כחודש לפני תחילת המלחמה אהרון שמואל ברייס (23), לוחם שריון במסלול בני ישיבות, סיים את שירותו כלוחם בגדוד 52, חטיבה 401 ועם סיום התפקיד המשיך ללימודים בישיבה גבוהה.
בשביעי לאוקטובר עם פרוץ המלחמה אהרון החליט שהוא לא יכול לעמוד מהצד ודרש לצאת מהישיבה ולחזור להילחם לצד חבריו: "בהתחלה לא נתנו לי לחזור והתבאסתי מאוד, עם זאת ידעתי שלא אוותר עד שאחזור להילחם עם החברים שלי לגדוד".
עם נחישות גדולה, כוח רצון ומבלי לוותר, הצליח שמואל ברייס לחזור אל הגדוד והצטרף אל חבריו ששהו בשטחי הכינוס לקראת הכניסה לעזה. "בהתחלה כשהגעתי לא הייתי משובץ כאיש צוות בטנק מסויים, חיפשתי טנק חסר בשטח ולא וויתרתי עד ששובצתי בצוות ממ כטען קשר״, הוא מספר בשביעות רצון. אהרון הצטרף ללחימה כחלק מטנק ממ בפלוגה, כאשר הוא וחבריו לטנק הובילו את הכניסה הראשונה של כוחות האוגדה לעזה.
"בכניסה הראשונה היה אדרנלין מטורף שהרגשנו אותו כולנו. ניהלנו קרבות רבים ונלחמנו מול המחבלים באינספור היתקלויות". לאחר מספר שבועות של לחימה אינטנסיבית, שמואל ברייס וצוותו עברו בציר ראשי בכניסה לשכונת ג'באליה: "זה היה ציר שעברנו בו הרבה פעמים במהלך הלחימה, בכל פעם כשעברנו שם היינו מוכנים ודרוכים לתגובה". בפעם ההיא במהלך הנסיעה על הציר, בשונה מפעמים קודמות, הטנק בו אהרון לחם נפגע מטיל נט. "שמעתי בום רציני וכל המערכות של הטנק השתבשו. באתי לעלות בקשר ולדווח שנפגענו, אבל לא יכולתי - באותו הרגע הבנתי שנפצעתי ואני לא יכול להזיז את הידיים והרגליים".
במהלך האירוע הקשה נפל מי שהיה מפקד הטנק של שמואל ברייס סרן עדן פרוביזור ז"ל. ״הלוחמים התאמצו ולמרות כל הקושי משכו אותי מהטנק", הוא מספר. "לפני היציאה ממנו הספקתי להסתכל על הקצין שלי, עדן ז"ל, הבנתי מיד שהוא נהרג במקום. מאותו רגע אני לא זוכר מה קרה". אחרי הפגיעה שמואל ברייס פונה במסוק לבית החולים אסותא-אשדוד, במצב קשה ולא יציב. עם הגעתו לבית החולים עבר מספר ניתוחים ואושפז במחלקת טיפול נמרץ שם קיבל טופל עד שמצבו ייוצב.
כעת, כשהוא נמצא בתהליך השיקום במרכז השיקום החדש שנפתח בהדסה הר הצופים, הוא זוכה לליווי מלא של צוות מקצועי המקדם אותו מדיי יום בחיזוק הגוף וחזרה אל היכולות שנפגעו בעקבות הפציעה.
במרכז החדש, אשר בבנייתו מושקעות עלויות של למעלה מחצי מיליארד ש״ח, הוא עובר טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ואף יזכה לחנוך את הבריכה המתקדמת שתאפשר שחייה טיפולית וכוללת את כל המתקנים המתקדמים שיוכלו לשפר טווחי תנועה ויכולות גופניות שונות.
״הצוות פה בשיקום מאוד מסור והם נותנים את המאה אחוז שלהם בשבילי. לא משנה אם זה בסטודיו לפיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק או שיחות עם צוות מקצועי, תמיד דואגים לעטוף אותי כמטופל והכל נעשה באווירה טובה ששומרת על מצב רוח ועל מוטיבציה גבוהה", הוא מספר. "יש אצלי כבר ממש שיפור, אני מצליח לעלות מדרגות ואני יותר יציב ויכול להשתמש ביד שלי יותר ממה שיכולתי בהתחלה. עברנו בשבוע האחרון לשיקום החדש בהדסה, זה אגף שלם שבו מטופלים פצועים מהמלחמה, והוא כולל מתחמים מאוד גדולים לכל טיפול. לכולנו יש תוכנית עבודה שנקבעה מראש בהתאם למצב שלנו וכל אחד מאיתנו יודע איפה הוא נמצא בכל שעה ואיך הוא עובד. זה מאוד חשוב כי התוכנית נותנת מסגרת זמן וגם ציפייה לטיפול הבא. מורגש שחשבו כאן על כל פרט ופרט, זה מחמם מאוד את הלב לגלות שהשקיעו בבנייה ובהרבה טכנולוגיות חדשות בשביל התהליך שלנו״.
מיכל אבל, פיזיותרפיסטית באגף השיקום הדסה הר הצופים המטפלת באהרון, מספרת: "אהרון הגיע אלינו עם רסיסים כמעט בכל הגוף ועם פגיעת הדף שגורמת בין היתר לסחרחורות ואיבוד שיווי משקל. עכשיו בסטודיו החדש בהדסה, שנבנה עם המון מחשבה על נוחות המטופלים ומאפשר מגוון שלם של סוגי טיפול, אנחנו עובדים המון על שיווי המשקל וחיזוק הגוף ואהרון מצליח ומשתפר מיום ליום. יש לו הרבה דברים להתמודד איתם אבל הוא בנאדם מאוד חיובי, תמיד מחייך, מאמין בעצמו ורוצה להגיע רחוק. מבחינתו אין קושי שלא ניתן להתגבר עליו בשיקום, אני מאמינה בו מאוד
