בצעד יוצא דופן, נשיאת בתי המשפט לנוער בישראל, השופטת מיכל קפלן-רוקמן, מספקת הצצה בלעדית לאולמם ולעולמם של שופטי בית המשפט הייחודי. את הפשע של צעירים בבירה היא מגדירה 'מעורב ירושלמי ("יש בו כל המינים והסוגים"). היא מגלה כי יש עלייה בהפרעות אכילה בקרב נערים ונערות ("גם הרשתות החברתיות משפיעות"), חושפת איזה תיק הכי ריגש אותה (ואת המחווה לנער העבריין שהפך לחייל קרבי), וכיצד התיקים המורכבים ביותר משפיעים עליה: "כלפי חוץ אני מנהלת את הדיונים אבל בפנים - הלב בוכה".
2 צפייה בגלריה
נשיאת בית המשפט לנוער, השופטת מיכל קפלן-רוקמן,
נשיאת בית המשפט לנוער, השופטת מיכל קפלן-רוקמן,
נשיאת בית המשפט לנוער, השופטת מיכל קפלן-רוקמן,
(צילום: ריאן)

אלימות מתחת לגיל 12

קפלן־רוקמן התמנתה לתפקידה הנוכחי בדיוק לפני שלוש שנים על ידי נשיאת בית המשפט העליון. אולמות בתי המשפט לנוער אינם זרים לה. בשנת 1996 היתה קפלן חלק מצוות ההקמה של הסנגוריה הציבורית ושימשה כממונה על מחלק הנוער במחוז תל אביב. ב־2009 מונתה לכהונת שופטת נוער במחוז מרכז, וחמש שנים לאחר מכן מונתה לכהונת סגנית נשיא בתי משפט השלום לנוער, ומתפקיד זה הגיעה לעמדה הבכירה הנוכחית.
קראו גם:
מה מאפיין את פשעי הנוער בירושלים?
"אפשר לכנות אותם 'מעורב ירושלמי'. הכל מתרכז שם. יש בעיר הזאת הכל, מגזרים עם תפיסות ואידיאולוגיות שונות. ירושלים היא לא פעם עיר מפלט לצעירים מרחבי הארץ, נערים שלא מצאו את מקומם. הקורונה היא אחת הרעות הקשות ביותר שאנחנו פוגשים באולמות בתי המשפט. במשך תקופה ארוכה בני נוער היו מאחורי 'דלתיים סגורות' בבתיהם. אני נתקלת בחודשים האחרונים באירועים קשים וקיצוניים יותר שבהם מעורבים צעירים, גילם של המעורבים יורד וחומרת העבירות עולה".
ומה עם אלימות לאומנית בירושלים, שלא פעם מתחילה בגיל צעיר במיוחד?
"אכן יש מקרים של ילדים, ואני מדברת עכשיו מן ההיבט הסוציאלי, לא המשפטי, שמתחת לגיל 12. יש לנו לא מעט ניסיונות לעזור לנוער במגזר הערבי, ובכל המגזרים. הבעיה שיש חוסר גדול במסגרות תמיכה שייתנו מענה לנוער הזה".
האם אלימות הנוער נעשתה קיצונית ורבה יותר?
"כן. הגילים של אלימות הנערים נהיו צעירים יותר - המקרים קשים יותר והחוסרים במענים רבים יותר, והקורונה רק הוסיפה לכך. אבל כל תיק מגלה לי עולם. כל קטין יחיד ומיוחד בפני עצמו. בכל אחד אתה נוגע בנפש של ילד".

עלייה בהפרעת אכילה

איך מתמודדת המערכת עם נושא האלימות ברשת?
"בשנים האחרונות מרחב העבריינות נעשה גדול יותר גם בגלל הרשתות החברתיות. הקורונה גרמה להכל להפוך לקשה יותר. קטינים היו מאחורי דלתיים סגורות, ללא עין מקצועית שרואה אותם. ויש גם חשש שקטינים חלילה נפגעו מינית מאחורי דלתיים סגורות, מבלי שעין מקצועית יכלה לאבחן, ויתכן שאותם ילדים טרם נחשפו. לקטינים הללו, בגלל המגפה, לא היה המענה שלו היו זקוקים מהרשויות. לצערי, גם כיום יש הרבה מקרים שאין לי להיכן לשלוח את הילד מחוץ לבית המשפט".

2 צפייה בגלריה
נשיאת בית המשפט לנוער, השופטת מיכל קפלן-רוקמן,
נשיאת בית המשפט לנוער, השופטת מיכל קפלן-רוקמן,
נשיאת בית המשפט לנוער, השופטת מיכל קפלן-רוקמן,
(צילום: ריאן)

האם בגלל אלימות ברשת, כגון החרמות, חלה עלייה בשיעור הצעירים האנורקטיים?
"אכן חלה עלייה במספר המקרים של הפרעות אכילה אצל צעירים. הרשת בוודאי תרמה לכך. צריך להבין שחרם זה דבר איום ונורא, לעיתים אפילו גזר דין מוות, והפרעות אכילה בהחלט יכולות לנבוע מהחרמות, אם כי כל מקרה לגופו".
"בהקשר זה, שופטי נוער מבקרים במקומות אליהם נשלחים קטינים. בין היתר ביקרנו בבית החולים 'איתנים' הסמוך לירושלים. לזכות הצוותים שם אציין כי הם עושים הכל בתנאים לא פשוטים. הבשורה הטובה היא כי גויסו משאבים כדי לבנות אגף נוער חדש לצעירים השוהים במקום, והוא נמצא כעת בבנייה. הייתי רוצה שקטינים יקבלו בכל מוסד תנאי שהייה שאפילו טובים יותר מהבית".
האם קרה שיצא לך לבכות בגלל תיק מסוים?
"כן, היו תיקים שגרמו לי לבכות. הלב לעיתים בוכה כי הגם שזו החלטה, הרי היא צריכה להתקבל בעניינו של קטין. לפעמים אני מקבלת החלטות שאני יודעת שהן נכונות והנטל הרגשי על שופט נוער קשה. יש לנו בעת האחרונה גם ליווי קליני, מתוך הבנה ששופטי הנוער משלמים מחיר קשה. אני בפירוש הולכת לישון עם חלק מהתיקים ואולי אפילו לא מתעוררת, כי בעצם לא הצלחתי להירדם מהמחשבות. זה בהחלט קשה. לשלוח ילד למעצר או למאסר זו החלטה כבדה, מהקשות ביותר. אפשר להגיד כי שופט נוער הוא קצת שוטר, קצת עובד סוציאלי, קצת מורה וגם קצת ילד בעצמו. כל שופט צריך לזכור את זווית ההתבוננות של הילד. כשאני מדברת עם נער באולם הוא צריך להבין מה אני אומרת לו ושלא יחשוב שאני מדברת מעל גובה עיניו. לעיתים הנערים שומעים את המילים 'אכפת לנו ממך' מצד השופט הקשוב למורכבות ולמצוקות. במקרים מסוימים אנחנו מושיטים לנערים יד לעזרה, ובחלק אחר אותה יד מושטת יכולה להפוך לאגרוף כדי להגן על ערכי החברה, ולשקול גם את מקום הקורבן, שלעיתים גם הוא קטין".

"אני אמא של א' המלך" 

תיק שזכור לך במיוחד?
"קטין עם עבירות קשות ומתמשכות. למעשה, כמעט לא היה כלי רכב בעיר שבה הוא התגורר אשר נשאר במקום על ידי אותו קטין. הילד הגיע לאולמי לאחר שנעצר במגוון עבירות, החל מהצתה, הבאת סכין לבית ספר, עבירות של תקיפת שוטרים וגניבות מרכב. המשפט שלו נמשך כשנתיים, ובמהלכו החל תהליך שיקומי בליווי אנשי טיפול. היו לנו כל הנתונים להבין מה גרם לו להגיע לשולי החברה, ומצד שני גם הכרה בכך שיש לו כוחות פנימיים עצומים שיאפשרו לו להשתנות אם נדע לנתב אותו למקומות הנכונים.
"במהלך המשפט הפרקליטות ביקשה לשלוח אותו למאסר בפועל, אך מצד שני שירות המבחן המליץ לתת לו אפשרות טיפולית. היה חשוב לי להעביר מסר מרתיע מצד אחד ומצד שני מסר של הזדמנות טיפולית משקמת. הוא חויב במתן פיצוי בגין אותם נזקים שגרם וכן לבצע עבודות שירות למען הציבור. לאחר מספר שנים, ואני זוכרת שזה היה יום לפני ערב פסח, קיבלתי מכתב דרך המזכירות מאמא שלו. היא חתמה על המכתב 'אמא של א׳ המלך'. נכתב כי ״בזמנו אמרת לא׳ שאם הוא יגויס לצבא את תשתדלי להגיע, אז א׳ סיים סדרת שטח בהצטיינות ונשמח אם תגיעי.״ מובן שהגעתי בסוף יום דיונים עמוס לטקס בחוות השומר, עצרתי בדרך וקניתי לו פנס ראש, עם כל המטאפורה של פנס ראש המאיר את הדרך ומשמש כמצפן. לא היתה נרגשת ממשפחתו וממני באותו מעמד בבסיס צה״ל, שנותן אפשרות לצעירים במצבי סיכון, והוא סיים כחייל קרבי. לקראת סוף השירות הצבאי הוא השתמש בהחלטה שלי, שמאפשרת לנער שהופך לבגיר ומתגייס לצבא להגיש בקשה מיוחדת לחנינה מוקדמת. החייל הגיש בקשה עם המלצת מפקדיו וקיבל חנינה מיוחדת מהנשיא. למעשה, הוא התחיל את חייו כבגיר כמו כל אחד מהילדים הנורמטיביים שמסיים שירות צבאי. כיום אותו בחור חי עם חברתו ועוזר להוריו, מנהל מחלקה גדולה במוסך ושומר על אורך חיים נורמטיבי".  
האם היו איומים על חייך?
"כן. אנחנו בתקופה לא קלה מבחינת ביטחון ציבורי של אנשי ציבור. הרשות השופטת מתמודדת באומץ רב עם הצורך לשמור עלינו כשופטים. אני לא זקוקה לכל חמש אצבעותיי כדי לספור את המקרים שבהם נחשפתי לאיומים כלפיי. הם אכן היו ספורים וטופלו ביד קשה על ידי רשויות אכיפת החוק". 
איך משפיעה העובדה שאת בעצמך אם לילדים על העבודה?
"כולנו אנשי משפחה. אבל זה לא עובר לילדיי. אם כבר, אני מזכירה את המקרים הטובים שהגיעו לשיקום מוצלח ומראים מהי התמודדות ונחישות. בדיונים עצמם לעיתים תאריך הלידה הוא כמו של אחד מילדיי, או קורה שהשם זהה. בוודאי שקשה להתנתק – אבל יש לי את הכלים המקצועיים להתמודד עם זה". 
בסוף השבוע האחרון נדרסה בת 4 על ידי נער שנסע על קורקינט וברח מהמקום. איך מתמודדים עם התופעה הזאת של נערים לא מיומנים שנוסעים בכלים מסוכנים במקומות ציבוריים?
 "מדובר באירוע חמור, ומבלי להתייחס למקרה הספציפי, גם כשאני יוצאת עם הכלבה שלי בלילה אני נתקלת בצעירים עם אוזניות ובלי קסדה. מייד עולה בי הרצון לצלצל להוריהם ולהסביר להם כי הנסיעה הפרועה הזאת בכלים ממונעים היא אלימות לכל דבר. זו תופעה מסוכנת מאוד. בכל מקרה, שני הדברים הכי חשובים בנושא זה הם חינוך ואכיפה".