בכיר בש"ס טוען כי הקמת מגדלים גורמת להדרת דתיים וחרדים וטוען כי זה לדוגמה המצב בירושלים. "כשהגעתי לכנסת חוקקתי כמה חוקים שקשורים לתכנון ובנייה, הנושא הזה הוא לא נושא תכנוני, הוא נושא פוליטי", אמר שר הדתות לשעבר ח"כ מיכאל מלכיאלי בכנס בנושא הלכה בעידן הטכנולוגי שערך לפני מספר ימים מכון "צומת". לדברי מלכיאלי, "יש ראשי ערים שיקצו לציבור החרדי בתי כנסת וגני ילדים ויתאימו את הבנייה, ויש שייבנו דווקא לגובה כדי לחסום ציבור דתי מלהגיע".
מלכיאלי אמנם לא נקב במפורש בשמו של משה ליאון, אבל קבל על המצב בבירה: "מיפו צפונה, ארנונה וקטמון החדשה הבנייה היא 30–35 קומות, אבל במערב–צפון בשכונות חרדיות בונים 4–4.5 קומות".
"התמקצעות ברמת דוקטורט"
הדברים של מלכיאלי נאמרו בפאנל מיוחד שעסק בשאלה האם הבנייה לגובה מדירה את הציבור הדתי–חרדי או שמדובר בכלי הכרחי להתחדשות עירונית שניתן להתאימו להלכה.
אדריכלית העיר ירושלים, ענבר וייס, שהשתתפה גם היא בכנס, השיבה למלכיאלי: "לומר שבנייה לגובה מונעת מאוכלוסייה דתית לבוא לגור בה – זה לא מדויק. כי אם רוצים, ישנם פתרונות הלכתיים". לדבריה, חלק מהחסמים הם סוציולוגיים ולא תכנוניים: “מעלית שבת הופכת לעיתים למחסום חברתי, כמו ‘המחסום הצהוב’ בקיבוצים".
יצוין, כי בטרם הגיעה וייס לעיריית ירושלים, היא עבדה ארבע שנים כמהנדסת העיר בית שמש, מה שלדבריה "הוביל אותי להתמקצעות ברמת דוקטורט בנבכי החברה החרדית. אני לא אומרת את זה בציניות, זה מאוד-מאוד חשוב ומעניין, ואף שזה באמת ברובו פוליטיקה כמעט סוציולוגיה, זה משפיע מאוד".
וייס טענה בדיון שתכנון המגדלים למגורים בירושלים מבוצע משיקולים ענייניים בלבד, בעיקר לאורך צירי הרכבת הקלה ובתוכניות להתחדשות עירונית. “אנחנו מקדמים בנייה לגובה על צירי הרכבת הקלה. כך המדינה משקיעה בתשתיות הרכבת, ובצידי הדרכים המגזר הפרטי מקדם פרויקטים יזמיים ומכפיל את הכוח הכלכלי".
וייס פירטה את מגבלות הגובה בלב העיר ירושלים: “לא בונים בנייה גבוהה בכל מקום, מציר קינג ג׳ורג׳ למשל אנחנו 'משתחווים' אל חומות העיר העתיקה, ונמנעים מלעלות מעל כעשר קומות".
מנגד בשכונות הלוויין כמו קריית היובל, גילה ואחרות ניתן לבנות לגובה. "בקריית היובל כדי להרוס יחידה צריך לבנות נגיד 3.5-4 יחידות חדשות – על תאי שטח מצומצמים. זה מביא לבנייה מגדלית".
מעבר לכלכלה, היא טוענת, קיים שיקול של התחדשות עירונית: "השיכונים של שנות ה-50 – 10% מתוכם בירושלים – הם מבנים לא בטיחותיים. לחדש אותם זה מצורך פיקוח נפש". לדבריה, בנייה לגובה מאפשרת גם ניצול קרקע עבור הציבור: "כשבמקום להתפרס אני בונה לגובה, אני מייצרת קרקע חדשה לבתי ספר וגני משחקים".
באשר לטענה שבאזורים החרדיים העירייה לא בונה לגובה, היא אמרה "בזיכרון משה או בבית ישראל אין היתכנות לבניין של 20 קומות – אלה אבני חן עירוניות". היא הדגישה כי באזורים אחרים כמו הר נוף, רוממה ורמות, נעשה שימוש בטופוגרפיה לפתרונות גובה, כולל כניסות ביניים לבניינים, בסגנון הנהוג בבית שמש.
יוסי בן אליעזר, סמנכ"ל הנדסה ב"אפ"י מגורים", טען בכנס כי שילוב התאמות הלכתיות מוקדם חוסך עלויות ומחלוקות. "כאשר מכניסים התניות הלכתיות בשלב התכנון – העלויות זניחות, עשרות אלפים בפרויקטים של עשרות מיליונים".
לדבריו, החברה מטמיעה מערכות מותאמות בכל פרויקט מעל תשע קומות, ואף עובדת עם מכון צומת בפרויקט מגדלי "דואו" בתל אביב, שבהם יותר מ-50 קומות.
אולי יעניין אתכם:
"להתאים פתרונות עוד בשלב התכנון"
הרב שי סימינובסקי ראש תחום הסברה במכון צומת אמר ל"ידיעות ירושלים": "הבנייה המודרנית, בפרט בניית מגדלים לגובה מהווים אתגר משמעותי לציבור הדתי והחרדי. הבנייה כוללת מערכות טכנולוגיות רבות כמעט בכל מערכות הבניין בין אם זה תאורה, חימום, פינוי האשפה, בקרת כניסה ועוד. שומרי השבת מתמודדים עם האתגר הזה כאשר הם באים לרכוש דירה. חלקם מגלים רק לאחר לאחר הרכישה שיש להם בעיה רצינית להשתמש בחלק מהמערכות.
"על מנת להתמודד עם הדברים האלה בצורה נכונה, מיטבית וזולה הכי נכון הוא להתאים את הפתרונות עוד בשלב התכנון של הקבלן. מכון צמת חקר ופיתח טכנולוגיות שיתאימו את כל המערכות להלכה, בעלות אפסית ללא כל פגיעה באיכות החיים. טכנולוגיות שיאפשרו בנייה לגובה גם בשכונות דתיות וחרדיות ויפתרו מצוקת דיור משמעותית".
