ביום שישי שעבר, בשעות הערב, בית משפחת סלמן בבית צפאפא. הסלון כמרקחה. כל המשפחה כוססת ציפורניים לקראת שידור גמר אליפות אירופה לנוער בין ישראל לאנגליה, כשבמדי הכחול־לבן מככב הבן, חלוץ הפועל אחמד. מול מרקע הטלוויזיה יושבים אבא מדחת, רוקח בקופת חולים מאוחדת בשכונת גילה, אמא רים, עובדת סוציאלית בעיריית ירושלים, דניה, אחותו של אחמד, שסיימה לאחרונה לימודי רוקחות, אחיו ענאן, שלומד וטרינריה, ואחיו איברהים, בן הזקונים, תלמיד כיתה ב', וגם סבא של אחמד, והדוד והדודה שלו.
לפני המשחק אבא מדחת, שנולד והתחנך בכווית והגיע לישראל לפני 20 שנה והתחתן כאן, מתקשר לבנו, חלוץ הנבחרת, שנמצאת בסלובקיה. "אבא אמר לי", משחזר אחמד "להיות מרוכז במשחק, לבוא לקבל את הכדור, להיות מעורב וכל הזמן לנסות לרוץ וללחוץ את ההגנה האנגלית". והיה גם משפט מסכם, רגע לפני שיוצאים לכר הדשא: "זה ברגליים שלך, יא איבני".
סלמן עולה למגרש, כורע ברך וממלמל תפילה חרישית, מנהג קבוע שהוא מבצע בכל משחק של הנבחרת ובכל משחק של הפועל. התפילה הזאת היא מהקוראן. ייתכן גם שהוגנבה לשם בקשה להבקיע, בדיוק כמו השער שכבש בתחילת הטורניר מול סרביה.
תחילת המשחק ומדחת לא מוכן שאף אחד ידבר איתו ויסיט את תשומת הלב שלו מהמסך. "אני גאה בבן שלי, אבל גם מרגיש שאני עומד להתעלף תכף. זה מרגש, זה מחמיא, ואינשאללה בעוד שעתיים או פחות הגביע יהיה שלנו". אוסקר גלוך מבקיע את הראשון, ובית צפאפא רועדת מצעקות השמחה, לא רק של משפחת סלמן אלא גם של השכנים בסמוך. להגיד על הכפר שהוא 'ידידותי לסביבה' זה מעליב, כי בית צפאפא הוא חלק בלתי נפרד מהעיר הזאת, מהמדינה הזאת ומאיתנו.
המחצית השנייה נפתחת, ולמרות שליטה מוחלטת של ישראל במגרש, האנגלים משווים. המשפחה מנסה לשדר פאסון. גם בגלל שהנבחרת הקסומה הזאת של אופיר חיים כבר הוכיחה לאורך הטורניר שהיא וינרית, אבל בעיקר משום שמדחת והשאר מזכירים שוב ושוב שהרמה שנבחרת ישראל מציגה היא בשורה אחת עם השידורים של ימי שלישי ורביעי בערב מליגת האלופות. כשמגיעה ההארכה והאנגלים כובשים את השני ואת השלישי, האופטימיות מפנה את מקומה לטובת המחמאות על המסע הסנסציוני של אופיר חיים ושות'. "אף קבוצת כדורגל או נבחרת לא הביאה כל כך הרבה נחת וגאווה לאורך ההיסטוריה, ואת זה, גם בלי זכייה בגביע, אף אחד לא ייקח לילדים", מסכם מדחת.
לאחר שהמשחק מסתיים רוב שחקני הנבחרת ממאנים להירגע ומתקשים לנגב את הדמעות. כן, גם סלמן פורץ בבכי. "זה עצוב, והדמעות זולגות כי היינו יותר טובים, כי הגיע לנו, כי היינו הרבה יותר מסוכנים מהאנגלים, ומכלום הם הבקיעו שלוש פעמים. זה מתסכל. אם אתה משחק פחות טוב, אתה מבין שאין מה לעשות נגד התוצאה. אבל להיות הרבה יותר טוב מהיריבה, אנגליה הגדולה, ולהפסיד, מוציא לך את כל האוויר".
כמה דקות אחרי המשחק אבא מדחת מתקשר לבנו דרך הוואטסאפ. "היה לכם משחק טוב ומחצית ראשונה מדהימה. במחצית השנייה התעייפתם קצת, אבל זה טבעי במעמד כזה ואחרי טורניר כל כך אינטנסיבי. אל תוריד את הראש כי עשיתם הישג מדהים שיהיה קשה לשחזר. אנחנו גאים בך ומתגעגעים אליך", הוא אומר לאחמד.
"השורה התחתונה היא שהפסדנו גמר יורו. היינו נגיעה מהגביע ולא הבאנו אותו", אומר אחמד. "רצינו לנצח והיינו סופר מוכנים. הרגשנו שאנחנו עושים את זה, ובין כל השחקנים, המאמן ואנשי הצוות התחושה היתה שעוד מאמץ קטן ואנחנו עושים היסטוריה. לפני המשחק בארוחת הצהריים אופיר חיים המאמן הראה לנו איך האנגלים מזלזלים בנו. אומרים שאנחנו חמודים אבל שהם ינצחו בהפרש של שניים-שלושה שערים. ישבנו כל השחקנים ואמרנו בינינו שאנחנו נוכיח להם שיש כדורגל בישראל, שאנחנו לא נחותים מהם, ושאחרי שניצחנו את צרפת, גם מול אנגליה נפתיע את כל אירופה. אחד השחקנים אמר משהו שכולנו התחברנו אליו: 'לא חסר לנו כלום. אנחנו שחקנים טובים, אנחנו קבוצה מעולה, ואנחנו מאמינים בעצמנו, אז כל מה שצריך עכשיו זה להבקיע שער אחד יותר מהאנגלים'. לצערי את החלק האחרון של המשפט לא הצלחנו לבצע".
רגע לפני שהנבחרת יוצאת מחדרי ההלבשה בסלובקיה לכיוון המלון, סלמן מספר שאופיר חיים אסף את כל השחקנים שלו, ובגרון חנוק אמר להם: "אני מאוכזב מהתוצאה, אבל גאה בכל אחד ואחד מכם. עשינו דרך ארוכה ומדהימה, ואני גאה ומאושר לאמן שחקנים כמוכם. עשינו הישג שעדיין לא עשו בארץ, וזה בזכותכם. אני יודע שצפוי לכם עתיד גדול ומקווה שתדעו ללכת קדימה ולהצליח".
השבוע סלמן, שממעט לצאת מהבית, פרט לאימונים במסגרת הפועל ואימונים אישיים, כמעט שלא היה יכול ללכת ברחוב. בכל פינה בירכו אותו וניחמו אותו על ההפסד לאנגליה. "אני מקבל פרגון בלי סוף וזה כיף גדול, אבל הפנים קדימה, לאימון ולמשחק הבא ולהטביע חותם בהפועל", הוא אומר. "אסור לאף אחד מאיתנו לחשוב שהטורניר המדהים הזה הוא השיא שלנו, כי יבואו עוד שיאים וכולנו רעבים להמשיך להוכיח שאנחנו כדורגלנים ברמה הכי גבוהה". מדחת, האבא, לא מנסה לספר לכל מי שרוצה לשמוע שהבן שלו הוא חלוץ בהרכב הראשון של נבחרת הנוער של ישראל, אבל עדיין, באי קופת החולים בגילה מברכים אותו, גם שבוע אחרי שהסתיימה אליפות אירופה, על הביצועים של הבן שלו, שמדחת בכלל תכנן שיהיה מהנדס ולא כדורגלן. "הוא גורם לי אושר שהוא על המגרש, והוא גם יביא לי אושר בעוד כמה שנים, כשילמד באוניברסיטה ויגשים את החלום להיות מהנדס. עד אז, שיהיה בריא ומאושר וימשיך להצליח", מסכם האבא.
סוכנו של אחמד, עו"ד שרבל גובראן, ביקש להודות להפועל. "צריך להודות למועדון שנותן הזדמנות לאחמד, והכל נעשה ברוח טובה ובשיתוף פעולה עם שי אהרון ואורי שרצקי. אנחנו מקווים שאחמד ישרת כראוי את הפועל, יצליח במדיה וייצא לקריירה בחו"ל כמה שיותר מוקדם כדי לממש את הפוטנציאל".
מתמקדים בזרים
ההחלטה של מכבי תל אביב לשחרר את הקשר נדב נידם, שכבר סיכם את תנאיו בהפועל ואמור לחתום בימים הקרובים, משלימה לחלוטין את הסגל הישראלי של זיו אריה. כזכור, הפועל כבר צירפה את עמית גלזר, אלון אזוגי, בני טרידובסקי ותומר אלטמן ואת השוער השלישי יניב קבילו.
בימים אלה שי אהרון מתמקד בחיפוש אחר שלושה זרים, שני שחקני כנף וחלוץ, כדי להשלים לגמרי את הסגל. הפועל במשא ומתן מתקדם עם חלוץ מחוף השנהב ששיחק בליגה הבלגית. בנוסף במועדון מחכים להחלטה של אדוארדו גררו, אם הוא מוכן להישאר בישראל או מעדיף לשחק בחו"ל. אם גררו יישאר בארץ, הפועל תיכנס למשא ומתן עם מכבי תל אביב על השאלתו של החלוץ הפנמי ותשמח להשאיר אותו עונה שנייה בשורותיה.
הפועל ירושלים מעוניינת להמשיך לשאול את החלוץ אדוארדו גררו ממכבי תל אביב. גררו, שהגיע לקבוצה של זיו אריה בחלון ההעברות של חודש ינואר, כבש שני ערים במדים האדומים. הפועל ירושלים, שמצויה ביחסים קרובים עם מכבי תל אביב, משוכנעת שתקבל קדימות על גררו, כשגם היריבה העירונית בית"ר מגלה עניין בחלוץ הפנמי. נכון לעכשיו, תמונת הרכש הישראלי הושלמה והאדומים מחכים להכרעה של ולדימיר איביץ' בנוגע לקשר נדב נידם שצפוי להצטרף. שי אהרון עמל כעת על צירוף שלושה שחקנים זרים, שני שחקני כנף וחלוץ. אהרון במשא ומתן עם קבוצה בלגית בניסיון להנחית בירושלים חלוץ מחוף השנהב.
קפץ לביקור
בשבוע שעבר ביקר בישראל הספונסר הוותיק של הפועל ירושלים והאיש שחתום על האיחוד יותר מכל אחד אחר, יוסי ליפקין. במהלך הביקור נפגש ליפקין עם אבישי בלום, שכזכור היה נציגו של ליפקין במשך כחמש עונות ונבחר העונה לוועד כאחד מנציגי האוהדים, וגם עם יושב ראש הוועד יותם כרמון. בפגישותיהם דנו השלושה על המשך תמיכתו של ליפקין בקבוצה, גם אם בסכומים קטנים יותר מבעבר, כיוון שאת מקומו תפס אורי אלון, שליפקין עצמו דרבן את הוועד להוסיף אותו כספונסר וכחבר הנהלה בינואר האחרון.
ליפקין, שממשיך להיות מעורב, מקובל ומשפיע בעיקר בין האוהדים, הביע הסכמה עקרונית להמשיך לתמוך בקבוצה גם בעונה הקרובה, תמיכה שתשאיר אותו כספונסר הוותיק ביותר של קבוצת האוהדים האדומה.
בתגובה לשאלתנו מסר ליפקין:
"כאוהד של הפועל ירושלים כ־50 שנה, אשמח לעזור לקבוצה כמיטב יכולתי ולפי הצורך, כפי שנהגתי עד היום. אני שמח מאוד על הספונסרים שהצטרפו למערכת ותורמים רבות, ואין לי ספק שאשאר ספונסר במידה כזו או אחרת, ובעתיד בטוחני שאחזור גם לוועד כשיהיה צורך ויתפנה מקום".
גררו. ימשיך לעונה נוספת?
| צילום: עוז מועלם
האב מדחת סלמן צופה במשחק הגמר | צילום: האלבום הפרטי
