נפרדים מאב הבית האהוב: "ביום ראשון, היום הראשון ללימודים, ציון היה אמור לפתוח את בית הספר מוקדם בבוקר, לטובת השמיניסטים שחזרו מלילה לבן להתארגנות של פתיחת השנה. הנוכחות של ציון במקומות ונקודות זמן כאלו אפיינו אותו. להיות שם ברגעים שבהם לא רק צריך מפתח או ציוד, אלא גם מילה טובה, שואלת ומתעניינת. אבל ציון לא הגיע. הוא גם לא ענה לטלפונים", סיפר מנהל תיכון ליד״ה ארז הקר ל-mynet ירושלים.
ביום ראשון, עת שבו תלמידי התיכון שליד האוניברסיטה ואנשי הצוות ללימודם, ציון דרור ז"ל, מנהל המשק בבית ספרם לא היה שם. התלמידים ואנשי הצוות התבשרו על מותו הפתאומי, בגיל 64. ״זה כבר ממש לא אפיין את ציון, שתמיד הגיע בזמן ואם היה מאחר אפילו בעשר דקות, היה מודיע. כבר אז הדאגה החלה. במהלך הבוקר החששות התגברו ובהמשך קיבלנו את ההודעה הקשה והסופית על מותו. להודיע על מותו של ציון בחדר המורים, בהפסקה הגדולה של יום הלימודים הראשון, היה אירוע קשה. הלם, דממה ודמעות", סיפר מנהל תיכון ליד״ה ארז הקר
ציון היה איש משק בבית הספר כבר יותר מ-29 שנה, אך ברמה המהותית, גם בגלל הקשר שהוא יצר עם הבוגרים, הוא היה אחד מהסמלים של בית הספר. המוות הפתאומי שלו הכה את התלמידים ואנשי הצוות בתדהמה. עשרות הודעות של אהבה וסיפורים על זכרונות טובים נכתבו בתגובה להודעה על מותו.
"לצד הדברים הרגילים שכל איש משק עושה", אמר ארז ל-mynet, "היתה לו התמחות ונישה שהיתה שלו, בליווי מגמות אומנות ותיאטרון, סביב הקמת תערוכות והפקות סיום בעיקר של השמינסטים וזו צומת שבה אתה פוגש גם הורים, גם תלמידים, גם אורחים וגם אותי כאיש ההנהלה בקטע של יותר מרק תיקון המזגן". על היחס המיוחד של ציון הוסיף ארז וסיפר, "מכיוון שאני מורה להיסטוריה ואוסף לא מעט דברים ישנים, בכמה הזדמנויות הוא מצא דברים ישנים ברחוב ומיד התקשר להגיד לי שאבוא לאסוף את זה או הביא לי בעצמו".
עוד בחדשות:
איילת אלדן, פסיכותרפיסטית ויועצת חינוכית בלידה סיפרה כי ציון היה איש שכולם מאוד אהבו. "היה לו לב מאוד מאוד גדול. הוא תמיד עזר לכולם. הוא היה מגיע אלי לפעמים לחדר היועצת, משתף ומספר על המחשבות שלו. הוא דיבר על האהבה הגדולה שלו לטבע, על המפגשים עם בוגרי בית הספר ברחוב או בשוק ועד כמה הם שמחים לראות אותו". איילת השתתפה בהלוויה וסיפרה על המון אנשים שנכחו שם, תלמידים, בוגרים, משפחה ואנשי צוות. חלק מאנשי הצוות יכולים לספר שהוא השאיר להם דברים קטנים על השולחן כי הוא ידע שיש להם יום עמוס במיוחד. לאחת הוא אמר: אני ראיתי שאין לך זמן היום לאכול, אז הנה אני משאיר לך משהו על השולחן שיהיה לך משהו לאכול״.
גם אורית שמחוני, תלמידה שסיימה השנה, סיפרה: "הכרתי אותו בעיקר דרך מגמת תיאטרון. כשהוא היה רואה שעייפה הוא תמיד הציע לי כוס תה, או עוגיה או איזו שיחה נחמדה. וזה עזר לי לעבור את השנה הזו בקלות רבה יותר. בהפקה הוא נתן לנו כמעט את כל התפאורה, הוא מצא 4 כסאות ברחוב, תיקן אותם אצלו בבית ונתן לנו אותם ללא תמורה. הוא פשוט אהב את התלמידים ונתן הכל בשבילם והערכנו אותו על כך. הוא לגמרי היה איש חינוך במובן הזה. זה היה הלם לשמוע שהוא איננו. אני לא יכולה לדמיין את הלידה בלי ציון, בית הספר לא יהיה אותו בית הספר בלעדיו".
"נכון שבית הספר הוא מקום עבודה, של כולנו", ,סיכם ארז, "אבל זה גם מרגיש כמו משפחה ואני חושב שציון הרגיש כמו משפחה וגם גרם לאחרים להרגיש כמו משפחה".
יהי זכרו ברוך
