ביום שני ברק יצחקי יגיע לבלומפילד ויפגוש את מכבי ת"א. מקצועית, ברור לכולם שמכבי עדיפה, ובאותה נשימה שאם בית"ר תהיה אחראית מרוכזת וחדה, היא מסוגלת לחזור הביתה עם שלוש נקודות.
יצחקי נהנה מאד מהמשחקים האלה כשהיה שחקן, הוא עוד יותר נהנה מהם כמאמן, כי הם מאתגרים אותו. הוא ביצע שחמט מהדהד לברק בכר השנה פעמיים וגם אחד לז'ארקו לאזטיץ' בסיבוב הקודם בטדי כשבית"ר בעשרה שחקנים מחצית שלמה מסיבה אחת פשוטה: אין מאמן בכדורגל הישראלי שמגיב למצב נתון על כר הדשא טוב מיצחקי. בכר אשף בלעשות התאמות לפני המשחק עם הכלים שלו אל מול אלה של היריבה. רוני לוי ימצא כמעט תמיד נקודות תורפה ויתקוף אותם לעיתים בכלים לא קונבציונלים כמו מעבר של שחקנים מעמדה אחת לעמדה אחרת. יצחקי כשהוא נחות בגלל תנאים אובייקטיבים, הוא כמו שחקן פוקר שהקלפים שלו רעים. הוא יודע לטשטש את זה וללכת על הקצה וברוב המקרים להרוויח.
באותה נשימה, יצחקי מתקשה כשהוא צריך להיות זה שמכתיב את הקצב ולהיות פייבוריט. לא סתם בית"ר נכנסת בקיר מול הקבוצות הקטנות ופורחת מול מכבי ת"א ומכבי חיפה. מול ב"ש יצחקי לא נאלץ להגיב למה שקורה, אלא הגיע עם משנה סדורה מהבית שהתרסקה אחרי דקות ספורות. ביום שני בבלומפילד, בית"ר תלחץ גבוה, במידה מסוימת גם תשחק הרפתקני מדי מבחינת הגישה. המטרה היא לגרום ל-25 אלף אוהדים מקומיים בלי נציגות בית"רית ביציעים, להיות עצבנים וחסרי סבלנות כלפי הקבוצה שלהם. השאלה הגדולה היא איך תעמוד ההגנה של בית"ר שלא ספגה כבר שלושה משחקים ברציפות?.
יצחקי מסתכל על בית"ר ורואה, ובכן, את מכבי. לא בגלל שהוא לא מחובר ומחויב במאת האחוזים למועדון שבו הוא עובד. יצחקי דווקא נהנה כאן מכל רגע מכל הטוב שיש לבית"ר להציע. הדבר היחיד שחסר לו אלה סטנדרטים של מקצוענות.
בגלל זה הוא ביקש שיחפרו ארבעה חודשים במגרש בבית וגן וישתילו דשא חדש עם מערכת השקיה משוכללת. כמו כן המתחם גודר בהוראתו עם לוגו של בית"ר וחדרון קטן ששימש את הצוות המקצועי הוחלף באגף שלם בו למאמן. הוא דאג גם כי למנהל המקצועי למאמן הכושר יהיה חדר פלוס חדר ישיבות נפרד וכן הביא למועדון אנשי מקצוע כמו אנליסטים, תזונאית ואימונים המצולמים על ידי רחפן. הקבוצה גם מתכנסת לארוחת בוקר וצהריים ויוצאת למלון לפני כל משחק.
כשמדברים עם יצחקי על אליפות הוא מתאפק שלא לפרוץ בצחוק. המאמן לא יגיד את זה בקול אבל הוא יודע שבית"ר הנוכחית אחרי שנים בפלייאוף התחתון לא בשלה ללכת עד הסוף. שזה תהליך של שנתיים שלוש לפחות. שבית"ר העונה זורעת את הזרעים הראשונים להתבססות בצמרת כדי בשנה הבאה לקפוץ מדרגה ובזו שאחריה מדרגה נוספת.
וזה בדיוק כמו בית"ר של עונת 1995-1996 שהיתה קבוצה מדהימה שסיימה שלישית בלי תארים ואח"כ דרסה את הליגה. בדיוק כמו בית"ר של אמצע שנות השמונים ששלוש שנים ברציפות היתה סגנית אבל בלי זכייה עד למופע ההיסטורי בעונת 86-87 שהביא תואר.
אם יש משהו שהיה חשוב ליצחקי לאורך כל העונה, זה להעביר מסר ברור לכל הכדורגל הישראלי שבית"ר חזרה. הוא השיג את זה מול מכבי חיפה פעמיים העונה ומול מכבי ת"א בסיבוב הקודם. הוא רוצה לחדד את המסר ביום שני הקרוב. כמו שכבר הבנתם, בניגוד לאוהדים שרוצים הכל כאן ועכשיו, יצחקי באמת מאמין שבכל שבוע הקבוצה שלו צריכה לעלות מדרגה נוספת. אחרי נתניה וסכנין נדמה היה שהיא נופלת מכל המדרגות, עכשיו אחרי שלושה נצחונות רצופים, שניים בליגה ואחד בגביע, זה בדיוק הזמן שב"ש, מכבי חיפה ומכבי ת"א, ייקחו את בית"ר בחשבון כקבוצה שוות זכויות במאבק על תואר. זה לכשעצמו, הגם שהיא לא בשלה עדיין כאמור ללכת עד הסוף, הישג אדיר.
בן ערובה
אם תהיתם, אז הקבוצות הגדולות של הכדורגל הישראלי, שלא ממש ספרו, אולי בצדק את בית"ר הרבה מאד שנים, מביטים בחשש לעבר בית וגן. הטירוף ביציעים, נכס כל כך גדול כמו שועה והחיזוק של אצילי שינו הרבה תפיסות עולם לגבי הצהובים שחורים. זו אחת הסיבות העיקריות שבקרית שלום הפכו את אבישי כהן לסוג של בן ערובה. יש במכבי ת"א הרבה ביקורת מבית על המעבר של דן ביטון להפועל ב"ש. מתחרטים שם שחיזקו יריבה ישירה במאבק על התואר. חלק מהפקת הלקחים היא לא לחזק עוד יריבה בצמרת כמו בית"ר. נכון, ההשפעה של אבישי כהן על בית"ר לא אמורה להיות גדולה כמו זו של ביטון בב"ש אבל מדובר בסוף בעיקרון.
אבל זו לא הסיבה היחידה כמובן. שגיב יחזקאל ואופיר דוידזדה פצועים ועדיין אין צפי לחזרה שלהם לכשירות. זה אומר שמכבי כרגע מאלתרת עם טייריס אסנטה בעמדת המגן ובמועדון לא מוכנים לשחרר את אבישי כהן כי מבחינתם הוא היחיד שזו עמדתו וכן הוא כשיר.
כהן, בוודאי שמעתם כבר, השתולל השבוע בקרית שלום עם דמעות וזריקת חפצים כדי שייתנו לו ללכת. מכבי מתעקשת כי מבחינתה היא חוששת להישאר בלי גיבוי בעמדת המגן ואין לה שום בעיה להמשיך לשלם ולייבש את כהן. עולם מוזר: מאז חודש אפריל כהן לא ראה דשא אבל במכבי נאבקים בו כאילו מדובר באיש שסוחב את הקבוצה על כתפיו.
הסיפור הזה, מקווים כהן ובית"ר, כנראה ייפתר אחרי המשחק מול בית"ר ביום שני למרות שאת אף אחד במכבי לא באמת מעניין אם כהן ישחק או לא ישחק נגדם. אם יחזקאל/דוידזדה היו כשירים הסיפור הזה היה נגמר מזמן. בית"ר תחכה לכהן כך נראה עד סמוך מאד לסיום מועד חלון ההעברות בחמישי בפברואר אבל תהיו בטוחים שלאלמוג כהן יש תוכניות מגירה.
כהן הוא היחיד שאמור להגיע לכאן כרכש. ההתעקשות של מיירון ג'ורג' להישאר בבית"ר, העובדה שאין קופצים על מרסלן שמחזיק בחוזה עד לתום העונה הבאה ובעיקר ההיבט הכלכלי - ימנעו צירוף נוסף של שחקנים. יש כאן היגיון בריא: ברק אברמוב העניק לאלמוג כהן תקציב שחקנים של 18 מיליוני שקלים בתחילת העונה ותוך כדי תנועה העלה אותו ל-23 מיליון. העובדה שאברמוב גם העניק לצווות המקצועי דובדבן בדמות עומר אצילי סגרה כמעט לגמרי את תקציב הרכש.
שלא תטעו: גם אלמוג כהן וגם ברק יצחקי לא מנסים לשכנע את אברמוב להוסיף רכש. מסע השכנועים המאד מאסיבי שלהם היה בסוגיית אצילי. הם סימנו אותו כשובר שיויון וברגע שאברמוב השלים את צירופו, אין להם גחמות נוספות. בלי קשר, אם זוהר סזנו יבקש שחרור עד לתום החלון, הוא ייענה בחיוב וייצא להשאלה.
מקבלים צורה
אחרי ההפסד המביך לבני ריינה בטדי 4:1, נדמה היה שבית"ר לא יכולה השנה להגיע לכלום עם משחק הגנה כל כך רע. אלא שלזכותו של יצחקי ייאמר שהוא התעקש כי הוא מסוגל לייצב את השורות, ובשלושת המשחקים האחרונים ראינו פתאום משחק הגנה משופר פלאים ביחס למה שהתרגלנו.
יש כמה פרמטרים שצריך לשים אליהם לב. הראשון: כשסורו וירין לוי פותחים יחד זה שינוי מוחלט ביכולת של בית"ר להיות דפנסיבית. כשהמרחקים בין השחקנים קטנים וכיסוי השטחים הריקים הוא מאד אחראי זה נראה אחרת לגמרי. כשלוחצים גבוה אבל גם הקשר השלישי (דור מיכה) וגם אחד המגינים, משאירים לשחקני הכנף להיות קרובים לרחבת היריב ולא עולים למעלה כאילו אין מחר, יש פתאום עם מה לעבוד.
לפני שבוע, אלמוג כהן נכנס לחדר ההלבשה ואמר לשחקנים: "לא אני וברק קובעים את ההרכב, אתם קובעים את ההרכב בהתאם למה שאתם נותנים", זו נשמעה קלישאה. אבל בית"ר הרוויחה בשלושת המשחקים האחרונים שלושה שחקנים ששינו מהקצה לקצה את היכולת שלהם. הראשון הוא סורו שהיה ברוב העונה צל של עצמו וחזר פתאום להיות מלא חיות, אגרסיבי, מעורב ומחויב. השני הוא גרגורי מורוזוב שהיה אסון מהלך עד לפני כמה משחקים, ופתאום חזר להיות המגן שכולנו התרשמנו ממנו בעונת הגביע. הסיבה לשינוי אצל מספר 18, היא הצבתו כמגן ימני. מורוזוב שיחק עד כמה כמגן שמאלי למרות שהרגל החזקה שלו היא ימין. זה הכריח אותו לעשות תנועה לאמצע בכל פעם שהוא קיבל את הכדור ולקבל סחרחורת משחקני יריב שהגיעו מקו ימין ושיחקו על הרגל החלשה שלו.
השלישי הוא ליאון מזרחי, שבצוות המקצועי של בית"ר אמרו השבוע שהם מאושרים לראות שהוא נכנס לעניינים למרות שהספסול המתמשך שלו היה אמור לרסק כל גרם של ביטחון אצלו. מזרחי, לא יעזור לאף כלום, היה חייב לקבל יותר קילומטרז' בהרכב גם בגלל שאין אלטרנטיבה ובעיקר בגלל שזו הזדמנות מצוינת לבנות סוף סוף שחקן בית לשנים. שלושה משחקים קיבל מזרחי את המסר שסומכים עליו מהצוות המקצועי: מול עכו הוא ניצח את המשחק. מול ק"ש הוא היה מצוין ובשבת מול סכנין ראינו לראשונה העונה שלבית"ר יש שני מגינים שמזיזים את המשחק בצורה יעילה.
ויש עוד עניין: במשחקים מול נתניה וריינה בית"ר רצה בממוצע 98.4 ק"מ קבוצתי במשחק. מול ק"ש וסכנין 104.8 ק"מ. המשוואה פשוטה: בכל פעם שבית"ר תעבור את רף 100 הקילומטר היא תנצח. ברוב המקרים שהיא לא תגיע אליו היא תפסיד. בקיצור, תרימו את הרגליים חבר'ה.
קראו גם:
חתונה קתולית
הכוונה המקורית של ברק אברמוב היתה לשבת עם ירדן שועה על חוזה חדש בתום מועד חלון ההעברות. זה יקרה כנראה לפני, אבל הבשורה האמיתית כאן היא שגם אברמוב וגם שועה, מבינים שבית"ר והקפטן שלה לא יכולה האחד בלי השניה.
אברמוב, כך מספרים מקורביו, יהיה מאד נדיב בהצעה שלו לשועה כשהמטרה היא לסגור איתו על חוזה ארוך טווח של לפחות שלוש שנים שיבטיח את המשך הרומן בין הצדדים. חוזהו של שועה ישודרג בתמורה להעלאת סעיף השחרור שלו.
עניינים אחרים: אוהדי בית"ר שמוחים שמשחק הבית הבא של הקבוצה מול הפועל חדרה יתקיים ב-17:30 לפני צאת השבת, הגיעו לביתו של יו"ר המנהלת ארז כלפון וערכו שם מחאה חוקית.
בית"ר פנתה להתאחדות בנוגע למצב הדשא בעכו לקראת משחק הגביע שיתקיים שם מול סכנין. ייתכן כי המשחק יועתק לאצטדיון אחר.