תמיד אדום: אבי הראל, יו"ר הפועל בשנות ה־90 ואחד האנשים שהקריב רבות למען המועדון, הלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 76. מועדון הכדורסל של הפועל פירסם לזכרו הודעה בזו הלשון: "משפחת הפועל ירושלים המומה, כואבת ואבלה את מותו הפתאומי של אבי הראל, יו"ר הקבוצה בסוף שנות ה־80 ובתחילת שנות ה־90 ואחד מאנשי המפתח בסיפורה של הפועל ירושלים כמועדון.
"אבי, בשר מבשרה של הפועל, איש המשפחה האדומה בכל רמ"ח איבריו, היה דמות רבת משקל בדרכו של המועדון להפוך לאחד המועדונים המובילים בכדורסל הישראלי. נאמנותו הרבה להפועל באה לידי ביטוי בשנים קשות כלכלית, שבהן עשה לילות כימים כדי להוסיף ולבסס את המועדון לקראת תור הזהב שיגיע בזכייה הראשונה בגביע המדינה בעונת 95'/96'.
"אבי, אביו של מנכ"ל המועדון לשעבר גיא הראל, מעולם לא עזב את המועדון. נוכחותו החמה בלטה בכל מגרש בארץ ובעולם. אהבתו העזה למועדון ניכרה בעשרות רבות של שנות התמדה והקרבה בעבור הצלחתו של המועדון - כאיש הנהלה וכאוהד מושבע.
"הפועל משתתפת בצערם הכבד של משפחת הראל: אשתו דינה, ילדיו גיא, יובל וערן ובני ביתם. אבי יקר, נוח על משכבך בשלום. נתגעגע".
דוד טל, שהיה פוגש את הראל על בסיס יום-יומי, בחברות שארכה למעלה משלושה עשורים, אמר לנו השבוע: "אבי הראל היה המוהיקני האחרון שעשה הכל במאה אחוז למען אהבת הפועל ואהבת ירושלים. אבי היה במתח עצום לפני המשחקים במלחה פעמיים, פעם אחת לגבי מכירת הכרטיסים כי זו היתה תקופת הצנע וזה היה מאד קריטי ופעם שניה בגלל התוצאה של המשחק. זה איש שלקח הלוואה כדי להנחית פה את מיקי ברקוביץ'. שבמונחים של מדינה ביחס לקבוצת כדורסל הוא דור המייסדים. איש אוהב בריות, חבוב, שאני כל הזמן מתגעגע אליו".
× × ×
נסיבות מותו של הראל, שהגיע לפרוצדורה רפואית פשוטה שהסתבכה, הן טרגיות, אבל אנחנו ברשותכם בחרנו לספר על פועלו של האיש, ששמו נחקק באותיות של זהב במועדון הכדורסל של הפועל. בסוף יוני 2015, עם זכייתה ההיסטורית של הפועל בתואר האליפות, פורסמה כאן בעיתון הזה תמונה של אבי הראל ובנו, גיא הראל, ששימש עד לפני שנה כמנכ"ל המועדון, כשהם מתחבקים ובוכים כשביניהם צלחת האליפות. "בכיתי קודם כל בשביל אבא. הרגשתי שאחרי כל כך הרבה שנים שבהן הוא נפגע מהפועל, מגיע לו יותר מלכולם לחגוג את האליפות", אמר אז גיא.
לכבוד האליפות הגענו לביתו של אבי הראל לראיון, ששפך המון אור על האהבה הבלתי מתפשרת שלו להפועל, 'הירושה' שהעביר לבנו גיא ועוד שלל סיפורים של מורשת קרב שכל אוהד הפועל באשר הוא צריך לדעת ולהודות לאבי הראל על כל מה שהוא נתן (והוא נתן המון) עבור ספינת הדגל האדומה של הכדורסל בירושלים.
"אני אוהד את הקבוצה הזאת כבר 60 ומשהו שנה", סיפר הראל באותו ראיון. "כילד הייתי נוטש באמצע את ארוחת השבת ביום שישי בערב והולך ברגל מרחוב הטורים למגרש בשטראוס. אבא שלי היה אומר לי: 'שב עם המשפחה', ואני הייתי עונה: 'אני הולך למשפחה השנייה הפועל'. ב־1991 ניהלתי את המועדון לבד ועוד שלושה אנשים עזרו לי בהתנדבות לנהל. רק בשנתיים האחרונות (הראיון כאמור נערך ב־2015) הפועל הפכה למועדון מקצועי לכל דבר ועניין".
כיו"ר הפועל, אבי הראל נתקל באינספור בעיות כלכליות. באחד המקרים הוא סיפר: "בראשית שנות ה־90 התקשר אלי עדי גורדון וניסה לברר אם נמצא הספונסר שישאיר אותו במועדון. עניתי לו בשלילה וגורדון הודיע שלפיכך אין לו ברירה אלא לנסוע לגליל העליון ולחתום על חוזה בקבוצה השאפתנית מכפר בלום. אחרי השיחה הזאת נשברתי", העיד הראל. "ידעתי היטב שאם עדי לא משחק בהפועל המועדון שלי נסגר וזה במשמרת שלי. למזלי רצה הגורל ועוזי ברעם התקשר אלי רבע שעה לאחר מכן והודיע שנמצאו הספונסרים, רשת מלונות 'מוריה', ואז חזרתי לנשום."
בהזדמנות אחרת הראל משכן את ביתו לטובת החובות של הפועל, חובות שסיים לשלם רק בדצמבר 2016. אז, ביולי 2015, באותו ראיון, הוא אמר: "רק בעוד שנה וחצי אסיים לשלם את החובות שגרמה לי הפועל, אבל לאורך כל השנים הללו לא הפסקתי לרגע לאהוב את הקבוצה שלנו."
על האליפות ההיא הוא אמר ש"זה שונה לחלוטין מהתקופה שלי, שבה היו רק שני זרים. היום יש חמישה זרים, ובדיוק כמו שבכדורגל סמי מלכה ויעקב שוורץ פרצו בגיל מוקדם והיום לא רואים את זה, זה קורה גם בכדורסל. קשה הרבה יותר לפרוץ כיום". אלא שבכל זאת שום דבר לא הרס לאבי הראל את ההנאה והאושר מהזכייה ההיא באליפות. העובדה שבנו גיא היה אחד מאדריכליה והעובדה שניהל את המועדון בהצלחה וביד רמה במשך כמה שנים רק הסבה לו אושר בל יתואר. במהלך אותו ראיון, כשהכניסו את צלחת האליפות לחדר אבי וגיא אחזו בה היטב כדי שלא תישרט או תינזק. בניגוד לצפוי, גיא, שמחזיק במניות רבות על האליפות, הצטלם איתה מעט מאוד. אבי, שהגיע למפגש בחולצה אדומה בוהקת, נראה נרגש אפילו יותר. "אבא, הבאתי צלחת"!, אמר גיא בפרפרזה על האמירה ההיא של פיני גרשון. "לאורך כל השנים אבא סבל הרבה, ולצערו הוא מעולם לא הצליח לפתח עור של פיל בנוגע למועדון. אני מקווה שכעת הזכייה תשכיח ממנו את הכאב."
× × ×
אבי הראל ברגעים ההם ביקש להדגיש שהשמחה שלו מושלמת: "אין בי צביטה. להפך, אני שמח היום עוד יותר משהייתי אם הקבוצה בראשותי היתה זוכה באליפות. אני מרגיש שכיום המועדון הגיע למעמד שבו הוא יכול לזכות בצורה סדרתית באליפויות ולא רק באופן מקרי", הסביר. אלא שמעבר לאושר, אבי הראל נראה אז בעיקר רגוע יותר מאי פעם בעבר. "אני מרגיש ששנים רבות של כאב ושל תסכול עברו עד שהמעגל הזה נסגר, אבל מקווה שעכשיו אחרי כל כך הרבה שנים נזכה לאושר אמיתי מהמועדון ולכבוד אמיתי על מה ששנינו עשינו כאן".
ואז בשלב הזה של הדברים גיא הראל הישיר מבט אל אביו ואמר: "אבא שלי וכל משפחת הראל אכלו הרבה חרא לאורך השנים בגלל האהבה הזו שנקראת הפועל. זה (מצביע על הצלחת) סוג של פיצוי."
יהי זכרו ברוך.
