השבוע הלך לעולמו ד"ר רחמים מלמד־הכהן (83), לאחר מאבק ארוך ואמיץ במחלת ניוון שרירים (ALS). הוא נולד בשכונת מחנה יהודה ועסק בחינוך כל חייו. בזכות הישגיו הוא זכה לפרסים ותארים רבים, ובהם 'יקיר החינוך הדתי', 'מורה המורים', 'מחנך למופת' וגם 'יקיר ירושלים'.
גם כאשר נדד בעולם, במסגרת עבודתו, הקשר העמוק שלו לירושלים בא לידי ביטוי בלא מעט ספרים, סיפורים ושירים פרי עטו.
כנגד כל הסיכויים
באמצע שנות ה־60, לאחר שחש חולשה בידו השמאלית הוא נבדק והתברר כי לקה ב־ALS. הרופאים אמרו כי ככל הנראה יוכל לחיות לא יותר מחמש שנים. כנגד כל הסיכויים הוא המשיך לחיות וליצור במשך 26 שנים, גם לאחר שהפך משותק בכל גופו ונזקק למכשיר הנשמה.
עוד בחדשות:
"הוא מאוד הדגיש את נושא הדבקות בחיים", סיפר הבן אייל בבוקר שלאחר הפטירה. "המסר שלו היה 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים'.
"במהלך השנים הידרדרה המחלה ובתוך פרק זמן די קצר הוא איבד את היכולת לנשום. הוא נזקק למכונת הנשמה, הוזן באמצעות מכונת הזנה, מכונת שאיבה ועוד. הוא ישב על כיסא גלגלים, ובעצם מאז כל הגוף שלו היה משותק. בשלב הזה הוא החליט שהוא דבק בחיים. אבא השתמש בעיניים שלו ככלי תקשורת יחד עם מחשב ותוכנה מיוחדת שקוראת את תנועות העיניים. הוא כתב יותר מ־20 ספרים בצורה הזאת, כולל ספרי שירה וציורים וכמה רומנים וספרי עיון בנושאי חינוך וירושלים".
הבן אומר כי בחודשים האחרונים אביו סיפר כי מכונת ההנשמה כבר איננה אפקטיבית והסיק מכך שהסוף קרב. עם זאת, הוא נשאר צלול וחד עד לפטירתו.
"להיות הבן שלו זאת גאווה. היה לו המון הומור והוא היה אבא של כיף, של טיולים. הוא מאוד אהב לטייל בארץ ובחו"ל, מאוד אהב אסתטיקה - מראות, צבעים ונופים, וצילם המון. אנחנו ספגנו את זה דרכו בטיולים המשותפים שלנו. היינו מאוד קרובים אליו, ועכשיו צריך להתרגל לחיות בלעדיו. זה קשה כי הוא זה שניהל את הבית, גם כשהיה משותק לחלוטין. ופתאום אין מנהל, אין קברניט".
התגעגע לטיולים
מחותנו, צבי צור, מספר על אישיותו המיוחדת. "לאורך כל השנים הוא היה דומיננטי והיה יוזם פגישות ומשלוח מתנות בין המשפחות. היה דואג שהקשר המשפחתי יישמר חם ובתדירות גבוהה. הוא גם ידע מאוד לפרגן - התפללתי איתו באותו בית כנסת ואני כבר שנים עובר שם לפני התיבה, ואף פעם הוא לא שכח ביום שאחרי לשלוח לי מייל ולכתוב לי את ההערות החיוביות שיש לו על התפילה בשבת. אני מאמין שיש לו אלפי חברים שצבר לאורך כל השנים. אם לא היתה קורונה, מחר היו סוגרים את הרחובות בירושלים מרוב אנשים שהיו רוצים להשתתף בהלוויה שלו".
ד"ר מלמד־הכהן הותיר אחריו אשה, שישה ילדים ועשרות נכדים ונינים. שלושה חודשים בלבד לפני פטירתו אמר בראיון: "אומנם אני מתגעגע לחבק את קרוביי, לאכול ולשתות דרך הפה, לטייל בהרים ולנשום בלי מכונת הנשמה, אולם לאור העובדה שתחזית הרופאים היתה שאחיה 5-3 שנים, אני מאושר שעודני חי".
לעדכונים נוספים – חדשות ירושלים
