תנו לו לחזור: על פי כל הסימנים זה היה אמור להיות הקיץ המוצלח ביותר בקריירה של אבישי כהן. השער שלו בחצי הגמר מול מכבי ת"א, שנכנס להיסטוריה וידובר בעוד הרבה שנים; הזימון לנבחרת ישראל; ובעיקר התחושה שמאז אבי כהן ושמוליק לוי (אלה אילנות גבוהים אבל גם אבישי כהן הוא שחקן בית) גדל כאן סוף סוף מגן ימני בעל שיעור קומה.
צריך גם להדגיש: אין אוהד בית"ר שלא היה מאושר במיוחד מהפריצה של כהן (תרתי משמע), ילד טוב ירושלים, שומר שבת, בית"רי אמיתי שהגיע עד בית"ר תל אביב והפועל קטמון ובני יהודה כדי להניע מחדש את הקריירה, ובגיל 27 השער ההוא בריצת הקוטרבק עם העשן שהשאיר לדניאל פרץ היה אמור להיות החותמת לכך שמעכשיו מתחיל קו עלייה בדרך להגשמת כל החלומות.
אלא שכרגע, סוף יולי, מחנה האימונים, משחק אלוף האלופים ומשחק הבכורה באירופה כבר מאחורינו, וכהן עדיין יושב בבית ומחכה לטלפון עם צירוף המספרים שיש לכפיר אדרי וברק אברמוב.
סיפור המו"מ בין סוכנו של כהן, טל בן חיים, הבלם בדימוס, לבית"ר הוא כמעט אבסורדי. בבית וגן מספרים שבן חיים הגיע למשרדו של כפיר אדרי עם דרישות לשכר של 30 אלף שקל בחודש (עם פרמיות על נקודות זה היה מגיע ל־35 אלף) עבור הלקוח שלו, שעד לעונה החולפת הרוויח 15 אלף שקל בחודש. אדרי האדים. "על מה שדרוג כזה? על גול אחד, יפה ככל שיהיה, מול מכבי ת"א בחצי הגמר?" בן חיים הוציא דף ועט, כתב לאדרי שמות של חמישה מגינים ימניים חופשיים שמחכים להצעה ושבע קבוצות שמחפשות מגן. "אם אבישי לא יהיה פה אז הוא יהיה שם", חישב בן חיים את מפת המגינים הימניים בכדורגל הישראלי. שם אחד בן חיים לא כתב, את בן ביטון מהפועל ת"א. אחרי כמה ימים הוא קרא באינטרנט שביטון חתם בבית"ר וכהן הבין שהוא חייב לחשב מסלול מחדש.
הבעיה של כהן היא לא רק הזעם שיצר אצל אברמוב ושות'. היא בעיקר העובדה שהוא אינו מסוגל להתנתק רגשית, להחליט שאם בית"ר מעדיפה את ביטון יש מספיק קבוצות בליגת העל שיכולות לשמש לו כבית. הפועל חיפה למשל העניקה לו חוזה יפה מאוד, והוא סירב לו כי הפיתוי להישאר בבית"ר, הקבוצה שאותה הוא אוהד ושאליה הוא מחובר, היה גדול מדי. היתה גם הצעה לא רעה בכלל מקפריסין. כהן הרים כמה טלפונים לשחקנים ששיחקו באי השכן, בדק איך החיים שם ואם שומר מסורת כמוהו יסתדר שם עם נושא הכשרות והשבת. לבסוף הוא החליט לוותר גם בגלל שאשתו בהריון והוא מעוניין שהוא והיא יישארו בארץ. הצעה אחרת, מהליגה הקזחית, הוא דחה על הסף מאותו הטעם, הגם ששם היה מתקשה מאוד לנהל אורח חיים מסורתי.
חלום של כל אמא וכל מאמן
ביום שישי שעבר אמר יוסי אבוקסיס ברדיו ירושלים על כהן: "כדורגל זה מומנטום. היה משא ומתן איתו. הוא אחד השחקנים שאני הכי אוהב כבן אדם. אין דברים כמוהו. דיברתי איתו באופן אישי עוד לפני גמר הגביע ואמרתי לו שהוא צריך להישאר פה. הציעו לו חוזה בערך פי שניים ממה שהיה לו בעונה שעברה. זה לא הסתדר והוא התבצר בעמדה שלו. תוך כדי תנועה הציעו לנו את בן ביטון, שחקן שגם ממנו אני מחזיק. זה הכדורגל. אם פתאום עמית כהן יעזוב ויתפנה לנו משהו בתקציב אולי זה כן יהיה רלוונטי. אני באמת אוהב את אבישי ומחזיק ממנו, אבל הוא התבצר בעמדה שלו".
אבוקסיס אינו מדבר על החיבה לכהן מהשפה ולחוץ. בכל פרמטר מאמן בית"ר 'הציל' למגן את הקריירה. אורי גוטמן, עוזרו של אבוקסיס בבני יהודה, שבה המגן פרח מחדש אחרי שנחתך מקטמון, מספר: "אבישי הגיע אלינו על תקן נבחן ועם הזמן התבשל והתקדם והפך למגן לגיטימי עד שבבית"ר הכל התפוצץ. יוסי נתן לו את כל הכלים ואת הבמה ולמעשה 'לימד' אותו להיות מגן. הוא ילד טוב ירושלים וקל מאוד להתחבר אליו, חלום של כל אמא ושל כל מאמן".
מצד אחד, קשה להבין למה בבית"ר כל כך התעקשו מול כהן. מצד שני, אברמוב ניסה, לא נעים להגיד, להעביר כאן מסר ברור ולפיו דרישות מופרזות דינן גט כריתות. בכלל לא בטוח שהסיפור עם החוזה של עמית כהן הוא התנאי לחזרתו של אבישי כהן כמו הרצון של בעל הבית לתת למגן להתבשל, לעשות חשבון נפש ולחזור כשהוא מבין את הלקח. "אני לא מבין איך שחקן שגדל בבית וגן, כבש שער אייקוני ומגיע לנבחרת ישראל לא מקבל חוזה ראוי?" אומר אבירם ברוכיאן. "אני מקווה שבית"ר יתעשתו ויציעו לו חוזה מכובד כי הוא לא צריך לשבת בבית ולחכות לטלפון. המקום שלו הוא בבית"ר ירושלים. זה לא הגיוני שהוא לא יהיה בבית"ר. גם אם הוא הגזים לדעתו של אברמוב, צריך למצוא את הדרך לשבת בתוך החדר ולפתור איתו את הבעיות כי הוא בשר מבשרה של בית"ר. אין לנו הרבה אבישי כהן, אחד משלנו עם הכיפה, הצניעות והבית"ריות".
גם בקרב אוהדי בית"ר מחזיקים אצבעות שהסיפור הזה ייגמר בהפי אנד. אחרי הכל, קל מאוד להזדהות עם כהן, במיוחד במציאות הנוכחית של שכירי חרב. "חייבים להשאיר את אבישי כי חוץ מזה שהוא מגן מעולה הוא אחד משלנו, ואנחנו צמאים לשחקני בית שהם גם איכותיים מקצועית. יכאב הלב לראות את אבישי משחק בקבוצה אחרת", אומר יוסי מנצור, תושב קבע ביציע המזרחי.
"אני פונה לאברמוב בשם כל אוהדי בית"ר ומבקשת שיחזיר את אבישי לבית"ר. זה ילד טוב משלנו, האנשים שאנחנו צריכים בבית"ר כי הם באים מהנשמה, ולפני שיהיה מאוחר מדי וההפסד יהיה כולו שלנו ונצטער, שיתקשרו אליו ויביאו אותו עכשיו לבית וגן וחזרה", אומרת אביגיל שרעבי.
דני מור, עוד אוהד ותיק של בית"ר, מייחל לרגע שבו כהן יחזור לכור מחצבתו. "אני מבקש כאוהד בית"ר עשרות שנים, תחזיר את אבישי לבית"ר, תעלה לו את השכר. אין לנו הרבה שחקני בית, והוא אוהב את המועדון. בניגוד גמור לכל מי שמסתכל על השטר, על הדולר, הוא מסתכל על סמל המנורה. יש קונצנזוס ביציעים לגביו כי הוא בא מהלב ומהנשמה, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים. אין אוהד שלא שואל לגביו ומחכה שזה יסתדר, אז אנא ממך בעל הבית, תעשה את זה למעננו". ויש גם, כמו בכל דבר, גם צד שני לדברים האלה.
"ברק אברמוב לא פראייר. הוא איש עקרונות, ומי שעושה טעויות משלם עליהן", אומר שמוליק לוי, שחרך את האגף הימני של בית"ר כשחקן בית בימי תור הזהב של שנות ה־90. "מקצועית, כמגן ימני אין ספק שאבישי שחקן טוב מאוד, אבל כדי שתהיה לך כל החבילה זה לא רק מה שאתה מביא איתך למגרש אלא גם צורת ההתנהלות שלך, וכאן צריך לדעת לפעול בשיקול דעת. הליהוק של בן ביטון הוא לא רע בכלל כי יש לו מוניטין ויש לו ניסיון. ברור שהשאיפה של המועדון צריכה להיות להשאיר שחקן בית שהוא בית"רי, אבל השחקן עצמו צריך לדעת לא לעשות טעויות כאלה מול בעל הבית כי המחיר הוא כמעט של קריירה".
כהן מחכה לכהן
ההגעה של בן ביטון היא כבר עובדה מוגמרת. הצ'אנס היחידי שאבישי כהן יחזור לבית"ר וייאבק עם ביטון על חולצת ההרכב הוא שעמית כהן, שעדיין מחזיק בחוזה בבית"ר, ימצא קבוצה קולטת. העניין הוא שהזמן עובר, קבוצות משלימות סגלים, ואבישי כהן עדיין תקוע. יש גישושים מכיוון מכבי פתח תקווה. היתה פנייה מהפועל ת"א, שזה כנראה הדבר האחרון שמגן בית"ר בעונה החולפת היה רוצה, כי בניגוד לדן איינבינדר ועידן ורד, מעבר ליריבה השנואה מבלומפילד הוא עבורו כמעט חילול הקודש. ועדיין, כהן מבין שכרגע, בגיל 27 כשהוא בדרך (בלי עין הרע) להפוך לאבא ואחרי עונה מוצלחת על פי כל פרמטר, הזמן דוחק.
הוא יצטרך בכאב לב להפסיק בשלב מסוים להמתין לבית"ר ולהישאר על הגלגל, אחרת הוא יחזור אחורה. הוא עבר מספיק תלאות בקריירה כדי למצב את עצמו כמגן לגיטימי פלוס בליגת העל. הוא אינו יכול להרשות לעצמו לתת לעתיד שלו לחמוק לו מבין האצבעות. שחקנים גדולים ממנו עשו טעויות קשות יותר מאשר להיות גרידים במשא ומתן מול קבוצות האם שלהם. לא מגיע לו בגלל כמה רגעים של בלבול, עצות רעות ורצון לעשות לביתו כשהוא כבר לא ילד ובעל משפחה להישאר בידיים ריקות או לחלופין לנדוד מחוץ לבסיס האם שלו.
