ה-3:3 בין הפועל ובית"ר ירושלים היווה שיא שערים למשחק ביניהן וכמות הקהל הגדולה ביותר בתולדות הדרבים בבירה (קרוב ל-25 אלף). אחרי הערב ההיסטורי, כוכבי הכדורגל של ירושלים מהעבר, נזכרים ברגעים מההיסטוריה שנחרטו בזכרונם.
14 צפייה בגלריה
שחקני העבר של הפועל ובית״ר ירושלים
(צילומים: יוסי רוט, עוז מועלם, יוסי צבקר, האלבום הפרטי)
אלי אוחנה
אלי אוחנה, הבית"רי בה"א הידיעה, זוכר המון משחקי דרבי. "זו תחושה מיוחדת, מה גם שהעונה פתאום הדרבי הירושלמי תפס את מקומו של הדרבי התל אביבי כדרבי הגדול של הליגה. היו הרבה חויות מדרבי אפילו אחד כזה שאחי ציון שמר עליי אישית אבל כשמדובר במשחק ומדובר בבית"ר, ל-90 דקות אני לא מכיר אף אחד, אפילו לא את אחי. אני זוכר מצוין לצערי את הדרבי שבו נצח מסובי ניצח את בית"ר וגרם לה לרדת ליגה. הייתי בחו"ל והעצב הגיע אליי עד לשם.
הדרבי הכי זכור מבחינתי התרחש בעונת 1999-2000. אצטדיון ר"ג, מחזור ראשון. אני בהופעת בכורה כמאמן בית"ר ומישל דיין כמאמן הפועל. זו היתה סגירת מעגל מבחינתי שאני ומישל החברים הטובים עוברים מסמלים של הקבוצות שלהם אל מאחורי הקווים ותחילתה של דרך חדשה. ניצחנו 0:2, ואני מאד מקווה שבית"ר שחוזרת בגדול עם טירוף סביבה, תמשיך את הרצף ביום ראשון הקרוב. בהפועל עושים עבודה טובה אבל אנחנו בית"רים, אז יאללה בית"ר, תביאו בעוד יומיים שלוש נקודות ותעשו לנו טוב על הלב".
יוסי מזרחי
יוסי מזרחי אגדת כדורגל, זוכר מצוין איך פעם, דרבי זה היה עניין שמדברים עליו שבוע לפני ושבוע אחרי שהוא מתקיים. "מי שהיה מפסיד היה מתקשה לצאת מהבית" הוא מסביר בחיוך. "היום אני לא יודע כמה ירושלמים יהיו על הדשא ביום ראשון כשהמאבק האמיתי של פעם, זה הפוליטי בין הליכודניקים של בית"ר למפא"יניקים של הפועל רק הוסיף פלפל ליריבות. שני חברי נפש שלי, נחום תא שמע ואלי לוי מהפועל ואני, היינו מפסיקים לדבר אחרי דרבי אבל במוצאי שבת הם היו מגיעים אליי הביתה לצפות במשחק שהיה בשבת בצהריים ביחד".
"הדרבי שאני זוכר מצוין, הוא אחד המשחקים הראשונים שלי בבוגרים. עונת 1974. יוז'י סורינוב ז"ל, שוער ענק, פינה את מקומו לטובתי, שוער צעיר שהוחלט לתת לו צ'אנס בארבעה משחקי ליגה. אחד המשחקים היה דרבי בקטמון. להגיע אז למפגש מול הפועל, ועוד במגרשה הביתי, היתה משימה לא קלה בכלל כי הפועל אז היתה עמוסת כוכבים עם כל השמות הגדולים: סינגל ז"ל, בן רימוז' ומהטבי יבדל"א וסגל שלם שהיה משחק כדורגל נהדר. לפני המשחק בקושי ישנתי בלילה, כי המתח והמשמעות של דרבי, כמו גם האיכות של היריבה הכניסו אותי לחרדת קודש. שלום אביטן ז"ל כבש לזכותנו את השער, שהיה לשער ניצחון ואני מנעתי פעם אחר פעם משחקני הפועל להשוות. קיבלתי בעיתון את הציון 8 ובסוף ארבעת המשחקים את תואר כדורגלן החודש. היו ימים".
סמי מלכה
סמי מלכה, כיום רכז הספורט של מתנ"ס יובלים ומנהל החטיבה הצעירה במחלקת הנוער של בית"ר, הסביר השבוע היטב לילדי הטרום, שישחקו מחר גם הם בדרבי, מהי החשיבות של מפגש עם היריבה העירונית. "דרבי זה הדבר החשוב ביותר עבור האוהדים. זה משחק שגורם לך לחשמל בכל הגוף בכל השבוע שקודם למשחק. נכון שעל ניצחון בדרבי מקבלים שלוש נקודות, אבל המשמעות היא הרבה יותר גדולה מסתם עוד ניצחון. בגלל זה, אני מאמין שעדיף להפסיד כל משחק אחר, אבל בדרבי פשוט אסור לרדת מנוצח. זו יוקרה, כבוד וגאווה של כל אוהד שככדורגלן יש לך אחריות גדולה מאד לספק לו.
כולם זוכרים את הדרבי בבלומפילד שבו הבקעתי צמד וניצחנו 0:2, אבל דרבי זכור במיוחד ברמה האישית שלי, זה הדרבי בעונת 1985-1986. הפועל היתה בתחתית הטבלה, אנחנו, בית"ר רצנו לאליפות. אלי אוחנה הוריד לי כדור עם הראש בתוך הרחבה ובבעיטת וולה הכנעתי את אריה בז'רנו, וניצחנו 0:1. אני זוכר עד היום את יציע העץ גועש משמחה גם כי זה חתם עבורנו מאזן מושלם בדרבי באותה עונה עם שני נצחונות אחרי שניצחנו בסיבוב הראשון 0:2 אבל בעיקר בגלל שזה סיבך את הפועל והשאיר אותנו במאבק על הכתר. אני מקווה שגם הדור הנוכחי של שחקני בית"ר, מבין שאסור להם לאכזב למעלה מ-21 אוהדים צהובים ביציעים, וגם אני, אהיה שם כדי לעודד אותם".
אלי בן רימוז'
אלי בן רימוז' חגג בשבוע שעבר 80. השבוע אמר לנו ש: "ביום ראשון אני אצפה בדרבי רק אם לא יהיה משחק מעניין בליגה האנגלית. אם יהיה משהו אטרקטיבי בטלביזיה של הפרמייר-ליג, אעדיף לצפות במה שקורה באנגליה". בן רימוז' לא מגיע למגרשי הכדורגל. "שיחקתי בהפועל, אבל אני לא עוקב יותר מדי פרט לתקצירים מדי פעם. דרבי, לא משנה מה, זה משחק שאין בו פייבוריטית. משחק קשה ויוקרתי שכל נקודת הפתיחה נעלמת בו כהשופט שורק לפתיחת המשחק".
הדרבי הזכור ביותר מבחינתי נערך בימק"א (ב-17 במרץ 1973 ש"א). עשינו שם משהו שלא רואים, בטח שלא במשחקי דרבי עם שלושה שערים תוך קצת יותר מעשר דקות משערים של ציון תורג'מן וצמד של צבי סינגל. אוהדי בית"ר היו בהלם. בכל משחק ששיחקתי, גם בדרבים תמיד נסיתי לעשות שואו לקהל. עד שאני התחלתי לשחק לא היו עוברים את השוער וזה משהו שנהניתי לעשות כי בסוף משחקים בשביל האוהדים שבאים לראות הצגה. על פניו, דרבי זה משחק על שלוש נקודות אבל בפועל זה הרבה יותר מזה, כי זה הדבר החשוב ביותר עבור האוהדים".
יאיר אסייג
יאיר אסייג, היה חי ממשחקי דרבי. זו בדיוק הבמה ששחקנים מוכשרים כמוהו היו נהנים להיות חלק ממנה. "מה שיהיה ביום ראשון זה לא דרבי כי הפועל ירושלים לצערי הלכה לעולמה ומה שנשאר זו קטמון. עובדה שגם קבוצת הנשים של המועדון נקראת 'קטמון' כך שזה ממש לא הפועל ירושלים נגד בית"ר ירושלים וכל מה שהיה אז, בין הקבוצה שלנו זו ספירה אחרת לספירה החדשה שהתחילה עם הקמת הקבוצה האדומה החדשה", אומר אסייג.
"הדרבי הכי זכור לי התקיים ב-1990 באצטדיון ר"ג. עשיתי שם מהלך שבו פתחתי את הרגליים ועברתי את מגן בית"ר בני כהן בכדור שנעצר רק במשקוף. המשחק עצמו הסתיים ב-1:1 משער יתרון של זאהי ארמלי לטובתנו ושיויון של אטנס פאשב לטובת בית"ר. בסיום המשחק הנהלת בית"ר הפכה עולמות כדי לצרף אותי לצד הצהוב של העיר אבל בימים ההם אף עסקן של ההסתדרות לא העז לחתום על טופס שחרור ליריבה מעבר לכביש ונשארתי בהפועל".
יעקב פלד
יעקב פלד, היה אמור להיות חלוץ ענק אלמלא פציעה טרגית שסיימה לו את הקריירה. את הסלאלומים ברחבה, הוא החליף בעולם הכלכלה, וכיום הוא המשנה למנכ"ל בנק ירושלים וראש החטיבה הקמעונאית. "הכי אני זוכר את הדרבי של תחילת העונה ב-1989-90. הגענו לבלומפילד עם הכותרות של יואב דוגה, "אנחנו ובית"ר לא באותה ליגה" שהביאו לאצטדיון 8,000 ירושלמים. צריך להבין, עד כמה שבית"ר גדולה מהפועל, במשחק הזה סומנו כאנדרדוג, כשהפועל עם מסע רכש מרשים ואנחנו קבוצה עם המון צעירים ועם זאביק זלצר שהיה עבור כולנו כמו אבא. היינו קבוצה ירושלמית, שנתנה את הנשמה עבור המנורה שעל החולצה עם ילדים כמו עופר ואיתן מזרחי ואילן אלהרר ואני וותיקים כמו סמי מלכה חנן אזולאי ומאיר קדוש. הכל היה בעצימות גבוהה עם ים של אהבה וגאוות יחידה.
סמי מלכה העלה אותנו ליתרון של 0:1 בדקה ה-27, ואז במחצית, הגיע הרגע שלי. זאב זלצר הודיע לי שאני נכנס עם פתיחת המחצית השניה במקום אבי ליברטי. דקה 62: סמי מלכה שולח אותי לרחבה, יואב בסון, מגן סופר מהיר מכשיל אותי ברחבה ויצחק בן יצחק מצביע על הנקודה הלבנה וסמי מלכה כובש את השני- 0:2. בלומפילד רעד כמו שרק אוהדי בית"ר יודעים לשמוח בניצחון כל כך חשוב ויוקרתי.
אחרי המשחק וגם לפניו, היה קשה ללכת ברחוב מרוב החיבוק שקיבלנו מהאוהדים וגם היום, 35 שנים אחרי זה עדיין מרגש להיזכר בחוויה כזו שהיתה לי הזכות להיות חלק ממנה".
מישל דיין
"אני לא מרגיש חלק מהפועל הנוכחית, זו לא הפועל שלנו אלא דבר אחר לגמרי. זכרונות מדרבים יש הרבה, לפעמים זה פתטי אבל למען החוויה, אשתף פעולה", פתח איתנו מישל דיין את השחזור של הדרבי שביקשנו ממנו. "דצמבר 1981. אי אפשר היה להתהלך בעיר אז המאמן אמציה לבקוביץ' הוציא אותנו לארבעה ימים בים המלח. אני זוכר שבאותם ימים אנחנו ושחקני בית"ר היינו יושבים יחד בבית הקפה עטרה, נאווה וקפה מקס, כשלפני הדרבי, התנתקנו זה מזה. העלייה למגרש בדרבי הזה, היתה מטורפת.
עלינו, השחקנים, לתוך ענן עשן צהוב ואדום של רימוני העשן כדי לעשות חימום כשימק"א מלא ואי אפשר להכניס סיכה. בית"ר עלו ליתרון משער עצמי של עלי עותמן, שהשווה בנגיחה אחרי הוצאת חוץ ארוכה והחזיר אותנו למשחק. דוד בוקר העלה אותנו ל-2:1 בדקה ה-63 ואז בדקה ה-81 פנדל לבית"ר. אורי מלמיליאן בעט מצוין אבל מריו זוכביצקי ז"ל הדף. בדקה ה-90 כדור חופשי לבית"ר. עמדנו כל שחקני הפועל בחומה. אורי סובב כדור לחיבורים ומריו הוציא הציל שער גדול. החוויה ההיא זה משהו שנצרב בזיכרון. אני חושב שביום ראשון הפועל תבוא לעקוץ ובית"ר שתזכה לגב עצום מהקהל שלה, אם תבקיע שער מוקדם כל המשחק ייפתח, אחרת, הפועל תנסה עם המהירות של ההתקפה שלה והאיטיות של הגנת בית"ר להביך את היריבה. יהיה מעניין".
