1. איזה 'כיף' להיות היום כדורגלן בבית"ר. את חוסר האיכות, הפרזיטיות, השכונתיות, את החולצה שגדולה בכמה מידות אפשר להחביא ולכסות. הרי חוסר הצלחה ייתקל ביציעים בקללות ילדותיות ומיותרות לחוגג. הפסדים יתפרשו בגל האטסמוספירה של מועדון שאין לו בעלים ואבא ואמא. והשכר המנופח ימשיך להיכנס לחשבון הבנק בכל 9 בחודש כמו שעון שווייצרי. הבעיה של בית"ר היום היא לא הכדורגל הנוראי שהיא משחקת, אלא הרבה יותר חוסר משילות. הקהל ירד לחייו של הבעלים, הוא מצידו נלחם ביציעים והרים ידיים והשחקנים זכו מן ההפקר. אין אחד במועדון הזה שישים להם מראה מול הפרצוף ויספר להם שהם עובדים על כולם בעיניים וילדים אלמונים מאשדוד עושים להם בית ספר.
תרשים הזרימה של שחקני בית"ר הוא פשוט: אין בעל בית. המאמן לא דובר את השפה ואפשר להתעלם ממנו, והניצחון בדרבי, הגם שהושג מול קבוצת ליגה לאומית והוא שווה רק שלוש נקודות, הוא חזות הכל. ובכן, היחיד שמבין מה הולך פה הוא אלי אוחנה, שאמר להם אחרי ההפסד לאשדוד: "לכו תעשו חשבון נפש. הגעלתם את הדשא. אתם צריכים להתבייש איך ששיחקתם. יואב ג'רפי(שוער אשדוד) לא צריך להתקלח אחרי משחק כזה. מה זו האדישות הזו?" למזלם של שחקני בית"ר אוחנה עדין יחסית. הוא לא אבי לוזון או ויקטור יונה שהיו מלמדים אותם שיעור איך לא שמים פס. לא לעבור את החצי מול קבוצה כאשדוד זה כבר לא מקצועי ולא קשור לטקטיקה ולאיכות מקצועית. זה קשור לדבר הבסיסי שאין לשחקני בית"ר והוא כבוד לחולצה שלהם. אוחנה היחיד במערכת הזו שהפך את החולצה הזו למותג. הם (והם כמובן לא היחידים) בדרך להפוך את החולצה הזו לכלום ושום דבר.
2. במחצית המשחק מול אשדוד נכנס אופיר קריאף הקפטן לחדר ההלבשה והתחיל להפוך שולחנות. "הם מפרקים אותנו", אמר. "לא הספיק הסיוט של העונה שעברה? לאן אתם רוצים להגיע? אתם רוצים שיהיה עלינו כתם של ירידת ליגה?" שחקנים הורידו את הראש. איתמר ניצן צרח: "אתם עייפים, אין לכם אנרגיות", עבר שחקן שחקן ושאל אותו: "ממה אתה עייף? למה אתה לא משחק?" חוסר האנרגיה הזה הוא עניין שמוציא מדעתו גם את ארווין קומאן. "לא אהבתי את הגישה של השחקנים ואת שפת הגוף שלהם".
אם כן רבותיי, כולנו ירדן שועה. הכישרון נמצא שם באיזה מקום, אבל הפרצוף חמוץ, התשוקה לא קיימת, ומה שאנחנו מקבלים זה שחקנים שלא עוברים את החצי מול יריבה חלשה. "היינו צריכים לקבל שמונה חתיכות מאשדוד. יצאנו בנס. אנחנו צריכים להתבייש", אמר אחד השחקנים. זו בדיוק הבעיה. כולם אומרים ששחקני בית"ר צריכים להתבייש והם לא מתביישים, אז כנראה אין להם בושה.
3. חוץ משוער, אין לקומאן עמדה אחת במגרש שבזכותה הוא יכול לישון בשקט בלילה. אורן ביטון הוא מזמן שחקן שהיו צריכים להראות לו את הדלת. מרכז ההגנה איטי, מסורבל וחסר כל אגרסיביות. אין בקבוצה הזו קשר אחורי אחד לרפואה. החולצה גדולה בכמה מידות גם על לקאו וגם על תמיר עדי, עם כל הכבוד לגול שלו בדרבי. יאנקוביץ' כל הזמן עצבני, כעוס, ולמרות שיש לו אנרגיות הוא לא מסוגל להחזיק משחק שלם בלי כרטיס צהוב וגם לא מסוגל לנפק מספרים. זריהן הולך עם הראש בקיר, ג'סי משחק קט־רגל, ובואצ'י חלוץ נהדר לקבוצה שמסוגלת לייצר מצבים. בקיצור, לא ברור מהיכן תגיע הישועה של בית"ר, אבל אנחנו בפתחו של כדור שלג שאין לדעת מתי הוא עשוי להיעצר.
4. שיהיה ברור: קומאן מאמן מצוין והוא בהחלט הבעיה האחרונה של בית"ר. אבל גם הוא לא יגיע רחוק (יותר נכון יגיע בקרוב להולנד) כשיש פער כל כך גדול בין מה שהוא מצפה לו לבין מה שהוא מקבל. מאמנים ישראלים מכירים את הבלוף של השחקן הישראלי. סילבס, רפואה ויוסי מזרחי לא היו מתפלאים מהשביתות של שועה או מחוסר האנרגיה של האחרים. הם היו יודעים מתי להעלים עין, מתי לחנך, יודעים איך לאכול את האיכסה הזה שנקרא גינוני השחקן הישראלי ולהכיל את זה. קומאן, לא בנאדם עם לב בריא במיוחד, יוצא מדעתו בכל רגע שהוא נמצא בבית וגן מהגישה, מהאיכות המזעזעת. הדיאלוג בין המאמן לשחקנים הוא כזה: בא לו להרביץ להם בגלל הגישה שלהם וחוסר האכפתיות והמקצוענות שלהם; הם מסתכלים עליו כמו על אקדמאי בחוג למסגרים. משהו בסגנון 'עזוב אותנו באמא שלך'. זה לא יחזיק מעמד.
5. עו"ד יצחק יונגר פנה השבוע לעיריית ירושלים בבקשה שתעזור לו למצוא רוכש למועדון. מדובר בהליך רגיל והגיוני, כי עו"ד יונגר ינסה כל אפשרות כדי למכור את בית"ר. הפגישה של נאמן בית"ר התקיימה עם מנכ"ל העירייה איציק לארי אבל אנחנו בספק אם העירייה, עם כל הרצון הטוב, תצליח לעזור לעו"ד יונגר למצוא רוכש למועדון. אין לבית"ר כרגע תג מחיר וגם אין עליה קופצים. השאלה הגדולה היא אם ההדרדרות המקצועית של המועדון, במידה ותהיה כזו תקרב רוכשים פוטנציאלים או תרחיק אותם?
