למי שתוהה למה סולימן בריימו, אחד העוגנים של הפועל בשלוש השנים האחרונות, עזב את הארנה, אז מתברר שזה סיפור די מורכב. הפועל החליטה שסדר העדיפויות שלה מתחיל בהחתמות של אובסוהן, שגב ו־וורקמן ותכננה שאחרי שהיא תסמן וי על העמדות הללו בריימו יקבל הצעה. אלא שלסנטר, בצדק גמור מבחינתו, לא היתה כוונה לחכות לאף אחד. הוא בחן הצעות אחרות מעבר לים, וברגע שהגיע הטלפון מסן פבלו בורגוס, מחזיקת גביע האלופות של פיב"א בשנתיים האחרונות, הוא סיכם אצל הספרדים. "יש סיכום עם הספרדים", אמר לנו השבוע בריימו בשיחה מביתו בארצות הברית, "אבל למדתי בקריירה הארוכה שלי שחוזים הם לא חתונה קתולית. בוא נגיד שאם הפועל יתקשרו זה פתוח, אבל הם לא פנו אלי מאז. רציתי להישאר בהפועל אבל אני לא נעלב ולא כועס. זה הביזנס של הכדורסל. חוץ מזה יש בי כל כך הרבה אהבה להפועל - למועדון, לאנשים, לאוהדים. אני לא מחפש להיעלב. הכל בסדר".
בריימו ייזכר כאן לאורך שנים כאחד הזרים הכי מיוחדים שלבשו את המדים של הפועל. שילוב של מסה אדירה ונשמה לא פחות גדולה, ביג מן שבא לכל ערב לשים הכל על הפרקט אבל גם איכותי מאוד מבחינה מקצועית. הרבה יותר מיוחד משחקן של 30 נקודות בערב, כי בסגנון המשחק שלו היתה תכונה שהולכת ונכחדת מהספורט: נשמה יתרה. "אהבתי את הרוח של המועדון ואת האטמוספירה, כי יש בהפועל שילוב נדיר של חממה ומשפחה ועם זאת רצון לנצח תמיד. להיות ביחד, אבל לא לוותר לעולם על ההישגיות. האתגר הזה והחמימות הזו גרמו לי להיות גאה ללבוש את את המדים של הפועל".
× × ×
אפשר לחלק את שלוש השנים של בריימו בארנה לשני חלקים. הראשון, קבוצה שנבנתה מהמסד ועד הטפחות להיות מפלצת כדורסל שדורסת כמעט כל מה שזז ומנסה בכל הכוח לזלול תארים. בצד זה, משבר הקורונה שהרס הכל, ואחריו מבצע שומר החומות שהפך את הזרים שכולנו התחברנו אליהם כאילו גדלו במגרש בשטרן לכפויי טובה שאורזים את חפציהם בפחדנות וסרים לשדה התעופה כדי לטוס הביתה. בריימו, וזה לא הפתיע אף אחד, לא מצמץ. כששאלו אותו בהנהלה אם הוא מתכוון לעזוב, הוא השיב בתנועת ביטול מזלזלת, כרוצה לומר שעצם השאלה כמעט העליבה אותו.
"אני לא כועס על הפועל. זה הביזנס של הכדוסל. יש סיכום עם הספרדים, אבל למדתי בקריירה הארוכה שלי שחוזים הם לא חתונה קתולית"
"אני לא יכול לשפוט אף אחד על זה שהוא החליט לעזוב את ישראל. תנסה אתה להיות במקומם, לקבל טלפונים מבני המשפחה שלך שבוכים בטלפון מדאגה, ותבין שהיו להם סיבות הגיוניות לגמרי לברוח מהסיטואציה, כי איך שלא נסתכל על זה זו מלחמה".
עובדה שאתה אפילו לא שקלת לעזוב.
"אני לא דוגמה לכלום. אתה יודע איפה הייתי בקריירה שלי? שיחקתי במקסיקו במקומות שאתה רואה רק בסרטים, לא בדיוק המחוזות הכי סימפטיים למי שמנסה להתפרנס מכדורסל. אני לא פוחד מכלום, וזה לא בגלל שאני כזה אמיץ, זה בעיקר בגלל שיש לי משפחה תומכת שסומכת עלי. בכנות, אני לא יודע להגיד לך מה הייתי עושה אם המשפחה שלי היתה מציבה לי אולטימטום. מה שכן, צריך לדעת להחזיר באותו מטבע למדינה ולאנשים שנתנו לך כל כך הרבה. היו טילים ואזעקות, אבל המשכנו לשחק כדורסל והכל בסדר. לפעמים הדרמה היא מהלא נודע, לא כי באמת יש סיבה לפאניקה".
× × ×
כמו שתענוג לראות את בריימו משחק, תענוג לשוחח איתו. הוא מאוד חיובי, לא שוכח סנטימטר אחד של חיבה שקיבל בארנה, לא מנסה להתקרבן על כך שהעדיפו להיפרד ממנו. חשוב לו להסביר את מה שקרה כאן בחצי השנה האחרונה, שגרמה להפועל להיראות כמו שק חבטות, ולהבהיר שהוא, חבריו והמועדון, שילמו מחיר כבד על הנסיבות. \
"היה פה הרבה בלגן במהלך העונה האחרונה, אבל כל מה שקרה באמת לא קרה באשמתו של אף אחד. עודד קטש הלך ליוון כי אם מציעים לך חוזה ביורוליג אתה לא אומר לא. הביאו מאמן ליטאי בעל שיעור קומה כדי שהמועדון ימשיך את המטרות שלו וזה לא התחבר כי אלה החיים בספורט, לא תמיד כל דבר מתאים כמו כפפה ליד או כמו שעודד התאים לנו. ואז התחיל מבצע שומר החומות, אז מה תגיד לאנשים, שאין כאן מלחמה ושיישארו במקומות שלהם? אני דווקא הכי גאה על התקופה הזו בלי הזרים, כי זה הוכיח כמה עם כל הבעיות מסביב אנשים באו ונתנו את כל מה שיש להם ובמיוחד יונתן אלון המאמן".
תסביר.
"יונצ'וק יכול היה להיות הכי אגואיסט בעולם, להגיד 'אין סגל, אין קבוצה. אני בא להעביר את הזמן ולמצוא תירוצים שגם ככה כולם מכירים ועושה לעצמי יחסי ציבור טובים. הוא בא מהיום הראשון והבהיר לנו שאנחנו הפועל ירושלים ושמצפים מאיתנו לנצח כל משחק בלי להגיד שאכלו לנו ושתו לנו. עשינו איתו שני ניצחונות רצופים, ואז הגיע מבצע שומר החומות והכל התפרק והוא המשיך להגיע באותה תשוקה לכל אימון ולעבוד כאילו הכל בסדר. כמו אח גדול שלוקח את כל שאר האחים שלו ומדביק אותם כדי שהמשפחה לא תתפרק. אני מבטיח לך שאם אין מלחמה ושאר הזרים לא עוזבים אנחנו עושים עונה מצוינת ויונתן אלון מקפיץ את ההכרה שלו כמאמן כדורסל בעשר מדרגות. אני בקשר שבועי איתו ואני לא אשכח אותו לעולם".
מה תיקח איתך מהתקופה בישראל?
"הרבה דברים. אבל יש דבר אחד שממש הדהים אותי ואקח אותו לכל החיים, גם הרבה אחרי שאפרוש מכדורסל. העניין הזה שביום שישי בערב, לא משנה אם אתה דתי או לא, מבוגר או צעיר, בנאדם עסוק או אחד כזה שיש לו זמן פנוי, כולם עוצרים את הכל, מפסיקים כל דבר יותר חשוב או פחות חשוב והולכים לאכול ארוחת ערב עם המשפחה. זה לדעתי מנהג תרבותי שיש לו המון חשיבות, המון יופי והמון רגש. אני מקווה לזכור תמיד ליישם אותו בעצמי. זה לדעתי רגע של שעתיים בשבוע שנותן לך כוח לכל שבעת הימים הבאים ושומר על הנפש שלך ומזכיר לך מהם הדברים החשובים באמת".
ומה יש לך להגיד לאוהדי הפועל?
"הגעתי להפועל בלי תארים ברזומה וזכיתי בשני גביעים ואלה רגעים בלתי נשכחים עבורי. אני רוצה להגיד להם תודה על כל משחק בכל מקום בישראל, על התחושה הביתית שהם נתנו לי. על זה שהם תמיד עודדו ותמיד הרימו אותנו והשירה שלהם עם כל הצבע האדום הזה ביציע תמיד ריגשה אותי וגרמה לי להיות שחקן יותר טוב. אני לא מכיר את כל אוהדי הפועל אבל כל אחד מהם הוא עבורי בן משפחה. העולם הוא עגול, ואני מקווה מאוד לחזור לירושלים יום אחד. אני גם מאמין שזה יקרה".
לעדכונים נוספים – חדשות ירושלים
