תתחילו לדווש
רוני גלס | מדריך רכיבה מוסמך של איגוד האופניים וינגייט. יליד העיר ומתגורר בה מעל 50 שנה
זכורה לי התקופה היפה בשנות ה־80 בירושלים, כשהייתי בתור ילד רוכב על אופניים מסוג פג'ו עם 10 הילוכים. כשהייתי בן 26 קניתי אופניים מקצועיים בפעם הראשונה והתנדבתי בעמותת 'אתגרים' ברכיבה עם עיוורים על אופני טנדם. אני זוכר את יום השישי הזה ואת הכעס שהיה בי כשהזמינו אותנו לחנוך את השבילים הראשונים ברחוב הרצוג לפני כ־25 שנה. שביל האופניים שהחל בצומת ניות היה מזעזע, ובצומת גבעת מרדכי היו עמוד חשמל גדול ותחנת אוטובוס בתוך שביל האופניים, שחסמו את הדרך לאופניים, ובטח לאופני טנדם שגדולים יותר מאופניים רגילים.
מאז ועד היום קצת השתפרנו, אבל עדיין אני מוצא מקומות שתחנות אוטובוס באמצע השבילים או שבילי אופניים שתוכננו לכמה מאות מטרים ואחריהם בעצם ההמשך הישיר הוא מדרכה.
לרכיבה על אופניים בעיר יש המון יתרונות, ברמה האישית וגם הציבורית: שמירה על הבריאות, אין צורך לחפש חניה, ובזמן הפקקים האופניים מאוד מהירים. אני מגיע מביתי ברחוב שמעוני למקום העבודה בכיכר ספרא תוך 15 דקות.
אז חברים, עם כל הכבוד להתחמקויות בנוסח 'מה עושים בגשם' (נו באמת... כמה ימי גשם יש בשנה) או 'יש מלא עליות בירושלים', תדעו שלאחר כמה רכיבות כבר נכנסים לכושר, וכשקצת קשה תזכרו שפעם רוכבים עשו את אותה העלייה על אופני ברזל כבדים ללא הילוכים.
כן הייתי רוצה לראות עוד שבילי אופניים. בעיקר במקומות שמתפתחים מבחינת בתי קפה ומסחר, כגון רחוב עזה, שממש מתבקש שיהיו בו שבילי אופניים והרכיבה בכביש הצר שלו היא בגדר סכנת נפשות. צריך כאן עוד בייקפארקים גדולים, מושקעים ומהנים. לדעתי גם צריך לחנך את הדור הצעיר לרכיבה.
בחו"ל יש שלטים ברכבות הקלות שמדגישים את זה שרצוי לעלות עם אופניים על הרכבת, ויש גם אוטובוסים עם מתקנים חיצוניים לאופניים. השילוב בין תחבורה ציבורית לאופניים חשוב ויש לו הרבה יתרונות. אני חייב לתת גם מילה טובה: ירושלים בהחלט מתפתחת בנושא שבילי האופניים, והשינוי ששביל המסילה עשה בעיר ניכר. גם פתיחת המנהרה של הגיחון ליד עין לבן תורמת הרבה לתנועת האופניים והיא מבורכת. לסיום, טיפ לרוכב בעיר: האופניים הם כלי מאוד גניב, ולצערנו זה קורה הרבה - אז תשקיעו בשרשרת מסיבית ובמנעול טוב.
קיפוח תחבורתי
יוסי משה | נהג מונית, נוהג בעיר כבר 35 שנה
התחלתי לנהוג בכבישים הירושלמים לפני 35 שנה. ראיתי את השינויים בכבישים עם השנים, ובאמת אני מתגעגע לכבישים הישנים לפני הרכבות.
אני חייב לציין שעבורי זו רכבת הקללה, ולא בגלל שהיא לוקחת לי פרנסה אלא בגלל העבודות בכבישים. אם פעם ידעת שהפקקים נוצרים מהשעה 7:30 בבוקר ועד 9:00 ואחרי זה מ־15:30 ועד 17:30, אז כיום ולאורך כל היום, לאן שלא תיסע יש פקקים. בנוסף יש לנו נהגי המוניות מחסור במקומות להעלות ולהוריד נוסעים. אם תעמוד בצד יותר משתי דקות יצלמו אותך המצלמות של העירייה או שתזכה לביקור מהפקחים.
באירופה בכל מקום ליד תחנת רכבת בעיר יש מקום למוניות. כך, רק השבוע הורדתי נכה בקופת חולים מאוחדת ברחוב הטורים. יש שם מקום לשתי מוניות. הנוסעת נכנסה לבית מרקחת לכמה דקות. לפתע הגיע פקח וישר צילם את המונית. התחננתי והסברתי שאני יוצא בעוד חמש דקות, אבל הוא הורה לי להזיז את הרכב. יש מקומות שאני יודע שיש מצלמות ואני מאיץ בנוסעים, הרבה מהם מבוגרים, לרדת מהר כי זה דוח שנשלח לך לבית. אני יודע שבעירייה יש אנשים טובים וראש העירייה באמת עושה למען ירושלים, אבל בעניין של המוניות הוא קצת 'רדום'.
עוד עניין לא ברור זה הנת"צים בדרך חברון וגם בירמיהו - למה הם מותרים רק לאוטובוסים? נסיעה שלי עם נכה או כל לקוח מדרך חברון ל'שערי צדק' לוקחת 45 דקות, בזמן שהיא יכולה להימשך 15 דקות.
נקודות האור היחידות שראיתי במהלך השנים האחרונות הן הנת"צ בכניסה לעיר ובבגין צפון, שזה באמת דבר מבורך אך לא מספיק. יש הרגשה שלא מתייחסים לנהגי המוניות בירושלים. הם האחרונים ב'שרשרת המזון' הציבורית והם מרגישים שקופים. אני מקווה שבסוף יבינו את הקשיים שלנו נהגי המוניות וינסו לפתור אותם. אומנם העירייה יכולה לפתח ולהשקיע כספים ברכבת הקלה, אבל צריך קצת לדאוג גם לענף המוניות. אנחנו גם תחבורה ציבורית, וגם לא מעט ירושלמים נעזרים בנו והם צריכים שירות טוב ויעיל יותר.
איך הסתדרנו קודם?
קותי פונדמינסקי | כתב "ידיעות ירושלים". יליד ותושב העיר 52 שנים, מתנייד בעיקר באוטובוסים וברכבת הקלה
אין ספק שבשנה החולפת חל מהפך בתחבורה הציבורית בעיר. הכניסה של 'סופרבוס' ושבירת המונופול של 'אגד' עם רכבים חדשים ונקיים, הפעלת קווים חדשים ורענון החשיבה יצרו אווירה נעימה והראו שאחרי הכל ניתן לשנות ולשפר ובשטח אפשר גם אחרת. הקווים יכולים להגיע בזמן, האוטובוסים לא חייבים להיות עמוסים, והשירות יכול להיות יותר נעים ועם נהגים לא שחוקים. קו 91, מארמון הנציב דרך מתחם התחנה, תיאטרון ירושלים, יד שרה ועד בית החולים הרצוג בגבעת שאול, הראה שאפשר לחשוב מחוץ לקופסה ולחבר בין אזורים שונים בעיר בלי ליצור קו ארוך ומייגע עם אינספור תחנות שבכל פעם נתקע מחדש באיזה פקק. גם בצפון, חברת 'אקסטרה' השיקה לפני כחודשיים את ה-541, שהוא הקו הסדיר הראשון מעטרות ועד בנייני האומה. ממש לא להאמין שעד עכשיו זה לא היה קיים.
גם באשר לרכבת הקלה, אומנם מדובר עדיין בקו יחיד, אך מדובר בלא פחות מפלא מכל בחינה שהיא. המיזם הראשון מסוגו בארץ, שהצליח לפעול לראשונה בעיר, הביא לכאן את הבשורה החשמלית עם הקרונות והצלצולים. גם אחרי כל מחלות הילדות והאכיפה הנוקשה של 'סיטיפס', באה הזכיינית המחליפה, חברת 'כפיר', והרגיעה את המצב.
כשאני צריך להגיע מהבית למערכת העיתון, אני עולה על קו 20 או 29 ברחוב קוסטה ריקה לכיוון תחנת רכבת קלה הר הרצל. לאוטובוס אני ממתין בין 5-10 דקות, והנסיעה בו אורכת כ־15 דקות, לא בשעות העומס (10:00-14:00). עם הרכבת קלה אני נוסע עד תחנת יפו מרכז במשך 20 דקות, וסך הכל לוקח לי בסביבות 40 דקות.
אבל זוהי רק תחילת הדרך לשיפור, ויש עוד הרבה מה לשנות ומה לקדם בתחבורה הציבורית בעיר. לא ברור למשל למה כל הקווים בבית וגן חייבים להתנקז לרחוב אחד, רחוב הפסגה, ואין קו אחד שמחבר בין בית וגן לרחוב עוזיאל הסמוך. לא פעם שכונות חדשות מאוכלסות בעיר ולוקח חודשים רבים ולעיתים אף שנים עד שקווי התחבורה מגיעים אליהן. כך היה במורדות גילה, וכך התרחש בשנתיים האחרונות בשכונת הקאנטרי ברמות. הכל מתוכנן מראש והמידע על הבנייה החדשה זמין לכולם, אז נקווה שבשכונות שנבנות עכשיו, כמו מורדות ארנונה וגבעת המטוס, יכשירו קווי תחבורה ציבורית בזמן ולא ייצרו שם עיכובים לא מוצדקים.
עדיין יש קווים ארוכים ומפותלים, כמו קו 18. רק בירושלים יכול להיות מצב שקו עובר במסלולו פעמיים באותה תחנה. זה קורה לדוגמה בקו 18 ובקו 10 בצומת פת, לאחר ששניהם עושים סיבוב פנימי בקטמונים ובסן מרטין וחוזרים לצומת הראשי. קו 20 ברחוב הנורית הצר נאלץ לעצור רק בצד אחד של הכביש גם בהלוך וגם בחזור, אז איך יודעים על איזה אוטובוס לעלות ומה הכיוון שלו? בכל פעם חייבים לשאול את הנהג לפני שעולים, ממש הטכנולוגיה של המאה ה־21.
גם ברכבת הקלה יש מה לשפר. לדוגמה, להגביר את התדירות בשעות העומס, להציב פחים קטנים בתוך הקרונות, כפי שיש באוטובוסים, ולאפשר לפתוח חלונות לאוורור. זה חיוני וגם הרבה יותר בריא ופחות מידבק, בייחוד בעידן של הקורונה והשפעות למיניהן. וכן, הצפיפות, אוי, מה יהיה עם הצפיפות בקרונות.
