סמי מלכה
עולם תחתון
"בעונת האליפות של 1987-1986 היה לנו משחק גביע מול בני יהודה, הסגנית שלנו. אחד השחקנים של בני יהודה רדף אחריי משחק שלם, ובאחד המקרים תוך כדי ריצה נפלו לו המכנסיים והוא נשאר מול 15 אלף איש בתחתונים. המשחק נעצר, הקהל התפוצץ מצחוק, חלק מהשחקנים היו בהלם. בעולם של היום סצנה כזאת היתה שוברת את הרשת. ניצחנו 0:1 מגול שלי בנגיחה, אבל מה שיותר מצחיק זה שבחדר ההלבשה אף אחד לא דיבר על השער שלי אלא על צבע התחתונים של השחקן מבני יהודה".
יוסי מזרחי
חילוף התקפי
"היתה עונה שאני ויוז'י סורינוב, שוער נבחרת ישראל באותם ימים, היינו השוערים של בית"ר. יוז'י ז"ל טס לחו"ל ואני הפכתי לשוער הראשון והייתי מצוין. יוז'י חזר אבל אי אפשר היה להוציא אותי מהשער. ביום שישי בלילה אנחנו ישנים במלון ואני אומר לשותפי לחדר, דדו ישי ז"ל: 'בשנייה שתהיה למאמן מישל פורטל הזדמנות הוא מוציא אותי'. דדו מבטל את הדברים שלי. למחרת משחק רדיוס בחדרה נגד בית"ר תל אביב. קיש רומנו מכניע אותי מחמישה מטר בדקה ה־75 ואני רואה את פורטל מכניס את יוז'י. אני יורד לספסל בעצבים וצועק למישל: 'אנחנו בפיגור רבע שעה לסיום ואתה מחליף שוער?' פורטל עונה לי: 'ליוז'י יש בעיטות יותר ארוכות משלך, ואני רוצה להכניס תנופה להתקפה'".
אלי לוי
פת"ח בדלת
"יצאנו למחנה אימונים בבוכום גרמניה. היתה סביבנו אבטחה כבדה כי היו פיגועים בחו"ל נגד ישראלים ויהודים וממש חששו לשלומנו. באמצע הלילה אני ושותפי לחדר, נחום תא שמע, מתחבאים מאחורי החלון של שלמה מהטבי ומתחילים לקשקש בערבית. כל מיני ביטויים לא סימפטיים כמו 'איטבח אל יהוד' ו'בדם וברוח נפדה את פלסטין'. פתאום מהטבי, שקולט את הקולות, נכנס לפאניקה, יוצא מהחדר בתחתונים וצועק: 'יש פה פת"ח, מחבלים, באו לשחוט אותנו'.
"היה עוד סיפור מטורף במשחק בבלומפילד נגד מכבי תל אביב. ויקי פרץ ז"ל נתן פצצה לרשת מ־20 מטר. שער נדיר ביופיו. בזמן שהשחקנים והאוהדים של מכבי חוגגים את הגול אבי אלקובי שם את הכדור על נקודת החמש וממשיך את המשחק כרגיל. השופט שמעון חוגג לא שם לב ונותן למשחק להתנהל כאילו לא היה גול. היתה מהומה אבל השער של פרץ לא אושר עד עצם היום הזה".
ציון מרילי
פלפלים אדומים
"היינו במחנה אימונים בארוחת צהריים. אני ועוד כמה שחקנים לקחנו פלפל אדום חריף ורוקנו את כל המיץ של הפלפל לתוך המרק של המעסה המיתולוגי של הפועל יהודה אלשייך ז"ל. הוא יושב לאכול, כולו אדום, מתחיל להזיע ושואל אותנו: 'למה המרק כל כך חריף? גם שלכם ככה חריף?' אנחנו אומרים לו: 'המרק בסדר גמור, אולי אתה לא מרגיש טוב' ורואים איך הוא נשרף לו הפה. במקרה אחר תפסנו את אלשייך ישן בלילה בחדר המעסים. לקחנו אותו עם המיטה והנחנו אותו בעיגול האמצע של המגרש. הוא קם בבוקר ורואה שהוא באמצע מגרש כדורגל בתוך המיטה מכוסה. לא הפסקנו לצחוק".
יאיר אסייג
אדום או כחול?
"בתחילת דרכי בהפועל הגיע אלינו המאמן דוד שוויצר ז"ל. יצאנו למחנה אימונים לבלגיה. במשך שלושה ימים דוביד לא מחליף איתי מילה. לא מתייחס אלי, כאילו אני אוויר. באחד מאימוני הערב הוא אוסף את השחקנים ואומר לנו: 'כאן לא תהיה שכונה. הכל מקצועני. מחר בבוקר כולם מגיעים לאימון עם סט בגדים כחול ובאימון הצהריים עם סט אימון אדום'.
למחרת בבוקר כל השחקנים כמו חיילים בסט כחול ורק אני עם חולצה כחולה ומכנסיים אדומים. השחקנים אומרים לי: 'אתה לא נורמלי, הוא יהרוג אותך'. מתחילים לרוץ, ואז אברהם בן דוד, עוזר המאמן, צורח לי: 'יאיר בוא לפה'. דוביד מסתכל עלי ובלי להתבלבל אומר לי: 'יא חתיכת פישר, מי אתה בכלל שאתה לבוש ככה? מה זה צריך להיות?' אני עונה לו: "אגיד לך את האמת, ניסיתי לגרום לך להתייחס אלי ועכשיו כבר לא אכפת לי שתעיף אותי בחזרה לארץ'. השחקנים כולם לבנים כמו סיד, פוחדים מהתגובה שלו, והוא פשוט שם את היד על הפנים ונקרע מצחוק. מאז הפכתי להיות אחד הפייבוריטים שלו".
מישל דיין
מלכת היופי של ליבריה
"באמצע שנות ה־80 הוציאו אותנו לטיול בליבריה. טסים לפריז, עושים עצירת ביניים, ואז טסים לדאקר, מדינה עוינת, שם שוב עוצרים. כולנו ישובים במטוס מתים מפחד, בטוחים שהגיע הסוף שלנו. למטוס עולים שוטרים, בודקים לנו דרכונים ואנחנו רועדים. בסוף מגיעים לליבריה, מגרש מלא ב־25 אלף איש והמשטח כמו הכורכר של המגרש באוניברסיטה. יש טורניר של ארבע קבוצות ואנחנו הפועל ירושלים זוכים לקבלת פנים של באיירן מינכן, ריאל מדריד, ברצלונה ויונייטד ביחד. אנחנו מנצחים את חצי הגמר ומבסוטים כי על המגרש יש גביע בגובה של מטר אז היינו בטוחים שלפחות נחזור עם משהו לארץ. לחדר ההלבשה שלנו מגיע אחד הבעלים של חברת 'חפציבה' שהיה לה זיכיון לכריית עצים בליבריה. 'אם תנצחו את הגמר אנחנו לא יוצאים מפה בחיים', הוא מסביר לנו. טוב, מפסידים 2:1 ובערב לוקחים אותי לשפוט בתחרות מלכת היופי של ליבריה. ו... בחרתי את מי שאמרו לי לבחור. בשביל מה אני צריך להסתבך?"
יעקב בוזגלו
מסך עשן
"שיחקתי בהפועל לוד והייתי מעשן כמו קטר. הייתי כל מחצית נועל את עצמי בשירותים ומדליק סיגריה. יום אחד היו"ר של לוד, בני רגב, אמר לי שהוא ייתן לי מענק כספי שמן ששווה כמה משכורות אם אפסיק לעשן. החזקתי מעמד כמה ימים. אחרי כמה ימים היה לנו משחק, נכנסתי לשירותים, הדלקתי סיגריה לפני המשחק וחזרתי לחדר ההלבשה. רגב תופס אותי ושואל: 'איפה היית?' אמרתי לו: 'עזוב את המענק, אני לא יכול בלי סיגריות וגם אני לא יודע לשקר'. עליתי למגרש ונתתי הצגה. מאז הוא כבר לא הציע לי להפסיק כי הוא הבין שבלי ניקוטין לא יהיו גולים".
עלי עותמן
שק קמח
"משחק בקטמון, בעיטת שוער מגיעה לאמצע, אני ופוגל מהפועל כפר סבא מנסים לנגוח ואני נתלה לפוגל על הגב, ממש שק קמח. פוגל עוזב את הכדור ולוקח אותי על הגב עד לרחבת ה־16 של כפר סבא, שם הוא מוריד אותי. הקהל והשחקנים נקרעים מצחוק. זו סצנה שאם היו מצלמים כנראה היתה מגיעה לכל רשת טלוויזיה ורשת חברתית בעולם".
שלמה שירזי
יריות באוויר
"היתה שביתה בבית"ר. לא שילמו לנו ואורי מלמיליאן עשה בלגן. היה לבית"ר אוהד שרוף, איציק יעקובוביץ' שמו, שנשא אקדח. יום אחד על כר הדשא בבית וגן יעקובוביץ' עושה התערבות של פנדלים עם יוסי מזרחי. הרמתי לו את האקדח מהנרתיק במכנסיים, צעקתי: 'למקומות היכון צא' ויריתי שלוש פעמים באוויר. קשטן המאמן שאל אותי למה יריתי באוויר, אז אמרתי לו: 'מה רצית? שאני אירה בשחקנים?' קיבלתי מדרור חמשת אלפים דולר קנס. אני רק מקווה שיש על הסיפור הזה חוק התיישנות".
אברהם לוי
אין כלום מתחת
"היינו באמריקה לפני תחילת עונה ועשינו שם משחקי הכנה. לפני ארוחת הערב רובי ריבלין הפטרון של הקבוצה אסף את כל השחקנים ואמר: 'לארוחת הערב בחדר האוכל אני מבקש שכולם יירדו עם ז'קט אלגנט'. מגיע זמן ארוחת הערב וכל השחקנים, המאמן והצוות הניהולי מגיעים מחויטים כמצוותו של רובי. אני מסתכל הצידה ואני רואה את שלמה קירט עירום כשלגופו רק ז'קט אלגנט. והוא שואל את ריבלין: 'נו, ככה ביקשתם שנתלבש?'"
חנן אזולאי
חיים בסרט
"אישיות מסוימת בבית"ר, מאוד מוכרת, ניצלה את היום החופשי במחנה האימונים בחו"ל והלכה לסרט פורנוגרפי בקולנוע. נגמר הסרט, אותה אישיות חוזרת למלון ומבקשת מהפקיד שיתקשר לארץ, לאשתו. הוא לוקח את הטלפון ואומר לה: 'תתכונני, מחר בערב אני נוחת בארץ. אחרי הסרט שראיתי היום אנחנו הולכים לחגוג'.
"עוד סיפור היה עם אלי מיאלי באחד ממחנות האימונים. הוא הלך עם דני נוימן לקניות. הם חזרו עמוסים בשקיות, אבל למיאלי לא נשאר דולר אחד פנוי בכיס לאוכל ושתייה אז הוא עשה מכירה פומבית לשחקנים בלובי של המלון. בסוף הוא יצא בהפסד רציני אבל לפחות הצליח להעביר איתנו כמה ימים".
אריה אלטר
היה רדיו?
"1989. דרבי ירושלמי בבלומפילד. אני שוער הפועל תל אביב ואנחנו יוצאים למשחק חוץ ומחנים את המכוניות ליד שער 4 באצטדיון ומשם נוסעים עם האוטובוס של הקבוצה. כשאני חוזר לבלומפילד אני מגיע לרכב, אלפא רומיאו חדשה, ורואה שפרצו אותה וגנבו לי את הרדיו טייפ והגנב שכח את הכפתור של הווליום שנפל על השטיח. כמה חודשים אחרי המקרה הזה שיחקנו בימק"א נגד בית"ר. דקה 70 בערך אני הולך לשתות מים וכמה ילדים שם ביציע העץ מקללים אותי. השפרצתי עליהם מים מהבקבוק בצחוק, פתאום כל היציע נגדי, ואז אחד הגברתנים שם צועק לי: 'אלטר יא בן זונה, תביא לי את הכפתור של הווליום'".
רוני דיאון
הבית ברחוב הטייסים
"גרתי בבית ברחוב הטייסים, כשבעל הבית שלי היה יוסי ז'רז'סבסקי, יו"ר בית"ר. יום אחד, שתיים בלילה, יוסי מזרחי ואורי מלמיליאן דופקים לי בדלת ומודיעים לי שהם עוזבים את בית"ר. הידיעה מתפרסמת למחרת בעיתון וז'רז'סבסקי משתולל. הוא בא אלי הביתה, הדירה שלו, ושואל אותי: 'תגיד, מאיפה הבאת את הסיפור הזה?' הצבעתי לו על הסלון של הבית ואמרתי לו: 'מכאן, מהסלון שלך'".
אודי רובוביץ'
צ'רנוחה באופסייד
"היה לנו משחק בבלומפילד נגד מכבי תל אביב. המשימה של שמעון צ'רנוחה היתה לשמור על גיורא שפיגל. במחצית היה 0:2 למכבי. בחדר ההלבשה אני ניגש לצ'רנוחה ושואל אותו: 'תגיד, ככה אתה שומר על שפיגל?' אז צ'רנוחה עונה לי: 'חוץ משני הגולים שהבקיע, שפיגל לא נגע בכדור'".
דני נוימן
שלושער בישיבה
"עונת 1978-1977, רבע גמר הגביע. בית"ר נגד ראשון לציון. אנחנו מקום שני, הם מקום רביעי בטבלה. אני קם בבוקר המשחק ומגלה שיש לי טחורים. אני מתקשר למאמן דוביד שוויצר והוא מודיע לי: 'תבוא לימק"א ונראה מה יהיה'. מתקשרים לאשתו של המעסה גסטון, שהיתה אחות, שמבקשת שאברהם לוי יארגן קוביות קרח ותמצית תה. דוביד בעצמו עושה לי קומפרסים. אני לא יכול לזוז והוא מעלה אותי בהרכב. דקה ראשונה אני עושה 0:1. דקה 12 אני מבקיע את השני: 0:2, ובדקה ה־16 שלושער - 0:3 לנו. בדקה ה־18 דוביד מוציא אותי. אומר לי: 'מספיק, נתת שלושער. עכשיו שב. בעצם אתה לא יכול לשבת, אז בוא תשכב פה'. ניצחנו 1:8".
יצחק ג'אנו
פיתה עיראקית
"אני ויוסי חכם ז"ל היה לנו תיאום עיוור בהגנה והוא היה מדבר איתי בעיראקית, ולמרות שלא הבנתי עיראקית קלטתי מה הוא רוצה. היה משחק נגד מכבי חיפה בימק"א. היה להם שחקן דידי ששון. הוא עומד לידי בקרן וחכם אומר לי בעיראקית: 'אקטול לו', כלומר תהרוג אותו. ששון עיראקי, מבין הכל ושואל את חכם: 'אתה לא מתבייש, אתה אומר לג'אנו להרוג אותי?' מפה לשם אמצע משחק, כדור קרן, והשניים האלה מקשקשים בעיראקית ומתברר שהם בני דודים רחוקים. במקום לשחק הם מתנשקים ומתחבקים ועושים סיפור של שורשים, כמו בסרט 'ספיחס' כשיוסף שילוח רוקד עם הש"ג. אפילו הקהל התחיל לצחוק".
