האסון באתר העירוני בגבעת שאול שהותיר בטראומה את החברים לעבודה, והטענות על כך שאיש לא מעניק להם עזרה. "אני מדבר איתך ורק רוצה לבכות", כך מספר השבוע ג', עובד המרכז הלוגיסטי בגבעת שאול, בו נמחץ למוות דוד זינו ז"ל לפני כארבעה חודשים.
2 צפייה בגלריה
דוד זינו ז"ל וזירת האירוע בו נהרג
דוד זינו ז"ל וזירת האירוע בו נהרג
דוד זינו ז"ל וזירת האירוע בו נהרג
(צילום: מתוך עמוד הפייסבוק ופרטי)
"זה כמו לאבד חבר בשדה הקרב. אותו הדבר, זו ההרגשה שלי. אני איבדתי חברים בצבא, והאירוע הזה החזיר אותי 35 שנה אחורה. אני לא איש מקצוע, אבל היו צריכים להביא פסיכולוג שידבר עם האנשים כדי שיפתחו את הלב ויוציאו. רואים בעבודה אנשים מדוכדכים, אנשים שמגיעים עם הראש באדמה, לא מדברים, לא צוחקים, אין את הצחוקים שהיה. זה לא זה. אחרי שהוא נפצע הייתה שם אווירה עכורה. אחרי שהוא נפטר בכלל – זה היה סרט גרוע במיוחד. אני אישית לא יכולתי לתפקד בכלל. חבר לקח שבוע חופש מהעבודה, חבר אחר לא היה מסוגל להגיע לעבודה בכלל, הייתי מתקשר אליו שלוש פעמים ביום, פחדתי שיקרה לו משהו נפשי. תוך כדי עבודה הייתי מרים לו טלפון ומדבר אתו כדי לדעת אם הכל תקין. הוא היה לבד בבית - לא בריא שאדם מדוכדך ישב לבד בבית".

"חייבים טיפול"

ב־8 במרץ האחרון, בשעה שדוד זינו עבד במתחם הלוגיסטי של העירייה בגבעת שאול, הוא נכנס מתחת לכף מנוף. המטרה הייתה להתקין וו מיוחד כדי לאפשר למנוף לשלוף פחים מוטמנים, אלא שאז אירע האסון הקטלני. הפועל שהפעיל את הכלי סגר את כף המנוף על העובד בזמן שהוא חיבר את הוו המיוחד, כל זאת לעיני עובדים נוספים. כתוצאה מהפגיעה נגרמה חבלה חמורה לאיבריו הפנימיים של זינו והוא פונה לחדר הטראומה בבית החולים שערי צדק. במשך כארבעה שבועות נאבק על חייו, עד שנפטר כשהוא מניח אחריו אישה, שישה ילדים ו־16 נכדים.
ארבעה חודשים לאחר תאונת העבודה הקטלנית, מספרים חבריו לעבודה על תחושות שמקשות עליהם לתפקד בחיי היום יום. אלא שתחושות אלה, כך הם טוענים, מעולם לא טופלו בידי אנשי המקצוע. מלבד ריענון נהלי בטיחות שהתקיימו לאחר הפציעה, העירייה לא השכילה לשלוח גורמי מקצוע שאמונים על מתן סיוע מצבי משבר או מצוקה, או להציע את שירותיהם לעובדים שראו את התאונה או שעבדו עם זינו ז"ל. אני אישית כבר לא עובד שם, עברתי למחלקה אחרת. באותו היום שזה קרה כבר לא יכולתי לעבוד. כל הגוף שלי היה ברעידות. ירדתי מהרכב ולא יכולתי לעלות עליו שוב באותו היום. כולנו במרכז היינו במצב רוח ירוד מאוד. גם למחרת כשהגעתי לעבודה, אמרתי למנהלים שאני לא מסוגל לעבוד, פשוט לא יכולתי. אחרי שהוא נפטר, כשהפעלתי את המנוף הייתי בורח קילומטר מהמשאית. לא מתקרב, אני כבר לא יכול לראות את הדבר הזה, זה מפחיד אותי. אני בסדר, עוד יצאתי מזה פחות או יותר והתגברתי, אבל יש כאלה שחושבים על זה יום ולילה. יש אנשים שחייבים טיפול. יש לי חבר שמאז המקרה כשמדברים אתו הוא זומבי. לא עשו עם זה שום דבר".
2 צפייה בגלריה
מאות המתינו לקחת חלק בהלוויתו של עובד העירייה, דוד זינו
מאות המתינו לקחת חלק בהלוויתו של עובד העירייה, דוד זינו
מאות המתינו לקחת חלק בהלוויתו של עובד העירייה, דוד זינו
(צילום: אלינור פבריקר)

"על כדורים"

"אני לא בטוב בלשון המעטה", מספר ע', עובד נוסף במרכז הלוגיסטי. "מאז כבר חזרתי לעבודה, אבל קשה לי כי בכל פעם שאני סוגר את הכף הזאת של המנוף, התמונה שלו עולה לי. זה לא קל בכלל.
"אני מנסה להתגבר, בהתחלה הייתי כחודש וחצי על כדורי הרגעה ולאחר מכן ניסיתי לרדת מזה. הדבר היחיד שהעירייה עשתה, זו שיחת בטיחות למחרת התאונה. קצין בטיחות בא ואמר לנו שאנחנו צריכים להגיע רגועים מהבית, ולא לבוא עצבניים. אחד העובדים היה בסערת רגשות, בכה והתפרץ ואמר לו שהוא מדבר שטויות, כי כל הלחץ הוא מהעבודה. בתגובה, מנהלי העבודה לא נתנו לו לעבוד על המנוף באותו היום ולמחרת. אישית, מאוד הזדהיתי עם מה שהוא אמר שם.
"אחד מאיתנו שממש ראה את האירוע היה על הפנים תקופה ארוכה. הוא לא היה יכול לעבוד, הייתי רואה אותו יושב הרבה בצד עם עצמו. הבנתי שהמצב שלו באמת קשה. כולם בעבודה יודעים את זה שהמצב שלו מבחינה נפשית לא טוב. אני אישית חושב שהוא צריך טיפול רציני. לפני כמה זמן אחד ממנהלי האגפים שאל אותי למה אני עצוב כל כך כל הזמן. אמרתי לו שקולגה שלי הלך, הוא הבין ושאל אם אני חושב לעבור למקום או לתפקיד אחר. אמרתי לו שלא - זה לא יוציא לי אותו מהראש. הוא המנהל היחיד שפחות או יותר בא לקראתי".
מהעירייה נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים מצרה על האירוע ומשתתפת בצער המשפחה והחברים לעבודה. בזמן אמיתי ליוותה עובדת סוציאלית עירונית את עובדי המערך הלוגיסטי במרכז התחזוקה. לאחר האירוע, קיימה מנהלת השירות הסוציאלי בעירייה מפגש קבוצתי עם עובדי המרכז במטרה לסייע בעיבוד האירוע הקשה, במהלך המפגש הביעו העובדים את תחושותיהם וכן התקיימו מפגשים פרטניים עם עובדים אשר פנו לקבלת סיוע נוסף. עוד, ניתן ליווי ותמיכה לעובדים אשר נדרשו לחקירה וכן התקיימו שיחות מעקב עם מנהל המחלקה לאיתור צרכים נוספים".

המנוף שגרם לאסון. התביעה בדרך | צילום: פרטי
דוד זינו ז"ל
צילום: פייסבוק

למי פונים עובדים במצבי מצוקה נפשית:
… עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית): 1201
… קול הבריאות (משרד הבריאות): *5400
… יד מכוונת (ביטוח לאומי): *2496
… שי"ל
(משרד העבודה והרווחה): 118
לעדכונים נוספים – חדשות ירושלים