מפגר שכטר: איתי הוא נס ספורטיבי. עזבו רגע את החזרה שלו לחיים במדי בית"ר בשלהי העונה שעברה, שעליה דובר כמעט בלי סוף. בגיל 30 ושלושה חודשים, עם יותר מ־50 משחקים העונה (מסגרת אירופית, גביע הטוטו וליגה), שכטר בכושר הכי טוב בקריירה.
זה נס, כי בתום חלון ההעברות בחודש ינואר, כשכל מיני חלוצים זרים הבריזו לבית"ר, בבית וגן עלו על בריקדות. לא האמינו שם שהקבוצה הזו תצליח חצי עונה עם חלוץ אחד בסגל, שכטר, התפללו שלא ייפצע או ייקלע למשבר מקצועי. אפילו גיא לוזון אמר בפורומים סגורים, כשקיבל את ההצעה מטביב להחליף את רן בן־שמעון, ש"בסגל הזה אין חלוצים. עם חלוץ אחד בלבד קבוצה לא יכולה להשיג כרטיס לאירופה".
שכטר שמע - ולעג לכולם. עם 18 שערים בכל המסגרות, 180 דקות לפני תום העונה, הוא נמצא בתקופה הכי טובה בקריירה שלו. "זו אחת העונות הכי ארוכות מאז שהתחלתי לשחק. התחלנו בתחילת יוני ו־11 חודשים אנחנו מתאמנים ומשחקים. זו העונה השנייה הכי טובה בקריירה שלי, אחרי כמה שנים לא פשוטות שלא עמדתי בציפיות. במקומות שהייתי וקיבלתי שקט וביטחון וגב מהמערכת ומהקהל תמיד החזרתי".
היו גם ימים פחות טובים העונה. בתקופה של רן בן־שמעון זה קצת צלע.
"התחלנו את העונה מצוין באירופה והיו לנו משחקים טובים, אבל היה גם חוסר יציבות וסבלנו מחוסר איזון. כי פתאום אנחנו נוסעים לסמי עופר נגד הפועל חיפה, חושבים שאנחנו על גג העולם, ומקבלים ארבעה. לאט לאט הקבוצה התייצבה וזה עזר לי מאוד, כי אני לא שחקן טניס אלא חלק מקבוצה שלמה ותמיד אמרתי שכשהקבוצה עובדת זה גם לטובתי. ברגע שהקבוצה התייצבה גם אני התחלתי לפרוח. אישית, התחלתי את העונה טוב, אבל גם במשחקים טובים לא הבקעתי וחלוץ צריך להבקיע ולעזור לקבוצה שלו. ברגע שהגיע הגול הראשון בליגה נגד בני יהודה הכל השתחרר ויצאתי לדרך טובה".
מה לא עבד עם בן־שמעון?
"אני לא אוהב לתת ציונים. אני מכבד כל מאמן שהיה לי. יש דברים יותר טובים ופחות טובים. יש לרן חלק בהצלחה של בית"ר. הוא עשה גם דברים טובים. בינואר הגיעו שלושה שחקני רכש: אנטואן קונט, חן עזרא וישראל זגורי, וזה שדרג אותנו מאוד. אצל רן היתה תקופה של עליות וירידות, ומאז ששרון מימר הגיע הקבוצה עלתה על דרך המלך, התחילה להבקיע ולשחק משוחרר. זה גם בגלל האני מאמין של שרון וגם בגלל ששחקני הרכש איזנו את העסק.
"בעונה שעברה בפלייאוף הורדנו קצת הילוך, והפעם אנחנו עושים פלייאוף מדהים ונשארו לנו שני משחקים כדי להשלים את המשימה ולהבטיח את המקום השלישי. חשוב לי להדגיש שיש כאן הרבה אנשים מאחורי הקלעים שיש להם חלק בלתי נפרד בהצלחה שלנו, אם זה מאמן הכושר, הצוות הרפואי, מאמן השוערים, המסאז'יסטים, מאיר הרוש שעובד ימים ולילות, אושרי דודאי, אנשים שלא רואים על כר הדשא אבל אנחנו לא יכולים בלעדיהם. תבינו, יש כאן סגל לא גדול. עשרה שחקנים פה משחקים 50 משחקים בעונה, ובלי צוות מאחורינו לא היינו עומדים בזה".
אני והבוס
במהלך העונה הגיעו לידי אלי טביב ידיעות על כך שרן בן־שמעון מקניט מדי פעם את השחקנים שלו. בין היתר, באחד הספירנטים המאמן העיר לשכטר שהוא לא רץ מספיק מהר, אז שכטר מלמל: "אני דווקא מהיר", ובן שמעון עקץ: "כן, גם יענקל'ה שחר חשב ככה". בעקבות הדברים האלה טביב תפס את המאמן לשיחה. "זה לא מתאים", אמר לו, "ואני מבקש שתפסיק עם זה. שכטר עבר מספיק בקריירה והוא מספיק חשוב כדי שנדע לכבד אותו". הסיפור הזה ממחיש עד כמה שכטר, למרות שלזכותו ייאמר שהוא מעולם לא השתמש בזה לטובת האינטרס האישי שלו, קרוב לבעל הבית. טביב גם ביקש בקיץ שעבר ממספר 9 לחוות דעה על עידן ורד ושמעון אבוחצירא טרם צירופם לקבוצה.
"אני קרוב לאלי. הוא מעריך אותי, אבל לא צריך להציג את זה כאילו אנחנו מחליפים דעות על כל דבר, כי זה יהיה מוגזם. אלי טביב הציל את הקריירה שלי. אתה יכול לעשות מזה כותרת. אלי האמין בי בתקופה שהייתי שבור מנטלית, שלא רבים רצו להתקרב ולגעת. מועדון הכדורגל של בית"ר החזיר לי את ההנאה מכדורגל, מהחיים, מהכל. רק כדורגלנים שהצליחו ועברו קילומטרז' יודעים אילו קשיים אתה עובר בדרך. בית"ר, האנשים סביבה, החזירו לי את האור. המקצוע הזה התחיל לפגוע לי בנפש ופתאום חזרתי לאהוב כדורגל".
אחרי המשחקים האחרונים, החמישייה לסכנין והכושר שלכם, חבל שנגמרת העונה."אנחנו כבר עייפים. אנחנו מוציאים מים מהסלע. מבחינת הכוחות של השחקנים אנחנו חייבים חופש כי מרגישים את השחיקה. אנחנו חייבים לחזור עם אנרגיות חדשות, עם רעב. אנחנו רוצים להבטיח את המקום השלישי, להשיג בפעם השנייה ברציפות כרטיס לאירופה. חבל שזה לא נגמר גם עם גביע אבל נצא לחופש ונבוא חדשים לעונה הבאה".
להתקדם עוד צעד
אולי יותר מכל אחד אחר, שכטר צריך להיות התמרור של איינבינדר ואולי גם של רואדה, הסימן המובהק לכך שמעבר לחשבון הבנק והיכולת לסחוט את הלימון של הקריירה חשובה שמחת החיים. כשחתם בבית"ר בעונה שעברה, סלובודן דראפיץ' אמר שהדבר היחיד שצריך לדאוג לגביו הוא ששכטר ייכנס למכונית עם חיוך כשהוא יוצא מהבית לכיוון האימון ויחזור מבית וגן לנתניה גם כן מבסוט מהחיים. "הרי כדורגל זה כמו אופניים", אמר המאמן. "לשחק הוא לא שכח. הוא צריך שיאמינו בו ושיחזור לעצמו".
"מועדון הכדורגל של בית"ר החזיר לי את ההנאה מכדורגל, מהחיים, מהכל. רק כדורגלנים שהצליחו ועברו קילומטרז' יודעים אילו קשיים אתה עובר בדרך. בית"ר, האנשים סביבה, החזירו לי את האור. המקצוע הזה התחיל לפגוע לי בנפש ופתאום חזרתי לאהוב כדורגל"
אז נכון, גם איינבינדר וגם רואדה לא מחפשים שיקום, הם דווקא בשיא תפארתם, אבל לשכטר, שהיה בכל צומת חשוב בכדורגל הישראלי, וגם טעם מהליגה הגרמנית, הצרפתית והאנגלית, יש פרספקטיבה מספיק רחבה כדי לדעת מהו הדבר שנכון לעשות, אם בכלל יש כאן תשובה נכונה. שכטר רומז, אבל מספיק הוגן כדי לדאוג לבית"ר, וגם לא לשפוט את החברים שלו.
"אני מסתכל על הקריירה שלי. אני יכול לתת עצה אם שואלים אותי, אבל אני לא יכול ולא רוצה להתערב לאנשים בעניינים הכלכליים שלהם או בחלומות שלהם. כל אחד בגיל שלו, בדרך שלו ובשאיפות שלו. אני כרגע החלום שלי הוא לסיים את הקריירה בבית"ר. אני מאושר. אחרי שנה וחצי פה אני מרגיש שאני בבית"ר הרבה שנים. טוב לי. אני לא מחפש הרפתקאות. דן איינבינדר אוהב את בית"ר, והוא אחד השחקנים הכי טובים בעונה הזו. הוא מקצוען. להיות בבית"ר זו זכות. רק מאז שהגעתי לכאן אני מבין שזו לא קלישאה. לפני שהגעתי לבית"ר שחקנים היו תופסים אותי ואומרים לי שמי שלא שיחק בבית"ר פספס משהו גדול בקריירה שלו.
אני כבר שנה וחצי נוסע שעתיים לכל כיוון מנתניה לירושלים ולהפך ולמרות שזה לא פשוט אני מאושר ונהנה מהדרך. בקיץ אנחנו עוברים לראשון לציון ואני מתקרב לירושלים. תבין, היו גם רגעים לא נעימים בבית"ר, עם הפסדים ומשברים ולחץ, אבל גם שם היה חיבוק. פרט לזה, חוץ ממסי ורונאלדו, שתמיד נותנים גולים ומנצחים, אני לא מכיר כדורגלן אחד בעולם שלא חווה את הרגעים הפחות נעימים של המקצוע הזה. אני מקווה שאהיה כאן עוד כמה שנים, עד הרגע שהלב יגיד לי שצריך לפרוש".
הכל טוב והכל סבבה, אבל בסופו של יום תקרת הזכוכית היא מקום שלישי. אין שום מצב שבית"ר ירושלים, המועדון הכי מיוחד בארץ עם הכי הרבה קהל בארץ, תיאבק באמת על אליפות או תזכה בה. זה מתסכל.
"אני חושב שקבוצה בריאה או מועדון בריא צריכים לבנות יציבות באירופה, לעשות הכל כדי לזכות בגביע ולהיות עם שלד שירצה לעשות את קפיצת המדרגה הזו. אני חושב שעם הבסיס שיש היום בבית"ר, עם כמה חיזוקים אפשר יהיה בעונה הבאה לרוץ עוד יותר חזק, להתקדם. תראה את המשחקים שלנו נגד מכבי ובאר שבע. אנחנו לא נופלים מהם. הבעיה היא שלהם יש יותר עומק ובגלל זה אנחנו נופלים מולם בדקות ה־60 וה־70.
עם עוד ארבעה שחקנים טובים וחלוץ שיכול לתת 14 או 15 גולים בעונה הבאה אפשר לרוץ חזק ולהסתכל למכבי ולבאר שבע בלבן של העיניים. אני לא חושב שאם ביום אחד תשקיע 60 או 70 מיליון שקל תיקח אליפות. הבסיס והכוח שנבנה ומתעצם לאורך זמן זה הרבה יותר בריא למועדון".
איך, אם בעונה שעברה יש לך שני נכסים כמו רוקביציה ואצילי ואתה מאבד אותם, ובקיץ הזה אתם עשוי לאבד את איינבינדר ורואדה? הכל מתחיל מחדש כל קיץ.
"בכל קיץ יש שניים־שלושה שחקנים שאתה צריך להחליף מכורח הנסיבות. בעונה שעברה עזבו אותך שני מגינים, בלם, שני שחקני התקפה, פתאום השנה זה יהיה שניים, וגם זה בספק. זה סוג של התייצבות. ברור שהחלום שלי שגם דן וגם חסוס יישארו וזה יהיה נפלא, אבל יש כאן בסיס מצוין. יש פערי תקציב גדולים ממכבי ובאר שבע אבל אנחנו בדרך הנכונה. אני בטוח שאלי טביב יעשה את מה שצריך עם חסוס ודן ויעשה הכל כדי להשאיר אותם".
בוא נחזור רגע לסיום חצי גמר הגביע. 15 אלף אוהדי בית"ר עם הפנים ברצפה. מה עובר לך בראש.
"אכזבה ענקית. במשך תקופה ארוכה היינו בטוחים שזה שלנו. ידעתי מראש שמי שתבקיע ראשונה תעלה לגמר. גם אנחנו וגם מכבי הגענו חסרי ביטחון למשחק הזה, הם אחרי הפסד לבאר שבע ואנחנו אחרי הפסד למכבי חיפה. מכבי הבקיעו וקיבלו ביטחון ואנחנו נפלנו. אם היינו מבקיעים ראשונים אני בטוח שהיינו לוקחים את זה. זה הכדורגל. הוא מתוק ואכזרי אבל החוכמה היא לדעת לקום אחרי אכזבות כאלה".
החבר הכי טוב שלי
לפני שהגיע לבית"ר נסע שכטר עם עידן ורד, כבר אז החבר הכי טוב שלו, לחופשה בקפריסין. כשהשניים הגיעו לשדה התעופה, התנפלו על ורד, אז בכלל במכבי חיפה, אוהדי בית"ר, שרו לו, הרימו אותו על הכתפיים, חנקו מאהבה. שכטר היה בהלם. "אתה מבין למה לא משנה איפה תשחק וכמה תצליח, אין בשום מקום אהבה כמו שמקבלים בבית"ר?" הסביר ורד לשכטר. אחרי שבעונה שעברה שכטר השתקם בטדי, בקיץ האחרון הוא קיבל לצדו את ורד. אותו ורד, בלי להיגרר להשוואות מיותרות, שבעונה פנסטסטית השכיח כמעט לגמרי את העזיבה של עומר אצילי.
"עידן עושה את אחת העונות הגדולות של קשר בישראל. זה לא רק הבישולים והשערים והמצבים שהוא מייצר לכולם. זו עצם העובדה שהוא הפך לברומטר, שהוא פקטור משמעותי בקבוצה, ואני מאושר בשבילו. הוא מקצוען שקשה מאוד למצוא בכדורגל. הוא מגיע ראשון לפני האפסנאי, המאמן או השחקנים והולך אחרון. הוא בעונה חלומית ורק ימשיך ככה. יש כאלה שעושים עונת פריצה בגיל 23 ועידן שם חותמת בגיל 28 ועוד בשנה של החתונה שלו. הוא כמו אח בשבילי. אנחנו מאוד מחוברים, בנות הזוג שלנו, אשתי וארוסתו חברות, ושמחת החיים שלו מדביקה ובגלל זה כיף להיות לידו. אני מקווה שטביב יאריך לו את החוזה לעוד איזה שלוש שנים כי אני רוצה אותו קרוב אלי".
"עם עוד ארבעה שחקנים טובים וחלוץ שיכול לתת 14 או 15 גולים בעונה הבאה אפשר לרוץ חזק ולהסתכל למכבי ולבאר שבע בלבן של העיניים. אני לא חושב שאם ביום אחד תשקיע 60 או 70 מיליון שקל תיקח אליפות. הבסיס והכוח שנבנה ומתעצם לאורך זמן זה הרבה יותר בריא למועדון"
אז מה הבעיה? תגיד לטביב שיחתים אותו על חוזה ארוך טווח.
שכטר (צוחק): "יש לי חוזה עד סוף העונה הבאה... שעידן ידבר עלי ואני עליו. אם להיות רציניים, אני מאוד מעריך את המקום שאני נמצא בו. זה לא מובן מאליו, ואתה מגיע לגיל בחיים, ואני בן 30, שאיפה שטוב לך שם אתה צריך להיות. אין שום סיבה וטעם להסתכל לצדדים".
יציע מזרחי, שער 5
דיאלוג אמיתי שנערך בשבת שעברה בין שני אוהדי הפועל תל אביב ביציאה מאצטדיון המושבה אחרי שהקבוצה שלהם התקרבה עוד צעד לליגה הלאומית, כששכטר בדיוק כבש את השער הראשון לרשת של סכנין. האוהד הראשון שואל את חברו: "תאר לך שהיה לנו את שכטר רק ל־90 הדקות האלה היום", וחברו עונה: "לך תאמין שערן זהבי בסין, שכטר בבית"ר, ואנחנו כנראה בעוד שלושה חודשים במרמורק".
שכטר, וצריך להעריך את זה, הוא לא לקקן שמנשק סמלים ולא מביט לאחור. העונה הוא כבש פעמיים נגד הפועל במדי בית"ר, ובכל אחד מהמקרים הקפיד לחגוג עם אוהדי בית"ר, אבל שמר על כבודם של האדונים מוולפסון. במשחק ההוא, כשבית"ר ניצחה, ביקש מחבריו: "אל תתעסקו ביריבות עם הפועל. אנחנו כדורגלנים, לא אוהדים. ניצחנו כדי להתקרב לאירופה, לא כדי להוריד ליגה אף אחד ולא כדי להרוס למישהו אחר.
"הפועל תל אביב זה מועדון שנתן לי המון בקריירה, הביא אותי לרמות הגבוהות ולהיות שחקן נבחרת ולצאת לחו"ל. אני מאוד מאוד מקווה שהפועל תל אביב תישאר בליגה. זה חשוב לליגה. זה מועדון גדול וחזק, וגם היריבות הזו עם בית"ר חשובה. זה כיף לבוא למשחק בין בית"ר להפועל. זה אקשן ואם הם יירדו זה יהיה חסר".
ובקרוב מאוד תפגוש את אלי אוחנה שכנראה חוזר לבית"ר.
"אלי הוא אחד השחקנים הכי גדולים שהיו בכדורגל הישראלי וזה חיזוק משמעותי. הוא עבר הכל והוא יכול להוסיף לנו גם מקצועית וגם ניהולית ולקחת את המועדון צעד קדימה. הוא הכי ראוי שיש".
לסיום, בוא נדבר על הקהל. כל המלחמות האלה בין המזרחי למערבי, המאבק הצודק בגזענות זה עניין שהשחקנים במועדון טוענים שלא מוסיף להם בריאות.
"הקהל של בית"ר הוא הכי גדול בארץ ושחקן שחושב להגיע לבית"ר, זה 80 אחוז בגלל האנרגיות בטדי והאווירה מסביב. אנחנו רוצים שכולם יהיו ביחד ואנחנו מקווים שנסיים את העונה הזו כמו שצריך, ואז קברניטי המועדון יישבו עם האנשים החזקים בקהל ויסגרו את זה ונצא לדרך חדשה, כי כשהקהל לצדנו זה שווה הרבה נקודות בעונה".
