מקרי הטביעה בישראל זוכים לתשומת לב בעיקר בתקופת עונת הרחצה. אלא שמתברר שדווקא בעונת החורף מתרחשים מרבית מקרי הטביעה הקטלניים.
במחקר ראשון מסוגו שנערך בשיתוף פעולה בין המרכז הרפואי הדסה ומשרד הבריאות, נמצא כי בין השנים 2010-2022 התרחשו 2,101 מקרי טביעה בילדים במדינת ישראל. 9% ממקרי טביעה אלו הסתיימו במוות. את המחקר הובילו ד"ר אורי פולק, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ ילדים בהדסה עין כרם ויו"ר האיגוד לטיפול נמרץ ילדים בישראל ופרופ' מאלנה כהן- סימברקנו, מנהלת יחידת ריאות ילדים והמרכז לסיסטיק פיברוזיס במרכז הרפואי הדסה יחד עם ד"ר יעל אפלבאום, מאגף המידע במשרד הבריאות. הוא פורסם בכתב העת היוקרתי European Journal of Pediatrics וחשף הבדלים משמעותיים בשיעורי הטביעה לפי גיל, מין, ואזור.
אלה הילדים בסיכון מוגבר
על אף שטביעה בישראל מהווה את סיבת המוות השנייה בקרב ילדים, זהו המחקר הראשון בישראל שבדק טביעת ילדים במשך תקופה כה ממושכת, והכולל את כל מקרי הטביעה ללא קשר לתמותה, תוך הסתכלות אפידמיולוגית מקיפה. שיעור התמותה הגבוה מדגיש את האתגר המתמשך לבריאות הציבור בנושא טביעות בילדים, ומשקף מגמות עולמיות עקביות בקרב ילדים.
לפי המחקר, ילדים בגילאי 1-4 שנים נמצאים בסיכון מוגבר לטביעה, בעיקר בשל סקרנותם הטבעית וניידותם המוגברת, אשר משולבים בחוסר יכולת לשחות והיעדר השגחה מספקת. קבוצה נוספת בסיכון היא מתבגרים בגילאי 15-17 שנים, אשר חשופים לטביעות בעיקר עקב התנהגות נטילת סיכונים, צריכת אלכוהול, ושחייה באזורים לא מוסדרים וללא פיקוח מציל.
המחקר מצביע על כך שמקרי הטביעה מתרחשים בעיקר בחודשי הקיץ, כאשר ישנה עלייה משמעותית בפעילויות הקשורות למים, אך נתוני התמותה מראים דווקא שיעורים גבוהים יותר בחודשי החורף והאביב, ככל הנראה בשל תנאים מסוכנים יותר והיעדר נוכחות של מצילים. בנוסף, קיימת שונות גיאוגרפית בשיעורי הטביעה, כאשר שיעורים גבוהים נרשמים באזורים הסמוכים לחופים ולמקורות מים טבעיים, לעומת שיעורים נמוכים יותר באזורים הרריים או יבשתיים.
הנתונים נאספו ממאגרי מידע הכוללים נתונים על כל הילדים בגילאי 0-17 שנראו במיון, משוחררים לאחר אשפוז, או מתו בזירה עקב טביעה.
קראו גם:
לפי החוקרים, למרות מאמצי הרגולציה והחינוך, כולל תקנות הדורשות מצילים בבריכות ציבוריות וחופים מוסדרים, ישנם עדיין אתגרים משמעותיים בתחום בטיחות המים. בפרט, בריכות פרטיות, בהן לא קיימת חובת פיקוח, מהוות מוקד סיכון משמעותי, כמו גם פערים בנגישות לחינוך לשחייה, במיוחד באוכלוסיות פריפריאליות ובקרב אוכלוסיות מוחלשות.
"כל מקרה מוות מהמקרים הללו ניתן היה למנוע", אומר ד"ר פולק, "המספרים אמורים לזעזע את כולנו. מדובר במכה לאומית שאת תוצאותיה אני וצוותי המחלקות לטיפול נמרץ ילדים פוגשים אצלנו בהדסה, במצב קשה מאוד ולעיתים בלתי הפיך. מדובר בתקופת טיפול ושיקום ארוכה ומאתגרת לכולם, החל בילד שנפגע, דרך ההורים והמשפחה ובוודאי שעבור מערכת הבריאות. המניעה במקרה הזה כל כך פשוטה וברורה ויש לעודד תשומת לב הורית בקמפיין לאומי נרחב כדי למנוע את המקרים הללו בעתיד".
"כדי למנוע טביעות והשלכות רפואיות חמורות אלו, ישנה חשיבות עליונה להשגחה צמודה על ילדים בכל סביבה מימית, כולל אמבטיה", מדגישה פרופ' כהן-סימברקנו. "תשומת לב קפדנית יכולה להציל חיים ולמנוע אסון וזוהי אחריות כולנו".
