כה אמר רוני לוי אחרי ההפסד של הפועל חיפה להפועל ב"ש (0:1) ביום שני האחרון: "אני גאה בשחקנים ובקבוצה, יש פה פייטרים, שחקנים טובים, אני אוהב אותם וסומך עליהם מאוד, אבל מבחינתי המצב שלנו מסוכן מאוד מבחינה מקצועית. רק לנו יש 14-15 שחקני סגל בלבד, שניים פצועים, שניים גמרו את העונה וגם ככה פתחנו את העונה עם סגל קצר מאוד. אז כרגע גם לאימונים אין לנו שחקנים ואין אופציות - ועם זה עושים את המקסימום.
"אני אף פעם לא מאיים. אני מאמן ובסוף אני צריך לעשות את הכי טוב עם מה שיש. אם היה לנו שחקן התקפה ושחקן הגנה טובים נוספים היינו יכולים להתמודד על המקום הרביעי אבל צריך להתאים ציפיות". לוי גם שלח הודעת וואטס־אפ ליואב כץ הבעלים, בה ביקש, בצורה מאד מכובדת ומנומסת שהקבוצה תתחזק.
אלא שכץ כל כך זועם על החלמאות שלו שבגללה חיפה איבדה את גיא מלמד, שהוא החליט להכריז מלחמה על המאמן. או בגלל שהוא רוצה להסיט את האש מהפדיחה שלו שבגללה איבד את מלך השערים, או כי הוא פשוט מוציא את כל העצבים על מי שרק אפשר, ולוי, מבחינתו הרים לו להנחתה. וכך הגיב כץ: "אני לא ממש מבין מה רוני עושה, לצאת ככה לתקשורת ולהאשים בעלים?"
והבעלים ממשיך: "אני לא מסכים עם הדברים של רוני וכועס מאוד. אם יש לו טענות, הוא יכול לבוא אליי ולא לדבר בתקשורת שוב ושוב. רוני עושה שגיאות פעם אחר פעם בראיונות. אני לא פועל לפי הראש של רוני, אלא חושב על מה שטוב להפועל חיפה, זאת בזמן שרוני חושב מה טוב לו. הוא קיבל תקציב גדול מאוד, אבל הצוות המקצועי לא הביא שום חיזוק. אני אחשוב ונראה מה עושים. יכול להיות שאין מנוס מלהיפרד".
אז ככה: אם כץ היה סופר עד 10, הוא היה מבין שלוי דואג לקבוצה ולהצלחתה. אם הוא היה מחפש לפתור בעיות מחוץ לעיני התקשורת הוא היה מבקש לפגוש אותו בארבע עיניים כדי ליישר קו. בסוף, לא לוי ולא כץ הם הסיפור. הסיפור הוא שאוהדי הפועל חיפה, כמו אצל הרבה מועדוני כדורגל בארץ, צריכים לחיות לפי הצד שבו יקום בעל הבית שלהם בבוקר. בית"ר ירושלים, הפועל ת"א ומכבי נתניה התפרקו בגלל הדברים האלה. בקצב הזה, עם כל הכבוד לכץ ולפועלו והכסף הרב ששם במועדון - אם הוא לא יירגע, זה יקרה גם לקבוצה שלהם.
אין הגנה
העובדה שבית"ר ירושלים התפרקה בשבת האחרונה מול בני ריינה והובסה לה 4:1, לא קשורה בשום צורה לעומר אצילי. לא לעובדה שהוא פתח בהרכב שהיה התקפי בהגזמה ולא ל'פסטיבל' סביבו. היא קשורה לעובדה שבית"ר ירושלים של העונה ויתרה מראש על האפשרות לעשות הגנה. שהקבוצה משחקת כדורגל רחוב שבו חיים על האמוציות ועל האנרגיות ועל ה'באב אללה', ומול מאמנים טאקטים כמו שרון מימר, רן קוז'וק או יוסי אבוקסיס - זה נגמר בתבוסות.
הבעיה של ברק יצחקי היא שאין לו איכות בהגנה אבל גם אין לו תוכנית מגירה לכדורגל שבו כולם משתוללים ואז כשזה לא עובד צריך למצוא אלטרנטיבה. ריינה, כמו נתניה ב"ש ואחרות, מעולם לא זכו לחופש פעולה כמו שהיה להן מול בית"ר. הן גם מעולם לא האמינו שלאורך כל מחצית המגרש של היריבה, יש טיילת וכל שני פסים הם מצב ודאי להבקעת שער.
יצחקי מאמן כדורגל טוב מאד. יתרה מכך, הוא יודע מהי משנה טאקטית. הבעיה שלו: הוא נסחף אחרי השיגעון ביציע שצועק "התקפה התקפה" ואחרי המנהל המקצועי אלמוג כהן שמסרב לפרמט מחדש את השיטה והדרך ומתעקש כמו במכבי נתניה להקריב הכל למען הכדורגל היפה. כשמנצחים הוא יפה, כשמפסידים הוא שכונתי.
כל זה יוצר לבית"ר תקרת זכוכית של המקום הרביעי. זה נחמד אחרי שנים בפלייאוף התחתון אבל זה לא מספיק כשרוצים באמת לבצע פה מהפכה בחשיבה ובהישגים של אחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בישראל. בשורה התחתונה, אם בבית"ר לא יחליטו לחשב מסלול מחדש, מהעונה הזו לא יישאר הרבה פרט לתסריט של שבוע סקנדל, שבוע פסטיבל.
הכובש
12, 15, 5 ו-10. אלה לא המספרים של הלוטו אלא מאזן השערים של איגור זלאטנוביץ' בשלוש וחצי העונות האחרונות בליגת העל. ועדיין, זלאטנוביץ', שרק בשבת האחרונה הוביל את מכבי נתניה לקבוצה שנאבקת על מקום בפלייאוף העליון אחרי שחלק גדול מהעונה סחבה את כל הליגה הגב - נאלץ כבר שנים להתמודד עם סימני השאלה לגבי שחרור אפשרי שלו, טרייד כזה או אחר או ספסול.
יוסי אבוקסיס, מאמן הגנתי בתפיסה, יודע להוציא את המקסימום מכישרון כשהוא מזהה אחד כזה. הוא שינה ללא היכר את ירדן שועה, והפך אותו משחקן פרובלמטי לכוכב על בכדורגל הישראלי. הוא לקח בניגוד לכל המלצה אפשרית את יון ניקולסקו ודנילו אספריה והביא איתם גביע. הוא חתום על ז'וסוואה הפורטוגלי כסיפור הצלחה בב"ש, ואגב, גם שם זה נגמר בגביע.
אבוקסיס זיהה את מה שחלק גדול ממי שאימן את זלטאנוביץ' בשנים האחרונות לא ממש הבין. יש שחקנים שפשוט לא צריך להפריע להם ואז מקבלים תוצרת. אלמוג כהן שהנחית אותו בארץ, נהג כך. אבוקסיס, תהיו בטוחים שקיבל את ההצעה מנתניה, ידע שבכל מה שקשור לטור הבקעת השערים הוא יכול לישון בשקט. רק שבנתניה לא יעבירו את החלוץ בחלון ההעברות הנוכחי למקום אחר כי אז אפשר להגיד תודה ושלום לשאיפה לסיים את העונה הזו בשישיה הראשונה.
קראו גם:
אופי של אלופה
דווקא הניצחון של הפועל ב"ש על הפועל חיפה השבוע, הוא החשוב ביותר שלה העונה. אליפות, תשאלו כל מי שעשה את זה פעם, לוקחים בזכות המשחקים האלה, שמכריעים בגול, אחרי קרב חפירות ועושים את זה אחרי שהנשמה יוצאת.
זו לא הפעם הראשונה שב"ש עושה את זה השנה. גם מול ק"ש (0:1 מאוחר) גם מול חדרה (2:1 שהיה קרוב לשיויון) ועוד. זאת בזמן שמכבי ת"א היא מפסידת נקודות סדרתית מול הקבוצות הקטנות, מכבי חיפה מפסידת נקודות סדרתית מול הגדולות ובית"ר ירושלים חיה במאניה דיפרסיה של שמפניות ודמעות לסירוגין.
ב"ש, היא כבר תקופה ארוכה הקבוצה הטובה והמרשימה ביותר בישראל. על זה אין חולק. היו לה גם סדרות משחקים שבהן דרסה את היריבות עד דק. העובדה שהיא מצליחה לצד הברק גם לגלות אופי של אלופה הוא זה שמעניק לה את היתרון על היריבות בצמרת.
בסיום העונה, אם וכאשר יעשו בטרנר הקפת אליפות, רן קוז'וד לא ידבר על הפירוק וההרכבה של בית"ר ירושלים וקריית שמונה. הוא יילך למשחקים נגד חדרה, הפועל חיפה ולשער השיויון עם הגב של אלון תורג'מן מול מכבי ת"א.
האדומה הבכירה
אף אחד לא ספר בקיץ את הפועל ירושלים כדורסל. מכבי ת"א היא האלופה הנצחית, הפועל ת"א שפכה כסף כמו חול ובארנה של עיר הקודש, עשו את הכל בצורה רגועה, אפילו אדישה משהו.
אז יכול להיות שהפועל ירושלים תסיים את העונה הזו עם תואר, אולי גם עם ידיים ריקות, אבל קשה שלא להעריך את העובדה שהיא דבקה בדרכה לעשות את הדברים בצורה שפויה.
לפעמים זה נגמר בפארסה כמו זו בהמבורג שם סיימו את המשחק ארבעה שחקנים על הפרקט. לפעמים זה מרתיח לראות איך עם כל כך הרבה פצועים לא מחזקים את הסגל בצורה ראויה, אבל בצד זה, עם כל הצרות והפציעות - הפועל ירושלים ניצחה בטווח של שלושה שבועות את מכבי והפועל ת"א, והכל בכדורסל נפלא.
אתם אמרתם
"שחקני בית"ר ירושלים היו שיכורים"
אייל ברקוביץ' מבצע בדיקת ינשוף לחניכים של ברק יצחקי (103fm)
