אלמוג כהן וברק יצחקי הם חובבי סטטיסטיקות. השניים בוחנים באופן קבוע נתונים של כל דבר אפשרי. השבוע הם גילו שפתיחת העונה הנוכחית של בית"ר, עם עשר נקודות מחמישה משחקים - היא הטובה ביותר מאז עונת האליפות לפני 17 שנים.
מאזן הנקודות של בית"ר אכן מרשים, בכל זאת מדובר ב-66.6 אחוזי הצלחה, שמבטיחים בסיום העונה לפחות את המקומות השלישי או הרביעי, אך למרות שלבית"ר יש המון יתרונות מקצועיים בולטים - מחוליית קישור קדמית קטלנית עם שועה וטוואמסי וקשר אחורי פנטסטי כמו סורו, עדיין צריך להסתכל על מה שלקוי כדי להשתפר.
עם יופי לא הולכים למכולת
נתחיל מהצוות המקצועי עצמו. זו לא תהיה מחמאה גדולה מדי לומר שכהן את יצחקי הם מהדברים היותר טובים שקרו בבית וגן בשנים האחרונות. צוות מקצועי חרוץ, מודרני ומתקדם שהגיע לבנות כאן קבוצה ומועדון. ועדיין, יש לשניים האלה בעייה שהם יהיו חייבים לפתור כמה שיותר מהר. מדובר בהתעקשות שלהם ללכת עם הראש בקיר בניגוד להיגיון, מהלכים שעולים לבית"ר בנקודות ליגה יקרות.
כך, במחזור השני מול טבריה, משחקי הכח מול ירדן שועה עלו לבית"ר בשלוש נקודות יקרות, והכל רק כדי להוכיח לכוכב של הקבוצה מי בעל הבית וששמות לא משחקים בהרכב, כאילו שבאירופה מישהו מעז לספסל את דה ברונייה, סלאח או אמבפה.
בשבת האחרונה ז'אן מרסלן, ללא ספק הפתעה נעימה, היה חולה ולא כשיר לשחק, בכל זאת הצוות המקצועי התעקש להרכיב אותו. הבעייתיות פה היא בכמה פרמטרים: ראשית, ארבעה מצבים של מאה אחוז הגיעו לרגלי שחקני קריית שמונה בגלל שמרסלן נרדם בשמירה. זה עלה בגול ובמהלך שהתחיל את הפנדל ועוד שני מצבים של מאה אחוז. הבעיה כאן היא כפולה.
מדוע קבוצה בסדר הגודל של בית"ר צריכה ל'התאבד' על שחקן טוב ככל שיהיה כשהוא חולה ולא מסוגל לרוץ? ומה זה אומר לגבי שחקנים אחרים בקאדר? איך ייתכן שהצוות המקצועי לא מאמין בציוות של אורי דהן וגיל כהן כבלמים אפילו לא כגיבוי? ומה אמור לחשוב, ליאון מזרחי, שחקן בית, שהיה מצוין נגד נתניה כשנכנס אבל לא קיבל את חולצת ההרכב שהלכה לגיל כהן בלם מטבעו והוצב כמגן שמאלי? (גם מול ריינה וגם מול ק"ש).
מה היה כל כך קשה לשים את מזרחי כמגן, את דהן וכהן כבלמים ולתת למרסלן לנוח? המשוואה פשוטה: אם שחקנים הם נערי פוסטר אז למה להחזיק אותם? ואיזה מסר מקצועי מקבל שחקן שכל השבוע מתאמן ומחכה להזדמנות אבל מוכנים לערבב את כל הקלפים- משחקן לא כשיר עד הסבות מקצועיות כדי להצדיק את הדיעה שאיתה באים מהבית?
שי ברדה קלט את מה שאלירן שקלטו חודידה מטבריה ואלי לוי במחצית השניה מול אשדוד - בית"ר היא קבוצת מפלצתית מבחינת הכישרון אבל די אבודה מבחינת הרעיונות שהיא מסוגלת לייצר כתבנית קבוצתית.
ההסבר: בית"ר לוחצת גבוה, הבעיה שיש לה שני בלמים איטיים מאד כמו מרסלן ודהן. זה אומר שבכל התקפת מעבר או בכל פעם שהקבוצה השניה מרוויחה את הכדור ויוצאת קדימה בשלוש-ארבע מסירות היא תגיע לרחבת ה־16 של סילבה. קריית שמונה זרקה את הכדורים לאבו רומי המהיר שהשאיר עשן להגנת בית"ר ופעם אחרי פעם הוציא כדורי רוחב בין הבלמים של הצהובים. למזלה של הקבוצה הירושלמית, קריית שמונה כל כך נאיבית וחסרת מחץ, שזה נגמר איכשהו בסדר. מול מכבי ת"א ומכבי חיפה זה עלול להיגמר בתבוסה.
בחלק השני של המגרש, הסיפור הוא קודם כל שועה. מספר 7 כבר הראה אינספור פעמים איזה טאץ' ומסירה יש לו. הבעיה היא שכשסוגרים לו את נתיבי המסירה בית"ר נתקעת. קחו את הגול של מוזי נגד נתניה: כל הגנת האורחת הסתכלה על שועה, הנתיב היה פתוח ומוזי קיבל כדור על מגש. מול ריינה כל ההגנה הסתכלה על מיכה שהכניס את ג'ורג' לאחד על אחד. מה עושים כשהנתיב עצמו חסום? נתקעים. זו הסיבה שבית"ר החזיקה בכדור באחוזים גבוהים אבל ייצרה שני מצבים אמיתים שהם לא ממצב נייח - הטאץ' דאון המופלא של טוומאסי בגול שכבש ממסירה של דהן ומצב נוסף של ג'ורג' בדקה ה-31 שהסתיים בהחמצה גדולה.
יצחקי אמר בסיום, ביושר ובצדק רב, שהוא לא אוהב את העובדה שהקבוצה שלו יודעת לשלוט בכדור מול קבוצות פחות טובות ממנה, אבל לשליטה העקרה הזו אין תכל'ס.
"מצד אחד אני שמח שהגענו למצב שאנחנו מייצרים אפקט של הרתעה, אבל מאידך ברור שאנחנו חייבים להיות יותר חכמים", אמר המאמן. "להחזיק 60-70 אחוז מהזמן בכדור לא יביא ניצחון אם לא נשחק חכם, נשמור על המיקומים ונדע להביא לידי ביטוי את האיכויות שלנו".
בסוף, זה הסיפור. בית"ר קבוצה מפוצצת בכישרון, כזו שכיף לראות כשהיא תוקפת ולוחצת על פי רוב. אבל אין להקילר אינסטינקט של קבוצות גדולות שיודעות להרוג משחקים גם כשהן נתקעות ו/או לא משחקות טוב. תראו את המשחקים של מכבי ת"א מול ב"ש, הפועל ירושלים ומכבי נתניה, לכו אפילו לבאר שבע של השבועות האחרונים. לדעת לחפור בסבלנות כדי למצוא את הפרצה ולגמור את המשחק בנוק אאוט זה תהליך שנבנה לאורך זמן. היסטורית, בכל אליפות שבית"ר זכתה בה (פרט לעידן גאידמק עם כסף שלא נגמר) תהליך ההתבשלות היה ארוך. אם זה בין 1984 ל־1987, שלוש שנים של כמעט עד לתואר הנכסף או עונות 94-95 ו-95-96 בהן נזרעו הזרעים של האליפות של 1996-1997.
מכיוון שבימים אלה, אליפות היא מילה מאד גסה, יצחקי ואלמוג כהן יהיו חייבים למצוא את הנוסחה שתלמד את השחקנים שלהם להיות ווינרים ועם קילר אינסטינקט. בית"ר השיגה נקודה אחת מתוך שש מול שתי העולות החדשות טבריה וקרית שמונה כי היא לא ידעה להתמודד עם המונח 'פייבוריטית', אולי כי היה לה לשחקנים נוח לסמן את המשחקים האלה כבאנקרים. זה מסוכן, כי שני שליש ויותר מהליגה הזו בנויה מקבוצות כמו טבריה וקרית שמונה.תוסיפו לזה עניין מוזר משהו, לפיו בית"ר משחק מול היריבה שפגשה שבוע קודם את מכבי חיפה ותבינו עד כמה זה סבוך.
טבריה ספגה מחיפה רביעייה והגיעה למשחק מול בית"ר שהיא רוצה להציל את כבודה האבוד. ק"ש ספגה את אותה כמות מהירוקים וגם היא באה לשחק על כבודה. אחרי פגרת יום הכיפורים, בית"ר תצא לסכנין שגם היא הובסה על ידי חיפה וממילא מתייחסת לכל משחק מול בית"ר כאל דרבי לאומי. מה עושים נגד זה? מפסיקים להיות רק מוכשרים אלא גם אגרסיבים וגם חכמים.
אמרנו כבר ונמשיך להטיף: אי אפשר לשחק עונת משחקים שלמה עם מספר 9 טבעי אחד בדמותו של מיירון ג'ורג'. פרט לעובדה שאי אפשר לצפות שג'ורג' יבקיע בכל משחק והאפשרות שחלילה ייפצע קיימת, זה גם מגביל מאד את מרחב התמרון של יצחקי. טוואמסי שועה ומיכה הם שחקני קישור קדמי נהדרים אבל אף אחד מהם הוא לא חיית רחבה. בפעמים בהן ג'ורג' לוקח על הגב שלושה בלמים יריבים ורק צריך שהכדור ייפול לגולר ברחבה, אין כזה. כששועה מלוהק ככזה, בית"ר מפסידה את המוסר הכי טוב שלה. כשהכל סגור אל מול תשעה שחקנים מאחורי הכדור, כדור ארוך אחד, כפי שראיתם בשער של טוומאסי עושה את ההבדל. מכיוון שאין מה לעשות עם הסיפור הזה עד ינואר לפחות, יצחקי צריך להחליט אם הוא מטפח את נהוראי דבוש כחלוץ שני לכל דבר ועניין ומתחיל לסיים משחקים עם שני חלוצים או מלביש את הג'וב הזה על סילבה קאני.
בסיום המשחק מול ק"ש יצחקי בא בטענות קשות לשיפוט. "אני בדרך כלל לא מדבר על שופטים, אבל אני חושב שהמשחק היה צריך להתנהל אחרת מבחינת השופט. גם הקריאה של ה-VAR, לשרוק פנדל בכזה קלילות ולפסול שער, להוסיף רק שתי דקות - לא הוצאנו תיקו בגלל השופטים, אבל הזמן שאנחנו משחקים הוא לא בדיוק הזמן שצריך לשחק. אני חושב שאם באה קבוצה ורוצה להעביר את הזמן, שזה בסדר, אני מצפה מהשופט שינהג אחרת. להוסיף מינימום 8 או 9 דקות", הדגיש המאמן. יצחקי צודק חלקית. השער של מרסלן היה חוקי למהדרין ופסילתו גזלה מבית"ר שתי נקודות. אגב, העובדה ששופטים בגלל שמיירון ג'ורג' כל כך גדול שורקים נגדו עבירה בכל פעם שהוא עובר ליד שחקן חייבת להיות מטופלת ומהר). לגבי הפנדל של ק"ש, גם אם לא היה פנדל, זה לא רלוונטי כי הוא הוחמץ, אבל תהיו בטוחים שיצחקי לא פראייר. הוא מבין ששופט שמגיע לטדי ינהג באחת משתי הדרכים: או יזרום עם הלחץ והאימה מהיציעים וייתן לבית"ר את השריקות הקטנות ואולי הגדולות או ינסה להראות שהוא לא עושה חשבון לבית"ר ויטה לצד השני. יצחקי מנסה פסיכולוגית להזיז שופטים שעוד עושים את החשבונות האלה (ובכדורגל שלנו אכן עושים זאת) לצד שלו.
