מי אני? אני בת 49, נשואה ואמא לשלושה ילדים. עובדת מעל 20 שנה בקופת חולים מאוחדת מחוז ירושלים, ובארבע השנים האחרונות מנהלת את המרכז הראשי לרפואה דחופה (מלר"ד) בעיר. בעבודתי במלר"ד אני נחשפת לסיפורי הצלת חיים מדהימים, נשים שיולדות אצלנו בהפתעה, ילדים ששואפים עצמים זרים. זה ממש כמו חדר מיון שפועל סביב השעון וללא הפסקה, על כל המשתמע מכך.
למה ירושלים? ירושלים עבורי היא בית אמיתי וחלק בלתי נפרד ממני. נולדתי בירושלים, כאן הכרתי את בן זוגי, ילדתי וגידלתי את ילדיי, ובה נמצאים בני משפחתי, חבריי ועבודתי. אני מאוד אוהבת ומחוברת לעיר והיא חלק מרכזי ברגעים החשובים ביותר בחיי.
המקום הסודי שלי בעיר? המצפה באוניברסיטה העברית בהר הצופים. שם היו הדייטים הראשונים שלי עם בן זוגי לחיים, לפני 30 שנה. המצפה מציף בי המון זיכרונות ונוסטלגיה, תמיד תהיה לי פינה חמה בלב למקום המדהים הזה. ממליצה לכל אחד לבקר.
הדבר הכי משוגע שעשיתי בעיר? לפני כמה שנים טובות אני ובעלי החלטנו לחפש בית חדש, ורצינו למכור את הבית הראשון שלנו. התלבטנו איפה הכי נכון והסתובבתי לא מעט בעיר. באחד הימים הגעתי לרחוב שהיה נמצא בבנייה והוקסמתי ממנו. בהחלטה של רגע הוצאתי פנקס צ'קים וקניתי שם בית, בלי להתייעץ או להביא את בעלי לראות. עד היום אני לא מאמינה שעשיתי את זה. כשסיפרתי לבעלי הוא שמח שהמטלה הזו ירדה ממנו והתאהב בבית בדיוק כמוני.
קראו גם:
עם מי הייתי רוצה לשבת לדרינק? הייתי רוצה לשבת לדרינק עם אבא שלי, גדעון גונן ז"ל, שנפטר כשהייתי חיילת בת 19. אבא שלי היה ירושלמי אמיתי, שאהב מאוד את ירושלים והיה דמות מוכרת בעיר. הייתי רוצה לשבת איתו באחד מבתי הקפה שכל כך אהב, לשתף אותו על כל ההישגים שלי ולספר לו על הנכדים שלו המדהימים שלא זכו להכיר אותו.
מה הכי גרוע בעיר? שאין כאן ים וזה חסר לי בעיר. לפעמים החורף הירושלמי יכול להיות קשה וקפוא, אבל בסוף אפשר להתרגל אליו.
איך תראה ירושלים בעוד 20 שנה? אני מקווה שירושלים תישאר אותנטית ומיוחדת גם בעוד 20 שנה. אני אוהבת את העיר, על בתיה היפים, הסמטאות והאווירה. אז למרות המגדלים שצצים בכל פינה, ותנופת הבנייה והפיתוח ברחבי העיר, אני מקווה שישכילו לשמור על הצביון הייחודי וההיסטורי של ירושלים, שהופך אותה לאחת היפות בתבל.
