עובד עיריית ירושלים, דוד זינו ז"ל (64) שנפצע קשה בתאונת עבודה במרכז הלוגיסטי בגבעת שאול כשבוע לפני חתונת בתו, מת מפצעיו ביום שני בבית החולים שערי צדק. "אומרים ש-40 יום לפני המוות, הנשמה יודעת שהיא עומדת לצאת מהעולם. זה ממש הורגש", סיפרה ירדן, בת הזקונים של דוד זינו ז"ל. "אני הבת האחרונה שצריכה להתחתן, ומהרגע שהכרזנו על האירוסין, הוא כל הזמן אמר לאחים שלי שהוא רוצה שרק נעבור את החתונה בשלום. למרות שמועד החתונה נקבע לחודש שאחר כך".
"כשהלכנו לעשות טעימות באולם, החזקתי לו את היד ואמרתי לו שאני רוצה לעשות איתו חזרות לכניסה שלי לחופה, הוא אמר לי שלא צריך, וביקש שניכנס לאולם. גם בטעימות עצמן הוא כמעט ולא היה מעורב, זה לא היה אופייני לו. בבוקר שלמחרת, פחות משבוע לפני החתונה, הוא נפצע קשה ואושפז כשהוא מונשם ומורדם. מרגע זה, כל הארגונים הפכו פשוט לגיהינום. היה לי קשה לסלוח לעצמי שאני מארגנת חתונה בזמן שאבא שלי בטיפול נמרץ, אבל עשיתי את זה נטו בגלל שידעתי שזה מה שהוא רוצה שיהיה. היה לי מאוד קשה בכניסה לחופה שהתקיימה בזמן שהוא שוכב בטיפול נמרץ במצב קשה בבית החולים, זה פשוט קרע לי את הלב".
בשבעה, שמתקיימת בבית המשפחה בשכונת הקטמונים, מספרים אנקדוטות על האיש שלא יכול היה לסבול מחסור: "קנינו הביתה מקרר חדש, גדול יותר מהמקרר שהיה לנו קודם", סיפרה המשפחה האבלה, "הוא פתח את המקרר שהיה חצי ריק בשל תכולה גדולה יותר, ולא יכול היה לעמוד בזה. הוא יצא לקניות רק כדי למלא את המקרר לגמרי".
"הוא עבד במקביל בשלוש עבודות שונות רוב חייו. היו לו שישה ילדים בבית, והוא הרגיש שהוא חייב", סיפרה אסתר בתו והמשיכה, "הוא לא היה יכול לסבול את זה שאנחנו מבקשים משהו ואין. זה היה גומר אותו. הוא גם היה אומר לנו כל הזמן כמה חשוב שנהיה מאוחדים. אמר שאם אנחנו רבים זה כואב ופוגע בו".
אבי, אחיה הגדול, מסכים. "גם אם היה צועק או נוזף בנו יתר על המידה, הוא היה מייסר את עצמו ובלילה לפני השינה היה מדבר עם אמא שלי על זה. הוא לא היה יכול לישון. זה חילחל והשפיע גם עלינו כילדים. אם רבנו עם האחים שלנו, מיד ניסינו לפייס אותם. באופן קבוע הייתי משלם לאחותי חמישה שקלים כדי שתסלח לי אחרי מריבה", אמר אבי בשעשוע. "הוא היה איש מאוד לבבי והיה חשוב לו להוריש לנו את הערך של משפחה. שההווי המשפחתי חייב להיות בראש מעיינינו. האישה והילדים זה לפני הכל. זה מה שמחזק אותנו היום, בצער הגדול הזה. שאנחנו מאוחדים ותומכים אחד בשני".
המשפחה לא חוסכת ביקורת מההתנהלות הבירוקרטית לאחר פטירת האב. "אלה היו שעות מאוד קשות עבורנו עד שליבו נדם", אמר אבי, "במהלך הלילה עשר פעמים הוא כמעט נפטר. זו הייתה התשה נפשית ברמה של פירוק הגוף. כשעה וחצי לפני מועד ההלוויה הודיעו לנו שחברא קדישא הגיעו כדי לקחת את הגופה, אבל אנשי הביטחון של בית החולים קיבלו הוראה מהמשטרה לא לשחרר אותה כי רוצים לשלוח את הגופה לניתוח שלאחר המוות". אסתר מוסיפה: "זה הזוי, הבנאדם חודש וחצי נמצא בבית החולים, איך אתם נזכרים לבוא לחקור את האירוע רק שעה לפני הקבורה? יותר מזה – הוא נפטר ב-10 בבוקר, למה רק בשעה ארבע נזכרו שהם צריכים לטפל בחקירה? איפה הייתם עד עכשיו?"
מאות בני משפחה וחברים נאספו בבית ההספדים הספרדי בגבעת שאול בשעה 17:20 כדי ללוות את זינו למנוחת עולמים, אלא המשטרה עיכבה את שחרור הגופה שעות רבות. ההלוויה התקיימה לבסוף רק בשעה 00:20 לאחר התערבות גורמים רבים שעשו כל שביכולתם לסייע למשפחה המותשת.
דוד זינו ז"ל הניח אחריו אישה, שישה ילדים ושישה עשר נכדים. יהי זכרו ברוך.
