שלשום, יום רביעי. משה חוגג מגיע בליווי שני עורכי דין לישיבת מנהלת הליגה. זה חסר תקדים שבעלים של קבוצה מגיעה עם ליווי משפטי אבל זו סמנטיקה. פרקליטיו של חוגג, נואמים במשך דקות ארוכות על כך שחייבים להוציא תקנה שמי שהורחק ממגרש מסוים, במקרה הזה טדי לא יהיה רשאי להגיע לאצטדיונים אחרים. במילים אחרות, חוגג רוצה לעגן בתקנון המנהלת את הסלקציה נגד לה פמיליה בכל המגרשים בליגת העל.
בצד תמיכה גורפת מבעלי הפועל באר שבע אלונה ברקת, שתמכה בחוגג לא נרשמה יותר מדי רוח גבית מנציגי המועדונים האחרים לבעלי בית"ר. האחים ניסנוב, בעלי הפועל תל אביב סיפרו שבשבת שעברה בבלומפילד, כשהם סירבו להכניס אוהדי בית"ר שהורחקו מטדי נרשמה מהומה של שמונה מאות אוהדים שצבאו על השערים. שהמשטרה הודיעה שהיא מסירה אחריות ושייתנו להם להיכנס. "גם אם אנחנו רוצים לתת לך יד" אמר לחוגג "ידינו כבולות".
נציג הפועל ירושלים אורי שרצקי הסביר שמשטרת ירושלים לא תמכה במהלך שמרחיק אוהדי בית"ר מטדי רק לפני שבועיים בדרבי. "אני האחרון שיתמוך באוהדים גזענים אבל אנחנו לא משטרה ולא בית משפט. אם אתה רוצה להילחם בגזענות תביא שחקן ערבי לבית"ר" אמר לחוגג. "מכבי תל אביב הביאו שחקנים מהמגזר וככה נלחמו בתופעה". יעקב שחר, בעלי מכבי חיפה אמר ספק בציניות: "יש לי את הקהל שלי לא צריך להתעסק בקבוצות אחרות". חוגג דרש הצבעה. מי בעד ומי נגד. לכך ראשי הקבוצות התנגדו. נציגי מכבי תל אביב טענו שזה מיותר להרים אצבעות על נושא כזה. עניין שהוא פרופר של בית"ר ירושלים ויותר מדי מורכב שקשה, גם אם יועגן בתקנון לקיים הלכה למעשה.
בניגוד גמור למה שפורסם שלשום בכלי התקשורת, חוגג נחל כישלון חרוץ במערכה הזו. הקבוצות והמנהלת הבטיחו תמיכה 'מילולית', אמרו גם שהם ייצאו נגד אלימות וגזענות בכל פורום אפשרי ושיחפשו את הדרכים למגר את התופעה. אבל תקנה דה פקטו, אין. גם לא כוונה לצאת בריש גלי ולומר: "המנהלת תחוקק תקנות וחוקים למען מלחמתו של חוגג".
מהמנהלת נמסר בתגובה: "דירקטוריון המנהלת החליט פה אחד כי אוהדים אלימים וגזעניים לא ייכנסו למשחקי הכדורגל בית וחוץ. קבוצה שתחליט על הרחקת אוהדים תודיע להם שלא יוכלו להיכנס למשחקי הכדורגל וקבוצות הליגה יישמו זאת. כל הקבוצות מעוניינות במיגור האלימות והגזענות ובעידוד הגעתם קהלים חדשי בדגש על משפחות וילדים ותישעה כל פעולה נדרשת לשם כך תוך שיתוף פעולה של הקבוצות והמנהלת. בתקופה הקרובה יתכנס פורום מקצועי בשיתוף יועצים משפטיים, מנהלי אבטחה ותיערך פגישה עם צמרת המשטרה בה יוצגו עקרונות התוכנית מתוך רצון לשיתוף פעולה מלא בסיוע של תחנות המשטרה השונות".
יו"ר המנהלת ארז כלפון אמר שלשום: "אני תומך מלא במאבקה של בית"ר ירושלים ושל כל קבוצה בנושא ומברך על כך. המנהלת והקבוצות יעשו כל שניתן על מנת להשאיר את האוהדים האלימים מחוץ לתחומי האצטדיון ולייצר אוירה ספורטיבית שתאפשר הגעת קהלים חדשים לרבות ילדים ומשפחות למשחקים. אני קורא לשלטונות המדינה להצטרף למאבק החשוב ולסייע למנהלת בכל הנדרש בנושא". עד כאן טוב ויפה, וברור שכלפון והמנהלת יסייעו לבית"ר אבל מדובר כאן כרגע בתמיכה מילולית. לא נעשה (ואולי ייעשה בעתיד) שום צעד אופורטיבי בדמות תקנה והצבעה בעד משהו חוקתי ורשמי. זה כמובן לא מנע מחוגג לצאת במחולות שלשום ולהוציא את ההודעה הרשמית הבאה: "זה יום חשוב לקבוצות הכדורגל, שמחליטות ללכת ביחד למהלך שישפר באופן דרמטי את תרבות הספורט במגרשים. נפעל ביחד ונמגר את הנגע הזה. ילדים, הורים ואוהדים מסורים יוכלו להגיע לצפות ולעודד ולחזור הביתה עם חווית ספורט חיובית. אני מודה ליו"ר מנהלת הליגה, ארז כלפון, שנתן רוח גבית לנושא".
נחזור שישה ימים אחורה,לשבת שעברה בבלומפילד. אחד מראשי לה פמיליה מגיע עם שלוש בנותיו למשחק של בית"ר מול הפועל תל אביב. בכניסה מודיעים לו שהוא אינו יכול להיכנס מכיוון שמשה חוגג ביקש שלא לאפשר לו לצפות במשחק. במקביל, גם לאוהד נוסף של בית"ר מלה פמיליה, שהגיע עם בנו, נאמר שיישאר בחוץ. בשערים מהומת אלוהים. אוהדי בית"ר סירבו להיכנס במחאה, וכוח השיטור יחד עם בעלי הפועל תל אביב האחים ניסנוב הבינו שהסיפור הזה לא ייגמר בטוב. לא ברור עד עכשיו אם שני האוהדים של לה פמיליה נכנסו לבסוף כי השער נפרץ או משום שאנשי האבטחה איפשרו להם להיכנס, אבל זה היה מחזה נמוך. לא משנה עד כמה לה פמיליה פגעו בחוגג, והם בטח לא מל"ו צדיקים, אבל למה ילדות קטנות צריכות לראות במגרש כדורגל שעושים סלקציה לאבא שלהן (ולא משנה מה החשבון שלו מול חוגג. בשביל זה יש משטרה). באותה נשימה נספר לכם על עוד איש לה פמיליה שהמשטרה הוציאה מביתו כשהוא אזוק בידיים וברגליים מכיוון שבית"ר הגישה נגדו תלונה. כמו שחוגג מזדעק בצדק כשמקללים את הילדים שלו, כך גם אוהדים קיצונים שליד הילדים שלהם מנסים לפגוע בהם. כולנו בסוף אבא ואמא, האוהד מהיציע ובעל הבית של בית"ר.
ושוב, להשתמש בפלטפורמה של הפועל תל אביב כדי להרחיק אוהדים של בית"ר זה חוסר הבנה בסיסית של המטריה. אתם משערים בנפשכם את הנהלת ברצלונה מקבלת טלפון מפלורנטינו פרס ובשליחותו מוציאה אוהדים של ריאל מדריד מהקאמפ נואו?
לא ברור לאן חוגג רוצה להגיע. ביום רביעי, שלשום, התכנסה מינהלת הליגה להצבעה על הבקשה להעביר תקנה של חוגג שלא לאפשר לראשי לה פמיליה להיכנס למגרשים במשחקי חוץ. הסיפור הזה, כמו הרבה גחמות של חוגג, נחל כישלון חרוץ. פרט לאלונה ברקת וג'קי בן זקן גם כל יתר 11 נציגי הקבוצות התנגדו לרעיון ההזוי הזה. אורי שרצקי, וזה לא ייאמן שמנכ"ל הפועל ירושלים יוצא להגנתם של אוהדי בית"ר: "אנחנו לא יכולים לעשות סלקציה", אמר שרצקי. "בשביל זה יש משטרה ויש בתי משפט. אנחנו לא יכולים להילחם את מלחמתו של חוגג. מה גם שאף אחד לא ידאג לנו אם מחר אוהדי בית"ר יישארו בחוץ בסמי עופר ויבצעו ונדליזם באצטדיון".
שיא השיאים הוא כאמור שמועדון יוצא נגד אוהדיו ומבקש הגנה אווירית מקבוצות אחרות. זה משבר אמון שאין לו אח ורע בספורט. אבל מעבר לזה: במשך שנים אנשים הדירו את רגליהם מטדי כי ביקשו להימנע מלהימצא בסביבה של קללות וקריאות גזעניות, ומה שנקבל החל מהעונה הקרובה זה אנשים שמדירים את רגליהם מטדי גם כי אין איכות אבל בעיקר משום שאף אחד לא רוצה לקחת צד במשחקי החתול והעכבר של חוגג ולה פמיליה. עשרות אלפי אנשים אוהדים את בית"ר. חוגג וארגון האוהדים לא מעניינים אותם. לשמוע אותם מקללים אותו ואת בעל הבית מנסה לגרש אותם זה משחק ילדים ששום דבר טוב לא יכול לצאת ממנו כרווח למועדון.
חוגג העמיד רף של 120 שקל לכרטיס למשחקים מול הקבוצות הגדולות - באר שבע, הפועל תל אביב, חיפה ומכבי תל אביב. עם עמלת משרדי הכרטיסים זה יכול להגיע ל־125 שקל לכרטיס. אלה מחירים של פרמייר ליג כשבית"ר לא מסוגלת לתת גול במשך שבועות. מילא להיות מנותק מהמציאות כשזה מגיע ללה פמיליה, אבל להפוך את בית"ר, הקבוצה הכי עממית בהיסטוריה עם קהל אוהדים משכבות סוציו־אקונומיות נמוכות, להצגה שהיא לעשירים בלבד זה כבר מביך.
במועדון מבטיחים לעשות התאמות ולהוריד את מחירי הכרטיסים, אבל עובדתית טדי יהיה שומם ברוב העונה הבאה. מספרית, מבחינת סך ההכנסות מכרטיסים ומינויים (בית"ר מכרה עד כה כמה פחות מאלף), בית"ר תפסיד בהשוואה למה שהיא רגילה להכניס מהם, סדר גודל של חמישה מיליוני שקלים במקרה הטוב. רק חוגג מבין את ההיגיון העסקי מאחורי הדברים האלה. וכך, אם להשתמש בסלוגן שהוא נתן לכרטיס העונתי של אוהדי בית"ר, לא מתנהג בית"ריסט.
מחיר האהבה
יום שני, אימון בית"ר. השחקנים מסתלבטים כל אחד בתורו על אביאל זרגרי, שואלים אותו אם הוא מכיר את הדרך לקרית שלום, אם הוא מסוגל להיכנס לנעליים של דור פרץ. זרגרי הגיב בביישנות, לא שיתף פעולה, אמר שהוא בינתיים כאן. השחקנים ענו לו: "גם אלי דסה אמר את זה כמה שעות לפני שנסע לחתום על החוזה של גולדהאר".
נעשה סדר: מכבי תל אביב מעוניינת בזרגרי. הוא לא השחקן בראש רשימת הרכש שלה. היא לא תהיה מוכנה לשלם שני מיליון, בטח לא שלושה מיליוני יורו. כשחוגג כותב: "אין אחד שאין לו מחיר", הוא מעגן את עצמו. במילים אחרות הוא אומר: "אני לא רוצה למכור את זרגרי, אבל אם ייתנו לי הצעה שאי אפשר לסרב לה, אז..." חוגג היה שמח כמו כמעט כל בעל בית אחר לקבל צ'ק של שני מיליון יורו עבור ילד בן 18 שלא קרע עדיין, עם כל הכבוד, זוג נעליים. מכבי תחתור אם וכאשר לטרייד, כלומר סכום מסוים, רחוק ממה שחוגג רוצה, ושני שחקנים בתמורה. זה לא משתלם כי השחקנים שחוגג יקבל יעלו לו 300 אלף דולר בעונה עלות שכר, וזרגרי מקבל משכורת חייל. זה מייתר את העיסקה.
יש לכל הדברים האלה היבט נוסף. זרגרי היום, אף שהוא לא לגמרי בשל, משמש כעוגן המקצועי והתדמיתי היחיד של המועדון. למכור אותו זה להודות בעובדה שבית"ר איבדה רלוונטיות, ולשים על האובדן הזה חותמת. עבור ארווי קומאן, כשההולנדי מסתכל על הסגל שלו, מספר 6 הוא בין הבודדים שקומאן מחזיק מהם חומר גלם שאפשר לעבוד איתו.
שחרור של המעוז האחרון יכניס את חוגג לפלונטר גם מול ההולנדי, שיש גבול ליכולת ההכלה שלו וזרגרי יהיה עבורו קו אדום.
ובכלל, אף שחוגג עושה קולות של מי שהיה רוצה שזרגרי יישאר כנכס שלו, נדמה שבפועל הרצון שלו לבצע עיסקה עם מכבי הרבה יותר גדול מאשר התאווה של גולדהאר להנחית אצלו את קשר בית"ר. לפני כמה שנים הציעה הפועל תל אביב על ברק יצחקי שבעה מיליוני שקלים. איציק קורנפיין הלך למשרדי מכבי, סיפר על ההצעה מהיריבה העירונית והוציא מהם שמונה מיליוני שקלים. סביר שאם היה גרידי היה מוציא יותר. זרגרי לא בפוזיציה שמכבי מוכנה להתאבד עליו, ובגלל זה חוגג לא רוקד על שתי החתונות של 'שחררו' מצד אחד ו"לכל אחד יש מחיר" מצד שני.
