התמונה של יונתן בר סלע בן ה־30, שנמצא על הספקטרום האוטיסטי ובעל כליה אחת בלבד (אחרי שתרם את השנייה), מניף את אצבעותיו בסימן 'וי' של ניצחון לאחר שסיים את מקצה חמשת הקילומטרים במרתון ירושלים בשנה שעברה, היא כזאת שלא תישכח זמן רב.
השנה, במרוץ שיהיה ב־20 במרץ, בר סלע ירוץ שוב, אך הפעם במקצה לעשרה קילומטרים. כמו בשנה שעברה, גם הפעם הוא ירוץ למען מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי אלימות מינית בירושלים. "אני נגד אלימות", הוא אומר השבוע, "נגד כל סוגי האלימות, ואם הריצה שלי תסייע להביא למודעות את מרכז הסיוע - אז כולם הרוויחו".
איך הגעת לזה?
"אחותי היא אחראית על קשרי קהילה ופיתוח משאבים במרכז הסיוע וביקשה ממני. חשוב להביא את המרכז הזה למודעות של האנשים ולעורר מודעות שקיים מקום כזה".
כליה אחת לעשרה קילומטרים
את הכליה שתרם לאחיו דניאל לפני כחמש שנים הוא דווקא לא התבקש לתרום אלא החליט על דעת עצמו. "לאחי יש מחלה תורשתית בשם תסמונת אלפורט", הוא מסביר השבוע. "ב־2014 היתה הידרדרות במצבו והוא היה חייב תרומת כליה. לאחר שתורם פוטנציאלי לא עמד בנתונים שהיה צריך התנדבתי אני. הוא היה חייב את זה ולא יכולתי לעמוד מנגד".
זה תהליך מסובך?
"היו ועדות רפואיות ופסיכולוגים שהייתי חייב להיפגש איתם, אבל הם החליטו שזה בסדר וב־2015 עשינו את ההעברה בניתוח בבית החולים".
וזה עבר בהצלחה?
"ממש. אחרי תקופת ההחלמה חזרנו שנינו לחדר הכושר לרוץ על הליכון ולהרים משקולות".
ממתי אתה עושה ספורט?
"היה לי מורה לספורט בשם יורם מנחם, שהיה מאמן הכושר של הפועל ירושלים בכדורסל ומורה ספורט בתיכון בויאר. הוא הסביר את החשיבות של הספורט לא רק לגוף אלא גם לנפש. הוא לימד אותי על מוטיבציה ומימוש פוטנציאל. אז נתתי את כולי לספורט וכשהתחלתי ללמוד רוקחות באוניברסיטה שמתי אפילו דגש חזק יותר על ספורט".
רוקח חלומות
האפשרות היחידה לזהות את האוטיזם אצל בר סלע היא העובדה שהוא אינו מצליח להישיר מבט לעברו של מי שמשוחח עימו. עם זאת הנתונים האקדמיים שלו מדהימים, והציונים הגבוהים שלו בתיכון יחד עם ציון מעולה במבחן הפסיכומטרי הביאו אותו להתקבל ללימודי רוקחות ולסיים אותם בהצטיינות.
"הוא הגיע לכאלו הישגים בזכות ההתגייסות של כל המשפחה ואמא לביאה שנלחמה על ההתפתחות שלו לכל אורך הדרך", אומרת אחותו נועה קליין. "אבחנו אותו כבר לאחר הברית שלו. משם התחיל מחול שדים שכלל אבחונים שונים ומשונים. הוא גם סבל מחולשת שרירים והרים ראש לראשונה בגיל 11 חודשים. אבל מאז החל יונתן לפרוח. הוא החל לקרוא בגיל מאוד צעיר. הזיכרון שלו גם יוצא דופן ממש. הוא מאוד אוהב מסעדות טובות וזוכר מנות מטיולים לחו"ל מלפני שנים".
לאחר שלא התקבל לשירות צבאי הלך יונתן להתנדבות בשירות הלאומי והחל את לימודיו. כיום הוא עובד כרוקח בבית המרקחת של קופת חולים 'כללית' במקור ברוך. "תמיד הייתי טוב בכימיה", הוא מסביר. "הוא מדהים ועובד כרוקח במסירות אין קץ ללקוחות בית המרקחת", אומרת אחותו. "כל יום שעות ארוכות. כמעט כל שישי וכמעט כל ערב חג מול אוכלוסייה ירושלמית מגוונת".
תחביבו הגדול של בר סלע הוא נגינה בגיטרה, בעיקר רוק כבד, והוא אף מחבר ומלחין שירים בעצמו. "אני גם אוהב לרוץ עם מוזיקה", הוא מספר. "זה ממריץ אותי".
סייע דרך הריצה
מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי אלימות מינית ירושלים ע"ש לינדה פלדמן (ע"ר) הוקם בשנת 1981 בידי קבוצת מתנדבות, במטרה לסייע לנשים שעברו תקיפה מינית. הן הקימו את קו החירום שאליו יכולה לפנות כל אישה באופן אנונימי ולקבל תמיכה והקשבה, ללא כל תשלום, תוך שמירה קפדנית על סודיות. כיום קו החירום (1202) מאויש 24/7, כולל צ'אט סיוע אונליין, והמתנדבות מטפלות ביותר מ־8,000 פניות בשנה.
כמו כן מרכז הסיוע מציע ליווי לבית החולים, ליווי בהליך הפלילי, כולל ליווי למשטרה והשתתפות בקבוצת תמיכה לנפגעות ונפגעים, מערך של קורסי הכשרה, הדרכה ותמיכה וכן מחלקה חינוכית ענפה במטרה ליצור שינוי חברתי עוד מגיל צעיר.
יונתן, זה משמעותי עבורך לרוץ למען מרכז הסיוע?
"ברור. לרוץ יחד עם קהילת מרכז הסיוע, להפוך את הריצה למשמעותית וחשובה, לגייס כסף עבור הנפגעות והנפגעים ובכך לאפשר לתת להן סיוע, עזרה ואוזן קשבת".
"כל שקל שנתרם מאפשר לנו להמשיך את פעילות מרכז הסיוע - שגם בימים בהם יש ממשלה מתפקדת זוכה למעט תמיכה שגם היא קוצצה השנה, ונתמך רובו ככולו מתרומות", אומרת קליין.
"בלי התמיכה של הקהילה, וכמובן בלי המתנדבות והמתנדבים, שחלקם גם רצים במרתון, לא נצליח לקיים את כל העשייה במרכז כמו קו וצ'אט הסיוע, פעילויות חינוכיות לילדים/ות ונוער, קבוצות תמיכה לנפגעות ולנפגעים בילדות ועוד".
לתרומה -לחצו כאן.