טרגדיה קשה: מציאת גופתה של אביגיל נשירובסקה (40) בדירתה בנחלאות לפני מספר ימים הכתה בתדהמה וזעזוע את מכריה הרבים וגם הציפה תופעה הולכת וגוברת של אנשים שמתגוררים בגפם ונפטרים ולעיתים עוברים ימים עד שגופתם נמצאת.
אולי יעניין אתכם:
"לפני 15 שנה אביגיל עזבה את פולין לאוסטרליה ושם היא התקרבה לקהילה היהודית ולדת", סיפר ל'מיינט ירושלים' הרב רפאל רייטון שליווה אותה בתל אביב. "היא היתה בחורה מאוד חברותית עם נוכחות, תמיד מחייכת ותמיד אופטימית. הרבה אנשים מספרים שהיא דחפה אותם לעשות שינויים בחיים; לעבור לכל מיני שיעורים, להצטרף לכל מיני אירועים קהילתיים כאלה ואחרים. היא היתה מעורבת בכל הקהילות", הוא אומר. "היא נסעה איתנו למסע לפולין לפני 3 שנים וזו הפעם הראשונה שהיא ביקרה באושוויץ ומחנות ההשמדה וזו היתה חוויה מאוד מטלטלת בשבילה אבל גם מאוד מחברת".
לדבריו, אביגיל ז"ל דאגה תמיד לאחרים, "בכל פעם שאביגיל פגשה מישהו חדש בעיר היא שלחה לי את שמו ואמרה: יש פה מישהו חדש, צור איתו קשר ותזמין אותו לשבת. היא תמיד חיפשה לעשות טוב".
"החיוך והצחוק של אביגיל היו מיוחדים"
"אביגיל היתה צדיקה ברמות שאין בדור הזה, אין כאלו אנשים", מוסיפה חברתה, בתיה ויצ'ורק, ילידת פולין גם היא. השתיים הכירו בירושלים, ונפגשו בעיקר בשבתות ובחגים. "היא היתה בכל שיעור תורה שהיה בעיר והיתה מתפללת כל הזמן, היא היתה מחזקת את עצמה וגם מחזקת אנשים אחרים. היו לה המון חברות והיא גם היתה בקשר טוב עם אבא שלה.
"אביגיל היתה בחורה מאוד חכמה היה לה כל כך הרבה תארים, מאוניברסיטה בוורשה, אוניברסיטה באוסטרליה, עורכת דין, כלכלנית, ועוד תארים, והיא גם עשתה קורס צילום. גם באוסטרליה היא היתה מאוד קרובה לקהילה ורצתה מאוד לעזור, בזכות העזרה שלה הם קיבלו כסף לבניית בניין חדש".
"אני זוכרת שכשעברתי לישראל, היא היתה אחת החברות הראשונות שלי", שיתפה בכאב חיה קנובלך משיקגו. "חגגנו את ראש השנה ביחד. אפשר היה לשמוע את האדיבות שלה בקול שלה, החיוך שלה והצחוק שלה היו מיוחדים. היא היתה מיוחדת ממש".
בעל המלון הוזעק לדירה, אביגיל ישבה על כיסא
הידיעה על מותה תפסה את כולם לא מוכנים. "קיבלתי מאחת התלמידות פה בתל אביב שהיתה קשורה לאביגיל, תמונת מסך מהפייסבוק בו שאלו אם מישהו מכיר את המשפחה שלה שיצור קשר דחוף ביותר", סיפר הרב רייטן. "שלחו את זה אלי ואז התחיל מלא טלפונים, עד שהפרסום הזה הסתובב בהמון קבוצות בוואטסאפ והתחיל גל של שמועות שהיא נפטרה. בשלב הזה התברר שמיום שני אבא שלה לא הצליח לדבר איתה. הוא יצר קשר עם בעל בית מלון שליד הבית שלה וביקש ממנו לבדוק מה איתה. בעל המלון נכנס עם שכנה ומצא אותה ישובה על כיסא".
"חברה שלי אמרה לי אני יודעת שאת מפולין, ראיתי שקרה משהו ומחפשים קשר עם המשפחה של אביגיל", הוסיפה בתיה. "היא לא רצתה לומר לי מה קרה, אבל הבנתי מהפרטים שקרה משהו לא טוב. היא לא הרגישה טוב ולקחה אנטיביוטיקה, אבל אחר כך אמרה שהיא מרגישה יותר טוב. כשהרגישה שוב לא טוב השכנה שלה רצתה לקחת אותה ל'טרם', אבל היא סירבה. אמרה שהיא רק חלשה, היא תנוח ותרגיש טוב אחר כך".
הלוויתה של אביגיל היתה מלאה במלווים שהכירו אותה וכאלה שחשו צורך להגיע. אביה הגיע לישראל מפולין והוא ישוב לירושלים לשלושים שלה, שיתקיים באופן סמלי, ביום ירושלים. חברות של אביגיל החליטו להקים לזכרה את 'פרויקט אביגיל', מעגלי שירה של נשים ברחבי הארץ, במטרה ליצור ערבי ניגונים שיצרו אחדות וחיבור דרך מוזיקה.
המגפה השקטה: "זועקים לעזרה, איש לא שומע"
"אביגיל ז"ל נמצאה בביתה בנחלאות לאחר 3 ימים מבלי שאיש הבחין", סיפר סמנכ"ל מבצעים בזק"א, חיים וינגרטן. "בגלל מזג האוויר החם הגופה כבר היתה במצב ריקבון. בזירה פעלו מתנדבי זק"א ירושלים בפיקודו של מאיר אקער, קמב"ץ זק"א מחוז ירושלים שתיאר שהזירה הזו, כמו זירות אחרות, זועקות את הבדידות והגלמודיות של הנפטר. יש מקרים שמדובר באנשים צעירים שלפעמים עוברים אירוע לבבי או נופלים בדרך למקלחת, זועקים לעזרה אך איש לא שמע, הזירות הללו קשות מנשוא".
מתחילת 2025 עד לסוף חודש אפריל, מתנדבי זק"א טיפלו ב-3 מקרים של אנשים שנמצאו ללא רוח חיים בביתם, ובשאר רחבי הארץ ב-66 מקרים שכאלה. "חלק נמצאו במצב ריקבון מתקדם, זאת לאחר שחלפו ימים רבים מבלי שאיש שם לב להיעדרותם", אומר וינגרטן.
מהנתונים של זק"א עולה כי במהלך שנת 2024 התגלו בירושלים, 10 מקרים כאלה. ברחבי הארץ 167 מקרים.
אחד המקרים הקשים התרחש בסמוך לחג פסח, אז התקבל דיווח במוקד זק"א על גבר בן 74 שאותר ללא רוח חיים בדירתו ביישוב אדם, ככל הנראה כחודש אחרי שנפטר. כוחות משטרה וכיבוי שהגיעו למקום בעקבות תלונות של שכנים על ריח עז פרצו לדירתו ואיתרו את גופתו, צוותי מד"א נאלצו לאשר את מותו.
בזק"א אומרים שקיימת עלייה במספר המקרים וקוראים שוב ושוב לשים לב לשכנים, לעריריים ולבודדים. "אנחנו עדים למגפה שקטה", אמר וינגרטן. "עשרות אנשים שמתו לבדם, ונמצאו רק לאחר שהריח זעק את מותם. מאחורי הרבה מקרים יש בדידות של הנפטר. האחריות היא על כולנו - שכן שדופק פעם ביום, שיחת טלפון פשוטה - יכולים להציל חיים".
גם הרב רייטן שספד לאביגיל בלוויה דיבר על האחריות החברתית: "בלוויה דיברתי על זה שצריך לקחת אחריות ולדאוג לאנשים השקופים. יש לנו אנשים שלקחו על עצמם להיות בקשר עם אנשים שגרים לבד, גם אנשים מבוגרים וגם צעירים שגרים לבד".
