פתיחת המלון הקטן ג'אקו בוטיק שבמדרחוב בן יהודה היה עבור אמיר בית אריה הגשמה של חלום. הוא חסך מספיק כסף, שיפץ את המקום בהשקעה גדולה והרבה אהבה והתרגש לקבל את האורחים הראשונים. חודשיים אחרי הפתיחה החגיגית פרצה מלחמת "חרבות ברזל", התיירים הפסיקו להגיע והוא בכלל עלה על מדים וגויס למילואים כדי להגן על הגבולות.
"בשבעה באוקטובר, תוך כדי נסיעה לבסיס שלי התחלתי לקבל עוד ועוד הודעות על הזמנות שמתבטלות", הוא משחזר.
מאז המלון שרק נפתח היה סגור חודשיים עד שבית אריה קיבל חופש קצר מהמילואים והוא נפתח מחדש כדי לקלוט משפחות של מפונים. "בתור עסק שמשלם שכירות וארנונה הפסדתי הרבה כסף. עד היום אני במלחמה מול הרשויות לקבל את התשלום עבור אירוח של מפונים".
אולי יעניין אתכם:
הכל בגלל החיסכון לילד
לעולם התיירות הירושלמי הגיע בית אריה (36), נשוי ואב לארבעה המתגורר בכפר אדומים, די במקרה. הוא גדל בקיבוץ יבנה ועבר להתגורר בירושלים כשלמד במכללת מרכז שלם לימודים כלליים והתמחות במזרח תיכון ואיסלאם. "תוך כדי הלימודים חיפשתי עוד הכנסה וכך מצאתי את עצמי בעסקי האירוח והתיירות", הוא מספר.
"התחלנו, אשתי ואני, עם דירת אירוח שהשכרנו. בדירה הראשונה שפתחנו גם כתבנו לאורחים שמגיעים שפתחנו את הדירה כדי לחסוך כסף עבור הילד הראשון שבדיוק נולד לנו. זה חיבר את האנשים ונראה לי שזה הרגיש להם יותר בבית. זה גרם לשיחות יותר מעניינות עם אורחים ואולי לכן גם חיבר אותי לתחום. כשסיימתי את הלימודים נכנסתי יותר למלונאות". הידע בערבית שרכש מלימודיו מסייע לו להתנהל מול העובדים והספקים.
הפתרון: תיירות פנים
את ג'אקו בוטיק הוא פתח בשנת 2019 וניהל שני מלונות נוספים. עם פרוץ המלחמה והמחסור בעבודה הוא נשאר עם ג'אקו בוטיק בלבד. "בשיא הקורונה לקחתי את המלון והפעלתי אותו עד היום. קראתי למלון ג'ייקוב על שם אח שלי שעבד איתי ובגלל שיש רשת מלונות ג'ייקוב אז שינינו את השם לג'אקו. המקום היה נראה בסדר, אבל לא משהו, אז אחרי שחסכתי כסף עשינו שיפוץ נרחב של כל הבניין.
"התחלנו לקבל אורחים והביקורות היו מעולות. המלון הוא מאוד קטן, חלק חדרים, חלק סוויטות. המיקום הוא מעולה לתיירים שמגיעים לירושלים, שהם עיקר הלקוחות שלנו כשאין מלחמה, כי אנחנו נמצאים ברחוב ההסתדרות במדרחוב, 5 דקות מהשוק, ומכל מה שבמרכז העיר".
איך הרגשת כשהבנת שאין טיסות והתיירים לא מגיעים ואף אחד לא יודע כמה זה ימשך?
"המלחמה הזו היא לא המשבר הראשון שעברנו, עברנו משברים גם קודם לכן. עם הקורונה למשל. עכשיו אני לומד לאט-לאט לשווק את המלון גם לישראלים. אנחנו מלון לואו קוסט, אין לובי, אין ארוחות ואין ג'קוזי. אנשים באים לישון ולנוח אצלנו כשהם מטיילים בעיר. המחירים שלנו נעים נע בין 500-700 שקלים לחדר. זה מחיר שווה לכל כיס ומבחינת ישראלים אפילו נחשב למחיר זול. אז כשמישהו מגיע לראות את ירושלים אני מספק לו איפה להיות.
"בסופי השבוע האחרונים אנחנו יחסית מלאים והמצב טוב, אבל באמצע השבוע כמעט ריק ואנחנו ממש מחפשים להביא יותר אנשים. אנחנו עושים מבצעים ומציעים מחירים ממש מצחיקים ויורדים גם ל-400 שקל ללילה. המלחמה פגעה, נראה לי, כמו כל עצמאי. ובגלל שאנחנו בעסקי התיירות, זה פוגע יותר. אבל אנחנו בתקופה שאנחנו אומרים תודה על מה שיש לנו".
נלחמים בשטח ועל הפרנסה
לדברי גורה ברגר, יועצת תקשורת ותיירות הפועלת בירושלים מזה כשלושה וחצי עשורים, עם חזרת מפוני הדרום והצפון לבתיהם, ניצבים תיירני ירושלים והגורמים העוסקים בתיירות בעיר בפני אתגר משמעותי. "לאחר שהם הוכיחו את יכולתם לארח כ-20,000 מפונים במלונות העיר, כעת מתחילה ההתמודדות האמיתית עם ירידה דרמטית של כ-75% בתיירות הנכנסת, מצב ההופך את תיירות הפנים לקריטית להישרדות הענף".
לדבריה, למרות שירושלים היא מותג תרבותי-היסטורי המציג 5,000 שנות תרבות ומאחורי חוויה זו עומדים מאות תיירנים מקומיים המייצגים אלפי שנות ניסיון מצטבר - זהו משאב שכמעט אינו מנוצל בתכנון האסטרטגי העירוני.
"מודל התמיכה העירוני הנוכחי מוטה לטובת המלונות הגדולים, כשהוא מסייע לקבוצות של מינימום 25 איש ושני לילות", אומרת ברגר, המייעצת ליזמים וגופים ישירות וגם באמצעות מט"י, מעוף, חממות תיירות והחמ"ת - "בעוד שההיגיון מאחורי גישה זו ברור, כי המלונות הגדולים מעסיקים כוח אדם רב, המציאות מורכבת יותר, כי תיירות הפנים בירושלים מתאפיינת גם בביקורי יום או לילה בודד, ובמשפחות או בודדים, שבדרך כלל מעדיפים מלונות קטנים ובוטיקים. את הפלח הזה ניתן לרתום כמשווקים".
ברגר מציינת כי בעלי מלונות קטנים המתמרנים בשנה האחרונה בין מאות ימי מילואים לניהול העסק, נלחמים בשתי חזיתות - במערכה הצבאית ובמאבק לשרוד כלכלית.
רעיון אחד שהיא מציעה לפתרון מיידי הוא הרחבת הקריטריונים להטבות העירוניות כך שיכללו גם מלונות קטנים לצד יצירת מסלול הטבות ייעודי למשרתי מילואים בכל סוגי פתרונות הלינה והיזמויות בעיר. צעד כזה יכול להגדיל את תנועת התיירים ב-10%-15%, תוך העצמת העסקים המקומיים. במקביל, אפשר לפתח קמפיינים כמו 'ירושלמים מארחים משרתי מילואים', להחזיר יוזמות מוצלחות כמו 'קחו יומיים בירושלים' עם הנחות למשפחות של משרתי מילואים. ניתן גם לייצר שיווק ממוקד לקהילות מגזריות ולהקים מועדון נאמני ירושלים.
"לו הייתי מתבקשת על ידי הרשויות להציג תוכנית אסטרטגית הייתי ממליצה באופן גורף להביט פנימה - אל קהילת התיירות המקומית ותושבי העיר כמשאב ייחודי, כדי לחזק ולרענן את התיירות-החברתית הטרנדית לכדי מודל בר-קיימא שגם ייתן פתרונות חדשים ורעננים לתיירות הבינלאומית לכשתחזור, ויצטרף לעשרות האתרים החדשים והמשודרגים שנפתחו בעיר בשנות הקורונה והמלחמה", מוסיפה ברגר. "עומק המשבר הנוכחי מייצר הזדמנות גדולה מאוד למודל תיירות ירושלמי חדש, כזה שיתמוך הן בתיירני ויזמי העיר, הן בצרכי תיירות הפנים, הן במילואימניקים וגם יתאים לתיירות הנכנסת בעתיד".
ניצחון לבעלי המלונות הקטנים
רק לאחרונה היה בית אריה, יחד עם חבריו בעלי מקומות האירוח הקטנים, מעורב במאבק שיפנה חלק מהתקציב שהמדינה משקיעה בתיירות גם אליהם, "הרבה מילואימניקים הולכים לקבל כסף לניצול במלונות בישראל", מסביר בית אריה.
"בהתחלה זה היה פתוח רק למלונות הגדולים, אז יצאנו למאבק שגם אצלנו יוכלו לנצל את ההטבה וניצחנו. עכשיו זה יהיה פתוח גם בשבילנו. אני קורא לכולם לבוא ולחזק עסקים של מילואימניקים ולאו דווקא ללכת אל המקומות הגדולים".
