בתחילת העונה שעברה, כשהעסק בארנה קרטע ואוהדי הפועל היו פסימיים לגבי המשך העונה, לאור קורנליוס לא היה ספק שהקבוצה הזאת תתפוצץ ותהיה לאחת המוצלחות בתולדות המועדון. הנבואה המדויקת הזאת היתה די פשוטה מבחינתו של'שר ההגנה' של הפועל.
"היה לי ברור שאנחנו הולכים למקום טוב. אתה רואה קבוצה שעובדת קשה שעות על גבי שעות, מאמן שיודע בדיוק מה הוא רוצה ומטפטף לנו את זה כמו שצריך, ובעיקר שאין כאן שום טיפה של אגו. שחקנים כמו קאדין קרינגטון או ליוואי רנדולף מוותרים על האפשרות לסיים משחק עם 25 נקודות למרות שהם יכולים כדי להשתתף במאמץ הקבוצתי. ספידי סמית' מחויב ומנהיג, האנקינס בא כדי לעזור בשני צידי המגרש בלי להסתכל על עצמו, והשאר משחקים האחד בשביל השני ובשביל האוהדים, אז במצב כזה אין שום סיכוי שאתה לא תתפוצץ ותצבור נצחונות והעסק יצליח".
קורנליוס (26) חטב עצים ושאב מים בליגות הנמוכות עד שהגיע למעמדו כאחד השחקנים הישראליים הבכירים בענף. הוא התחיל בעירוני בת ים, עבר בראשון לציון, קרית גת, כפר סבא, קרית מוצקין, באר שבע, אשקלון, נס ציונה וגלבוע גליל, עד שהגיע אל הנחלה בארנה. "הייתי בהמון מקומות בכדורסל הישראלי, ותמיד האמנתי בעצמי שהפריצה תגיע. ההגעה להפועל, פרט לשדרוג המקצועי, הרגישה לי כבית מהרגע הראשון. עברתי תהליך והמון חיפושים, והיום אני במקום הכי טוב שאני יכול לאחל לעצמי, מה שרק מחייב אותי לעבוד קשה כדי לשמור על זה ולהתפתח ולהצליח עם הקבוצה".
אז זהו, שההתמסדות הזאת בהפועל היתה בסכנה לא קטנה בקיץ, כשעל פי כל הפרסומים, קורנליוס כבר היה עם רגל וחצי מחוץ לירושלים. דובר אז על כך שהשחקן רוצה את מספר הדקות שהוא הורגל אליו, כשבמציאות החדשה של מחזיקת הגביע הוא יצטרך להסתפק בפחות ולכן הוא מעדיף מקום אחר. קורנליוס מציג מציאות שונה לגמרי, כזאת שבה שום דבר כמעט לא נלקח בחשבון פרט להמשיך בהפועל.
"היו הרבה דפיקות לב בשבועות האלה מצידי, מצד הקרובים שלי שמאוד רצו שאשאר בהפועל, וגם מצד אוהדים שהיו עוצרים אותי ברחוב ושואלים: 'נו, מתי אתה חותם על החוזה. אנחנו רוצים שתישאר'. בכל הזמן הזה נמנעתי מלהגיב כי לא ידעתי מה יהיה, אבל בתוך תוכי ידעתי שאני הכי רוצה להישאר פה כי בית כזה לא מחליפים כל כך מהר. עוד באמצע העונה שעברה ביקשתי מהסוכן שלי שיעשה הכל כדי שזו תהיה הפועל". הבשורה שלפיה קורנליוס חתם עם נציגיו של מתן אדלסון על חוזה לשלוש שנים החזירה להרבה אנשים את הצבע לפנים, וגם לו כמובן. "אין מאושר ממני להמשיך, ואני כבר לא יכול לחכות שתתחיל העונה כדי שנמשיך את מה שהתחלנו כאן בעונה שעברה. להיות שוב עם החברים לקבוצה, להתאמן תחת דז'יקיץ' ולפגוש את האוהדים, שהם בשבילי דבר מיוחד במינו".
אלכסנדר הכובש
את העונה החולפת של הפועל אפשר לקחת לכמה כיוונים. אף אחד לא יחלוק שזו היתה עונה נהדרת עם כדורסל מעולה ותמהיל קבוצתי שהיה כיף להתחבר אליו ולראות אותו רץ על הפרקט. קבוצה שגדולה מסך חלקיה, עם המון נשמה וקשיחות, בדיוק החומרים שכל אוהד מייחל לו, כשגם חובבי הכדורסל האובקייטיביים לא יכלו שלא להתרשם. ועדיין, למרות הזכייה המתוקה בגביע המדינה, היה טעם מר של החמצה, כשהפועל ירדה מהמגרש במלאגה בגמר הצ'מפיונס ליג מנוצחת ולא הצליחה להעפיל לגמר סל המקומי אחרי שהודחה מול הפועל ת"א.
"הפועל זו משפחה ומועדון עם המון אמוציות, וזה היה פספוס שלא הצלחנו לזכות בתואר אירופי למרות שהיינו מאוד קרובים, וגם מאכזב שלא הצלחנו לגבור על הפועל ת"א ולהעפיל לגמר סל. היינו קבוצה מחוברת ומאוד חזקה, אבל אני דווקא מתייחס לזה כאל משהו שצריך לתת לנו מוטיבציה. אני, ואני בטוח שגם החברים שלי לקבוצה, הרבה יותר רעבים ולהוטים להוכיח שאנחנו יכולים ללכת עד הסוף במה שפספסנו בעונה שעברה, וכולם בטירוף כדי לעשות סוג של תיקון בעונה שבפתח".
אתה מבין שעכשיו עם הבעלים החדשים והרכש החדש אתם צריכים להתמודד על כל התארים?
"הפועל ירושלים זה מועדון שתמיד צריך להיות בטופ, להתמודד על כל התארים ולהיות קבוצה מפחידה שחוששים ומתקשים לשחק נגדה. אין כמו העיר הזו והקבוצה הזו וכולנו מבינים את גודל המעמד. המאמן בוחר את הסגל בקפידה, ובשילוב של השחקנים החדשים שהגיעו יחד עם השלד שנשאר כאן מהעונה שעברה, כולנו יודעים שאנחנו באים לתת הכל עבור המועדון, האוהדים והמאמן כדי שהעונה הקרובה תהיה סיפור הצלחה".
בוא נדבר קצת על אלכסנדר דז'יקיץ', שהוא תופעה. גם מאמן שמצליח לסחוט מכם את המקסימום ולחבר אתכם, ובעיקר איש מקצוע שדוגל בקבוצתיות ובקבוצה שהיא יחידה אחת.
"הוא פשוט אדם ומאמן מיוחד. אני חושב שהיתרון הכי גדול שלו זו האינטליגנציה הרגשית המאוד גבוהה שלו, וזה מרכיב מנצח. למדתי ממנו המון, ואני בטוח שגם אחרים שהתאמנו ומתאמנים תחתיו כל הזמן משתדרגים בזכותו. אני שמח שיש לי מאמן כזה ומקווה שנמשיך להשתפר ולהתקדם כי זו זכות שאחד כמוהו מוביל אותנו. אני חושב שכל אחד שמגיע להפועל מבין מה הוא צריך להביא איתו למגרש, ותחת דז'יקיץ' הבסיס הוא שכולם באים לעבוד קשה ולתת הכל בהרמוניה הקבוצתית ובדרך שהוא מתווה. זה DNA של מאמן שנדבק לקבוצה ואנחנו סומכים עליו בעיניים עצומות. לא סתם הגענו בעונה שעברה לגבהים, ואני מקווה שנכבוש עוד פסגות גם בעונה הקרובה".
ילד של אבא
קורנליוס גדל בבית של כדורסל. אביו גרג היה אחד השחקנים הבולטים בשנות ה־80 וה־90, עבר בהפועל ת"א, מכבי ר"ג, וגם שיחק עונה אחת בהפועל בעונת 1990-1989. "זה קטע מצחיק, כי אנחנו מתאמנים באולם במלחה ואמרתי כמה פעמים לזרים בקבוצה שאבא שלי שיחק פה. הוא תמיד סיפר לי כמה הפועל מיוחדת ומשפחתית, ויש לו רק זכרונות טובים מהתקופה בירושלים. יש גם אוהדים ותיקים שמספרים על העונה שלו בהפועל וזה ממש מרגש. הוא ואחי הגדול רום, שגם הוא כדורסלן, מלווים אותי לאורך כל הקריירה והם המנטורים שלי. לפעמים הם מעודדים ומרימים אותי, אבל כשצריך אין להם שום בעיה לתת לי על הראש. זה כיף שיש לי אותם לצידי, כי אני מרוויח מזה המון וזה משפר אותי ככדורסלן שהם נמצאים שם".
מאבא גרג ירש אור את משחק ההגנה הקשוח ואת הספרה שעל החולצה. "אבא היה לאורך כל הקריירה מספר 8 ורציתי ללכת בעקבותיו, אבל בכל פעם היה שחקן אחר שתפס לי את המספר, עד שהחלטתי שאני מוסיף אפס והופך להיות באופן קבוע מספר 80. זה גם שומר על המסורת וגם מייצג אותי".
אז בענייני מסורת קורנליוס מספר שהוא מקפיד להניח תפילין בכל יום וממש מחובר לאמונה. "אפשר להגיד שאני מחובר לדת. הבית הוא חצי מרוקאי, חצי אמריקאי, ואני מאוד מאמין. אני מנסה להיות אדם טוב עם ערכים, להתפלל ולהקפיד על קידוש בערב שבת. גדלתי על זה, ואני משמר את זה".
בוא נחזור לכדורסל. בעונה הקרובה יהיה משולש קטלני בצמרת - מכבי ת"א, אתם והפועל ת"א.
"אני מעדיף שנתרכז בעצמנו ופחות נתעסק במה שקורה אצל היריבות. אני מאמין שעם עבודה קשה, עם הגנה קשוחה ועם הדרך שינחיל המאמן הכל יהיה בסדר ונגיע ליעדים שסימנו לעצמנו".
לסיום, מילה לאוהדים.
"תגיעו ותעודדו כמו שרק אתם יודעים, ובואו נעשה משהו מיוחד העונה".
דז'יקיץ' | "אינטילגנציה רגשית""אני מעדיף שנתרכז בעצמנו ופחות נתעסק במה שקורה אצל היריבות. אני מאמין שעם עבודה קשה, עם הגנה קשוחה ועם הדרך שינחיל המאמן הכל יהיה בסדר ונגיע ליעדים שסימנו לעצמנו".
לסיום, מילה לאוהדים. "תגיעו ותעודדו כמו שרק אתם יודעים, ובואו נעשה משהו מיוחד העונה".
"אין לנו בקבוצה טיפה של אגו. שחקנים כמו קרינגטון או רנדולף מוותרים על האפשרות לסיים משחק עם 25 נקודות כדי להשתתף במאמץ הקבוצתי. סמית' מחויב ומנהיג, האנקינס בא כדי לעזור בשני צידי המגרש בלי להסתכל על עצמו, והשאר משחקים האחד בשביל השני"
