קַשָר למהדרין. לפני כמה שבועות הגיע עידן טל עם חבר הכנסת לשעבר אלי ישי אל שרת התרבות והספורט מירי רגב, לפגישה שנועדה לקדם את העברת משחקי הכדורגל משבת ליום חול. טל הוא אחד מנושאי הדגל במאבק הזה, ואף על פי שהוא מודה שהפגישה עם השרה היתה נעימה ולבבית, עצם המחלוקת בעניין הזה מרתיח אותו.
"המשפט הזה, 'לשמור על הסטטוס־קוו', לא הגיוני. מה, לא משנים שום דבר בחיים? לא מתקדמים? לא משפרים? נשארים אותו דבר בגלל הסטטוס־קוו? איפה ההיגיון? אני שומע שזה יפגע בספונסרים ובהכנסות אם יעבירו את המשחקים ליום חול, ותסלח לי - זה חארטה אחת גדולה. אם זה ככה, למה העבירו את המשחקים המרכזיים לימי ראשון ושני והגדילו את ההכנסות? עזוב רגע דת, יש במדינת ישראל חוק של שאומר במפורש שלא עובדים בשבת, אז במה שונה מגזר הכדורגלנים מכל מגזר אחר במשק? זה בניגוד לחוק.
"למה ללכת עם הראש בקיר? זה הכל אינטרסים. אני מבטיח לכל מי שחושש לפרנסה שלו שהוא ירוויח פי אלף. למה לסגור את הכדורגל בפני מי ששומר תורה ומצוות? למה להרחיק מהמגרשים חילונים שמעדיפים להיות בשבת עם המשפחה בבית או בטיול או בים, במקום להגיע למשחק? נוח להפיל את זה על הדת - אין שום סיבה לשחק בשבת. גם לעניין של חיילים שנבצר מהם להגיע למגרשים ביום חול אפשר למצוא פתרון".
יש שמועות עקשניות שאתה רץ למועצת העירייה.
"יש לי פגישה עם מישהו, לא חשוב מי, שרוצה לדבר איתי בעניין הזה, ואין לי מושג מה הוא מתכוון להציע לי. אני ופוליטיקה לא חברים ולא מסתדרים. רחוקים כמו השמש והירח, כי אני אוהב אמת ושונא קומבינות. אבל אני אוהב לעזור לכולם וכולם שווים בעיניי. אם אצליח לסייע במשהו שאני מאמין בו, זה יכול לעניין אותי".
דע מאין באת
לצורך הצילום לכתבה הזאת קבענו עם טל בשעת בוקר מוקדמת בבית הכנסת 'זכות אבות' ברמת שרת, שם הוא לומד גמרא באופן קבוע. הוא חובש כיפה שחורה וכובע לסירוגין ומתהדר בציצית קטנה. "אני מגיע לווינגייט ולאנשים קשה להתרגל לחזות החדשה שלי אבל כולם בסוף מפרגנים ומבינים את הדרך", הוא מחייך.
המושג 'חוזר בתשובה' לא נוח לו. "כולנו יהודים", הוא אומר. "צריך להזין את הנפש. תמיד היתה לי אמונה חזקה ואי אפשר למלא כל היום את הנשמה באכילה ושתייה ונסיעות לחו"ל וכדורגל ועסקים. הגשמיות לא נגמרת אבל גם הנפש צריכה לקבל את שלה וזה הרבה יותר ממה שיש להציע לך בחוץ. צריך להבין איפה האמת בעולם הזה.
על המשחקים בשבתות: "למה ללכת עם הראש בקיר? זה הכל אינטרסים. אני מבטיח לכל מי שחושש לפרנסה שלו שהוא ירוויח פי אלף. למה לסגור את הכדורגל בפני מי ששומר תורה ומצוות?"
"אני לא שופט ולא מטיף, אלא מדבר מהמקום הפרטי שלי. מי שמבין את היהדות שלנו יודע שאין דבר שמשתווה לה. יש טרנד להשמיץ את הדת והרבנים, כי לא נעים לשמוע את האמת. כל בוקר אני מתפלל שחרית ולומד גמרא. בלי לזלזל בשום דבר, גמרא זה בטח לא פחות מלימודי רפואה או קורס טיס מבחינת החוכמה והעומק של הדברים".
איך מקבלים את זה בבית שאתה פתאום חוזר בתשובה?
"הילדים רואים שאבא מתפלל שלוש תפילות ביום, שחשובה לו הדת, אבל אני לא אומר לאף אחד בבית מה לעשות. יש מסגרת של משפחה וחשוב שהדורות יידעו את המורשת, כפי שקורה כבר 6,000 שנה, כי בלי התורה לא היינו קיימים. הילדים שלי רואים את הדרך שלי אבל אני לא כופה עליהם כלום. הם מקבלים ערכים בסיסיים של תפילין, שבת, 'שמע ישראל' וכל מה שהם ירצו לעשות מתוך זה זאת ברכה, אבל אסור בכוח. כל דבר בחיים הוא עניין של גישה - אם ילד לא רוצה בכלל, מה שלא קורה אצלי, אתה לא מכריח".
איך התגובות ברחוב?
"אחי, אני כלום. בוא נדבר על אלה שבאמת הפכו לגדולים בתורה. אודי אשש, שהוא היום הרב של מבשרת ציון, הוא צדיק אמיתי; אסי טובי, שהוא רב בהרצליה ובעל כולל. כל הכבוד להם שהם הצליחו ללכת בדרך הזו. לא פשוט לעבור את כל מה שעברנו וללכת בדרך חדשה".
אולי זו הסיבה שבגללה יצאת בדרך חדשה? אתה הרי כבשת את העולם - השגת הכל בכדורגל, הרווחת המון כסף, זכית באליפויות ובגביעים עשית קריירה באירופה צ'מפיונס ליג ונבחרת. מיצית את העניין עד הסוף.
"והגעתי לגביע אופ"א עם בולטון, שזה כמו לקחת דאבל עם מכבי הרצליה... ראיתי כמה העולם הוא בלגן אחד גדול אם אתה לא עושה לעצמך סדר בחיים. אם אתה חושב שאתה שולט במה שקורה לך, אתה טועה, כי אי אפשר בלי מוסר, בלי דרך ארץ ובלי הוראות ההפעלה של התורה. המון אנשים טובים לא שומרים תורה ומצוות כי אין להם הכוונה. זה מה שהתורה נותנת לך - הכוונה. יש לך כלים להתמודד עם הכל, אבל צריך ללמוד את זה.
"אנשים רוצים שהכל יהיה להם באינטרנט בלחיצה, אז יש את הרב גוגל אבל זה על הדרך, לא לימוד, שקידה והשקעה. אתה צריך תכלית לקיום שלך. אז היית עשרים פעם בארצות הברית, עשית כסף ומיצית הכל. אז מה? אפשר גם ליהנות מהחיים וגם ללמוד תורה, אבל צריך מסלול. לדעת מאיפה באת ולאן אתה הולך.
"אם תקנה את המכשיר הכי משוכלל בעולם, תרצה לדעת איך הוא פועל, אז התורה היא ספר הפעלה לחיים. אין בעיה ללמוד תרבות ממקומות אחרים, למשל מה שקורה בכבישים באנגליה, אבל הכל נמצא בספרים שלנו. אז למה לחקות את מה שקורה בעולם, כשזה שלנו?"
תנו לגדול בשקט
טל, (42) נשוי לדורין ואב לארבעה בנים - מירון (16), עמית (15), ינון (10) והלל (4) מחלק היום את זמנו בין ניהול בית הספר לכדורגל ברמת רחל, לימוד חינוך גופני ב'קרית נוער' והדרכה במכון וינגייט. את אהבתו למקצוע הוא מפרה בטיפוח בני הדור הצעיר.
"יש לנו מתחם גדול ברמת רחל עם השקעה עצומה בספורט. רק בבריכה השקיעו מאה מיליון שקל, ויש קומפלקס שכולל טניס, חדרי כושר ומגרשי כדורגל. השנה היתה קצת דעיכה בהיענות לתחום הכדורגל, מפני שההורים חושבים שהם מבינים בכדורגל וראו שפתחו מגרשי כדורגל ענקיים בירושלים. הם חושבים שכמו גודל המגרש כך גם איכות האימון.
"הגעתי לגביע אופ"א עם בולטון, שזה כמו לקחת דאבל עם מכבי הרצליה. ראיתי כמה העולם הוא בלגן אחד גדול אם אתה לא עושה לעצמך סדר בחיים. אם אתה חושב שאתה שולט במה שקורה לך, אתה טועה, כי אי אפשר בלי מוסר, בלי דרך ארץ ובלי הוראות ההפעלה של התורה"
"מה שהם לא יודעים זה שככל שהאימון נעשה בשטח יותר קטן כך התועלת גדולה יותר - בתגובה, בראייה המרחבית, בכוח המתפרץ, במחשבה ובהנאה של הילד. זה המודל בכל מחלקות הנוער המפוארות ביותר באירופה, כמו אייאקס, ברצלונה ארסנל וברוב הקבוצות בקרואטיה ומועדונים שנמצאים ב'טופ 10' של היבשת.
"מפריע לי שדור הילדים של היום מבלה שעות מול מסכים במקום בפעילות ספורטיבית. אנחנו מקום אחרון בעולם בכל ענפי הספורט ומקום ראשון בטכנולוגיה, כי הילדים כל היום מול הטלפון והסוני. אני מלמד חינוך גופני בקרית נוער ורואה שם שקל יותר להתוות דרך לילדים. אני מתגעגע לדור שלנו, שבו היה קל יותר להורים והיתה להם יותר סמכות להציב גבולות.
"בשלב הנוכחי עבודה בקבוצות בוגרים לא מעניינת אותי. האינטרסים, הקומבינות והחפיפניקיות הם דברים שאני לא יכול לחיות איתם בשלום. תראה את נבחרת ישראל, חלון הראווה - באיזה שפל היא נמצאת. יש כמה משחקים טובים בשנה אבל אנחנו הולכים בעקביות אחורה.
"בעבודה מול ילדים, גם אם לא אוציא כדורגלנים ממי שאני מאמן, המטרה היא לתת להם כלים לחיים, ללמד אותם ערכים ומקצוענות. אני לא מבין למה במחלקות הנוער מקדשים כיום את מבחן התוצאה. זאת טעות יסודית - צריך דרך ומשמעת. לא יכול להיות שהניצחון יהיה חזות הכל, כי אז אתה מחנך שאפשר לעגל את כל הפינות האפשריות רק כדי להגיע למטרה. ברמה של ילדים שאתה אמור לתת להם מפתחות לחיים זה אסון.
"אני הגעתי למה שהגעתי בקריירה כי לימדו אותי להשתפר בכל אימון, לעבוד כל הזמן כדי שאהיה טוב יותר היום לעומת אתמול. זה הרבה יותר חשוב מלנצח משחק בגילאים האלה, עד לגיל הנוער.
"הגישה פה מקולקלת. התחרות פה היא מול עצמך - כמה אתה יכול להפיק מעצמך. עד גיל 15 המהות בכל אירופה אינה הניצחון אלא הכלים שמעצבים את הילד. זה כמו בבית ספר. זאת לא חוכמה להוציא מאה במבחן אם למדת כמו תוכי. חשוב יותר שהחומר ייטמע ויישאר איתך לעתיד. אם זה טוב בברצלונה בארסנל ובבאיירן מינכן למה אצלנו מנסים להמציא את הגלגל?
"אין בעיה לשאוף לנצח, אבל לא על חשבון ארגז הכלים שילד צריך. ילד שמבקיע שלושער במשחק וגורמים לו להבין שהוא עשה את שלו לא יגיע לבוגרים, כי יטמיעו בו שהוא צריך להיות אינדיבידואל, שאפשר לעשות אימון בהילוך ראשון כי יש לו כישרון ויהיה בסדר. ככה הולכים לאיבוד.
"כילד בהפועל ירושלים היו לי מאמנים נהדרים, אבל זה רק כי היה להם תמהיל בין יסודות המקצוע לערכים. אני רואה מאמנים צועקים על ילדים ומלחיצים אותם כי חייבים לנצח. הורסים להם את החוויה ולא מקדמים אותם במילימטר.
"הרב קוק כתב עד כמה חשוב לעסוק בספורט וכמה הוא משחרר את הנפש - לא בשבת כמובן, וגם הרמב"ם כתב שעיסוק בספורט הוא חלק מדרך חיים נכונה. אין שום סתירה בין ספורט לדת. אם יציעו לי היום לנהל מחלקת נוער בכל מקום בארץ וזה לא יתנגש עם שבת - אני אלך על זה. מה שחשוב כשבונים ספורטאי זה האימון עצמו, לא מבחן התוצאה".
זה היה ביתי
מעטים הכדורגלנים שיכולים להתפאר בקריירה כמו של טל, שהגיע מאדמת הטרשים במגרש הפועל בקרית יובל עד למרידה, אברטון ובולטון, תקתק אליפויות עם מכבי חיפה ובית"ר וגביע עם הפועל תל אביב. הוא גם הרוויח המון כסף לאורך התקופה שבה היה על כר הדשא, עם חוזי עתק שקיבל מארקדי גאידמק, יעקב שחר והפאונדים הרבים שגרף בימיו באנגליה.
במספרים, יש לו 69 הופעות בנבחרת ישראל, שלוש אליפויות עם חיפה, דאבל, גביע וגביע הטוטו עם בית"ר, גביע המדינה עם הפועל תל אביב ותואר כדורגלן העונה בעונת 2004/5. טל הוא אולי הכדורגלן המעוטר ביותר שיצא ממחלקת הנוער של הפועל, ובסוף תמיד יזכרו שהוא גדל במחלקת הנוער בצד האדום של העיר.
"זאת מחלקת נוער שלפני 20 ו־30 שנה היתה תפארת וכל מועדון בארץ היה צריך לחקות אותה כדי להוציא פס ייצור של כדורגלנים", הוא נזכר. מהמודל לחיקוי, נשאר דשא הרוס, מועדון שמשתרך בליגה א', בעלים שמדרדר את המותג עד עפר ומחלקת נוער של פחות ממאה ילדים, כי כולם רוצים לשחק בבית וגן בבית"ר או אצל האלטרנטיבה מקטמון. "אתה רוצה שנדבר על מועדון שהולך מדחי אל דחי כבר המון שנים? לא חבל לבזבז על זה את הדיו של העיתון?" הוא שואל.
תרצה או לא, זה הבית שלך.
"אתה מצפה שנתקן אנשים שמתנהגים אותו דבר חמישים שנה? הכל לטובה בסוף. אם יבנו שם משהו מחדש, אז בסוף היתה לזה סיבה. על מה יש לבכות? אלה דברים עמוקים שקשה להסביר. יש שם בעיה, אבל אם מתנהגים בצורה לא נכונה מול אנשים וחושבים שהעולם זה הפקרות, זה חוזר אליך כמו בומרנג".
