ההפסד של הפועל ביום ראשון האחרון בגן נר הוא פסיק קטן בעונה שלמה, רגע חסר משמעות בשנה שבה כולנו נזכור את הניצחון ההרואי בגביע על מכבי ואולי גם עוד כמה דברים (אולי זכייה בגביע, יכול להיות זכייה באליפות). אבל דווקא ההפסד הזה, אחרי תשעה נצחונות רצופים בליגה, עשוי להיות רגע מכונן מבחינתו של עודד קטש, הרגע שאליו יחזור במאי-יוני ויסתכל על הדקה שבה חיבק בחום את המאמן שממול ליאור ליובין אחרי הפסד כל כך מעצבן, ואז ישחזר שהתרחשה אחת משתי אפשרויות: או שהחזיר את החניכים שלו למסלול ופתח מבערים, או שהתקשה להקים את השחקנים שלו מהסטירה שחטפו דווקא מילד צנום וחבול כמו גלבוע גליל, שבמונחים של הכדורסל הישראלי ביצעה בשני האחרון סנסציה.
הפועל עוד הובילה ב־20 נקודות הפרש במחצית הראשונה, אבל אז פשוט הפסיקה לשמור ונכנסה לשאננות. "התחלנו את המשחק מצוין אבל באיזשהו שלב פשוט הפסקנו לשמור", אמר המאמן עודד קטש. "שמרנו בצורה שערורייתית שלושה רבעים. אני לוקח אחריות על הכל, אבל השחקנים הרגישו שזה הולך להיות קל ועם השחקנים שלהם שנפצעו זה בטח לא עזר. היינו יהירים מדי וקיבלנו שיעור חשוב מאוד בצניעות. זה לא יכול לקרות, אי אפשר לשחק ככה. השחקנים צריכים לבוא עם רצינות מהבית". קטש צודק.
מה שמוציא במיוחד את האיש שעל הקווים מדעתו זו העובדה שהוא בנה את הקבוצה הזו בצורה כירורגית. יחד עם גיא הראל ויותם הלפרין, כל שחקן שהגיע לארנה נבדק עשרות פעמים לא רק באיכויות שלו ככדורסלן אלא גם באיכויות שיש לו כאישיות. הפועל, ועל כך היא גרפה אינספור מחמאות, הצליחה לייצר כאן מרקם אנושי נטול אגו, שמחויבות היא נר לרגליה, שלא מכירה את המונח 'יום רע בהגנה'. דווקא ביום שני האחרון, ואף שחג הפורים רחוק, הקבוצה של קטש התחפשה לחבורה של פוזאיזסטים, אנשים שבאים למשחק ליגה כמו לקורס נהיגה מונעת, משהו בסגנון 'יאללה שייגמר כבר'. או כמו שקטש עצמו הסביר מצוין: "אין לי בעיה להפסיד בגלל החטאה כזו או אחרת, אבל הפסדנו בגלל אינטנסיביות שלא היתה קיימת. ההגנה שלנו היתה פשוט מביכה".
אף אחד לא רוצה לעשות הנחות לחניכים של קטש, וגם לא מגיע להם קרדיט על יום שני האחרון, אבל נדמה שהעובדה שהשנה יותר מבכל שנה אחרת הליגה הפכה להיות מועדון פרטי של מכבי תל אביב והפועל, שמנסות להעביר את הזמן שנה שלמה כדי להיפגש בגמר, כבר יצאה לחניכים של קטש, סליחה על הביטוי, מכל החורים.
מה שקרה להם אחרי הרבע הראשון זה בדיוק מה שקורה לקבוצת ספורט שלא מסוגלת לכבד את הקבוצה שממול, את האוהדים שלה עצמה, את המחויבות לתת תוצרת בכל יום עבודה, לא משנה מתי ומול מי. ככה בדיוק מאבדים יתרון דו־ספרתי, כשסופגים ברבע הראשון רק 13 נקודות, ואז, משל גלבוע גליל היא קבוצת אן־בי־איי, חוטפים ברבע השני 29 נקודות, ברבע השלישי 33 נקודות וברבע האחרון 23 נקודות. בשלושת הרבעים האחרונים מדובר בממוצע של 28.3 נקודות לרבע (במשחק מלא מדובר ב־113 נקודות).
אבל זו לא רק ההגנה. זה גם ובעיקר שחקני מפתח שפשוט באו לשחק בהילוך ראשון. פלדין ובראון, הכוח המניע של הפועל, לא הגיעו לסך נקודות דו־ספרתי (פלדין עם 9, בראון עם 8). בראון מחוץ לקשת רשם ערב מזוויע של 0 משלוש, פלדין עם 1 מ־4, כששמונה דקות לסיום, כשהפועל עוד הובילה, קטש חיפש מישהו שדרכו יצליח להעביר מסר שנמאס לו מזה שהשחקנים שלו משחקים רדומים, אז הוא זרק את פלדין לספסל ולא החזיר אותו עד לסיום, מהלך שנועד כאמור לנער קבוצה שלמה אבל ייתכן שגם פגע בסיכויי הניצחון של הפועל. בתוך כל זה, ג'ון הולנד, הרכש החדש, המשיך להיות נקודת האור של האדומים עם 19 נקודות.
מאז שטרנט לוקט עזב נוצר לקטש בור הגנתי בלתי רגיל שבעזרת הרבה חיפוי הדדי ומחויבות של השחקנים שלו קצת היטשטש. אלא שמי שאחראי בעיקר לחיפוי ההגנתי לנוכח חסרונו של לוקט זה סולימן בריימו. בריימו לא התלבש במשחק האחרון בגלל המלצה של הצוות הרפואי, שלפיה אף שהוא כשיר עדיף שינוח. חסרונו של מספר 17 חשף את הפועל במערומיה.
הפועל תפגוש ביום א' הקרוב את מכבי אשדוד המפורקת של בראד גרינברג וליאור אליהו.
