוד חזקים. הקשר בין אחים הוא מאוד חזק וכך גם קשרי חברים שפוגשים במפגשים ובחוגים".
יש גם חסרונות לחינוך הביתי?
"אני לא אוהבת להשוות, אני גם לא יוצאת פה נגד מערכת החינוך. אני חושבת שהדבר המדהים בחינוך ביתי זה שזה דבר הכי טבעי, בטח בגילאים הקטנים, וחבל להפסיד ולראות את הילדים גדלים, וגם לתת להם את הבסיס היציב הזה לחיים של הורה שנמצא שם. והדבר השני זה שהילד חש ורואה את העולם בצורה מגוונת שלו, ואני חושבת שזה מאפשר לו לצאת הרבה יותר בוגר לחיים. כי החיים הם לא רק מתמטיקה, או להתמודד עם 30 ילדים שאתה איתם מתחילת בית הספר ועד התיכון, הם הרבה יותר מורכבים".
