בריאיון שהעניק דני אבדיה ל-RG בארצות הברית אמר נציגנו באנ.בי.איי: “אתייצב בקיץ ליורובאסקט 2025. אני רוצה לשחק עבור דגל ישראל, עם כל מה שעובר על המדינה שלנו, זו הדרך הטובה ביותר לשים אותנו על המפה ולהתחרות עבור החולצה והדגל שלנו, זו התחושה הכי טובה שאפשר לדמיין".
ישנן אינספור דוגמאות של כדורגלנים וספורטאים, שעשו כל תרגיל אפשרי כדי להתחמק משירות 'מילואים' בנבחרת. זה דיבר על עומס, אחר דיבר על פציעה, השלישי על כך שהמועדון רמז לו שעדיף שיישאר באיזור וכו' וכו'. בואו נגיד את האמת: העולם מתחלק לאלה שבשבילם נבחרת זו הגאווה הגדולה ביותר וזכות ענקית ואלו שעבורם היא סוג של עצם בגרון.
במדינה שבה חצי אחד נושא בנטל וחלק אחר מנסה להשתמט מכל חובה אזרחית, צריך להעריך את אבדיה. הוא אמנם לא רץ עם נשק ואפוד בג'בלאות אבל הוא גם לא שוכח מאין הגיע, הוא לא שוכח שיש לו את האפשרות לחמם את הלב למדינה ואנשים שליבם מדמם והוא בעיקר זוכר, שהוא אחד משלנו.
ירוק אנד רול
מכבי חיפה בטירוף. ההברזה של עומר אצילי הוציאה את הקהל הירוק מדעתו. אז ככה: יש המון צדק בכל שברון לב של כל אוהד על כך ששחקן, כוכב, מודיע שהוא הנה הוא מגיע ובשניה האחרונה עושה סיבוב פרסה לכיוון קבוצה אחרת. מעליב, מרתיח, הכל נכון. הגם שבצד של אוהדי חיפה יצאו מפרופרוציות כאילו שאצילי חלילה מכר משחק או היכה מישהו, והאטרף שלהם חצה כמה קווים אדומים.
אבל הסיפור סביב אצילי הוא הרבה יותר עמוק כנראה. הוא כל כך מטריף את סמי עופר כי נדמה שמכבי חיפה מתחילה להרגיש שהיא מאבדת אחיזה. האימפריה, זו שהיתה מכונה משומנת ומופת ניהולי ומקצועי, מגלה לפתע שהיא עושה יותר מדי טעויות.
היא לא מצליחה למלא את השורות בתחליפים לעוגנים שעזבו כמו שרי, פיירו וכן, גם אצילי. היא לא מצליחה להבריק עם רכש ישראלי שאמור לתת את הטון בשנים הבאות כמו למשל הפספוס של עילאי מדמון למכבי ת"א ויותר גרוע החלמאות שבגללה חיפה כמעט איבדה את ירין לוי שעושה חיל בבית"ר ירושלים.
היא מילאה את הסגל בזרים כושלים במיליונים והיא החתימה, ובכן את ליאור קאסה ולפניו את גוני נאור, שני ילדים טובים ירושלים אבל לא כאלה שמסוגלים לשדרג את מכבי חיפה.
פתאום חיפה הפכה פגיעה. פתאום לא סופרים אותה כמועמדת לאליפות אלא רק אחרי מכבי ת"א וב"ש, למרות שהיא צמודה צמודה למקום הראשון. פתאום אצילי בה ואומר לה, במילים אחרות שזו כבר לא פסגת השאיפות שלו לשחק במכבי חיפה.
עכשיו יש לחיפה את האפשרות לפרק ולהרכיב מחדש גם במחיר של אובדן האליפות העונה. הכוונה לסמן יעדים כמו נועם בן הרוש, גיא מלמד וזרים ברמה גבוהה שכבר היו פה (ניקולסקו ומאבק ראש בראש עם מכבי ת"א על מילסון) כדי לחזור להיות לא רק מועדון על, אלא גם כזה עם פרסטיז'ה. זה ייקח זמן אבל אם לא תהיה שם סבלנות, טווח הטעויות ימשיך להיות מצומצם.
צהוב עולה
דור מיכה טוען שהוא לא אמר מילה לשופט דוד פוקסמן שמצידו טוען שהשחקן התחנן אליו לקבל צהוב כדי לרצות עונש הרחקה במשחק הגביע מול מ.ס קרית ים. במערכות השמע של השופטים לא מצליחים לקלוט מה נאמר שם באמת, וזה נהיה קרב תרנגולות בין האיש והמשרוקית לקשר בית"ר ירושלים.
כל השיח הילדותי הזה של ארגז חול בגנון, היה נמנע אם בהתאחדות לכדורגל היו מקבלים החלטה לפיה ספירת כרטיסים צהובים ובסופן הרחקה היתה תופסת רק במפעל האמור. צהובים בליגה היו תופסים רק בליגה ואלו שנשלפים בגביע - רק למפעל הזה. אז לא היינו עדים לשכונה הזו שבה כל פעם שיש משחק גביע מול יריבה מליגה נמוכה, שחקנים היו מושכים בחולצה ומתחננים לשופט (מיכה אולי כן ואולי לא, אחרים בטוחים שכן) שיוציא להם צהוב.
בסוף, פוקסמן, גם אם הוא דובר אמת, יצא לא טוב כי מיהר לדווח על משהו שעדיף היה כדי שיכבדו אותו יותר על הדשא, שומר לעצמו - לא לפני שגם אם למיכה היה מגיע צהוב, השופט היה נמנע מלשלוף אותו ומסביר לו שהוא לא משחק את המשחק הזה.
הוצא מהקשרו
בשבת האחרונה, הפסידה הפועל ירושלים 0:3 למכבי ת"א והודחה מהגביע. המאמן זיו אריה פתח את התגובה שלו אחרי המשחק במילים הבאות: "הפסד צורם? קודם כל צורם לי שהחטופים לא בבית. זה פשוט הזייה ועצוב שאני צריך לדבר על זה שהם לא פה".
צריך להחמיא לאריה, בשיא הרצינות שהוא מקפיד לשמר בתודעה את נושא החטופים שחייבים לחזור הביתה יהא המחיר אשר יהא. צריך גם לתת לו יותר ממילה טובה, על כך שמאז ה-7 באוקטובר, ניתן להבחין בקלות שהנושא הזה הוא בנפשו. כואב לו כאזרח, כאבא, כיהודי. כמו כולנו. זה מרגש. באמת.
אבל צריך גם לשים את הדברים בקונטסט הנכון: הלוואי שכמה שיותר אנשי כדורגל יעסקו בענייני חטופים כדי לשמור את הנושא על סדר היום וכדי לגלות אמפתיה למשפחות הללו שעוברות גיהנום כבר שנה ושלושה חודשים. אין גם ספק שאריה מדבר מהלב ולא מנסה להסיט שום דבר לשום מקום.
אבל מצופה ממאמן כדורגל, אחרי שספג הפסד (צורם או לא, לא משנה), לדבר מקצועית. להסביר מה קרה על כר הדשא ואיך הוא מוציא את הקבוצה שלו לדרך חדשה. יש אינספור הזדמנויות ואפשרויות לעסוק בענייני החטופים. למשל לתת ריאיון לתקשורת על הנושא הזה, או לעלות למגרש עם סיכת חטופים (יש גם באדום לא רק בצהוב) או להתחיל לדבר על כדורגל ולהגיד, "נכון שהפסדנו היום וזה מאכזב, אבל יש צרות גדולות מאלה בחיים ככה ואנחנו, בסוף מתעסקים במשחק ולא בדיני נפשות".
קראו גם:
אמא, גביע
מחזור הגביע בשבוע שעבר, היה חגיגה אמיתית של כדורגל. נכון שלא ראינו הפתעות מרעישות במיוחד, אבל היו כמה דברים שהזכירו לנו למה אנחנו כל כך אוהבים כדורגל ועד כמה אנחנו מתגעגעים לרומנטיקה של פעם.
תחשבו רגע, כמה הזדמנויות יהיו לשחקנים ממועדון כמו מ.ס קרית ים להראות שאינם שווים פחות מקבוצה בליגת העל? כמה פעמים בבית"ר נורדיה יחלמו שוב על מפגש מול האחות הגדולה בית"ר ירושלים (נורדיה תפגוש בשמינית גמר הגביע את אשדוד). ואיך התגעגענו לראות שהפועל ת"א, גם בליגה השניה, היא קבוצה של ליגת העל (והנוכחות שלה חסרה שם).
בקיצור, עם רמה כל כך נמוכה בליגת העל, אולי שווה להגדיל אותה כדי לתת לעוד ועוד מועדונים את ההזדמנות להיות בליגה של הגדולים. זה בטוח לא יעלה את הרמה אבל יפתח את הכדורגל לכל פינה במדינת ישראל.
אתם אמרתם
"מצד שני, צריך ללכת גם עם השכל, מה שיש לו כנראה פחות"
שרון פרי, שדרנית ערוץ הספורט ואוהדת מכבי חיפה, מאבחנת את האיי. קיו של עומר אצילי
(ערוץ הספורט )
