במהלך עונת 2013־2012, כשהחלה עמותת אוהדי בית"ר בראשותו של מגן העבר שמוליק לוי לגייס תרומות לטובת המועדון כדי להוציא את הצהובים־שחורים מידיו של ארקדי גאידמק, יוסי אבוקסיס היה בין הראשונים שטלפנו ללוי במשרדו במרכז כלל ונתן לו את מספר כרטיס האשראי שלו. זה היה מהלך מפתיע, שכן אבוקסיס זכה כבר באותם ימים, 12 שנים כמעט אחרי שעזב את בית וגן, לשירי נאצה מהיציע המזרחי והמערבי.
שלא יובן מהדברים האלה שאבוקסיס, שחזר בסוף השבוע שעבר לבית"ר אחרי 21 שנה, הוא לוקאל פטריוט שסמל המנורה חרות בליבו. אבל האמת היא איפשהו באמצע. מצד אחד, אבוקסיס מעולם לא היסס לדאוג לטובתו האישית בפינג פונג בין קבוצת נעוריו הפועל תל אביב ובין בית"ר ירושלים, המקום שהפך אותו לכוכב כדורגל.
מצד שני, למרות הדם הרע, השנאה מהקהל הצהוב והניסיון למצוא חן בעיני אוהדי הפועל תל אביב על חשבון בית"ר, נשארו לאבוקסיס לא מעט סנטימנטים למועדון שאיתו זכה בשתי אליפויות והפסיד פעמיים בגמר הגביע.
לאוהדי בית"ר אין את הפריבילגיה להתנגד למינויו של אבוקסיס. גם אלה שמעקמים את הפרצוף בנוגע לחזרה שלו צריכים לזכור שיש דברים הרבה יותר דחופים על סדר היום ובראשם לשרוד בליגה. אחרים לא נולדו כשאבוקסיס נטש את בית"ר לטובת שנואת נפשה. וקיים גם הזרם השלישי, זה הרומנטי, שמביט אחורה בערגה לתקופה של אבוקסיס בבית"ר, אולי הימים הכי יפים של המועדון. אבוקסיס כבר לא יכול לעשות גליץ' או לגנוב כמה מטרים בבעיטה חופשית ולסובב אותה לרשת, אבל פדחתו הבוהקת כשהיא בצד של הספסל המארח בטדי עדיין מחממת את הלב. "אני מתנצל בפני הקהל אם בעבר הם התאכזבו ממני", אמר המאמן בשישי שעבר. "צריך לשים הכל בצד ולעבוד יחד כדי להשאיר את הקבוצה בליגה. אני מבטיח שאעשה הכל כדי שזה יקרה". איך אמר לנו אוהד בית"ר הוותיק יוסי מנצור?
"אנחנו מאוד כועסים עליו על מה שהוא עשה לנו לפני 21 שנה, כולם יודעים את זה. אבל אם יוסי אבוקסיס ישאיר את בית"ר בליגה אנחנו נסלח לו על הכל".
נגד ההיגיון
לפני שבוע היה ברור לאבוקסיס ולברק אברמוב שהמאמן הגיע לסוף דרכו בבני יהודה. תוצאות רעות, שהוכיחו שהזהובים שנבנו בתקציב עתק במונחי ליגה לאומית מתקשים לטייל לליגת העל, קהל שלא מרוצה מהכדורגל ומההישגים הדלים, חדר הלבשה שברובו איבד אמון באיש שעל הקווים ואפילו ספונסרים לא מרוצים, כל אלה הפכו את אבוקסיס, האיש עם המשרה הכי בטוחה בספורט הישראלי בזכות החברות עם אברמוב, ללא רלוונטי עבור החברים משכונת התקווה. הסיכום המקורי בין שני החברים הטובים היה שאבוקסיס יועזב ויקבל את מלוא שכרו עד תום חוזהו (סכום אדיר של יותר ממאה אלף שקל לחודש כפול שנתיים). אלא שאז, משום מקום, הגיע לאברמוב טלפון של חבר נוסף, משה חוגג, שביקש מבעלי בני יהודה שאבוקסיס יעלה לירושלים. אברמוב, כדאי להזכיר, הוא אוהד בית"ר. אין במחווה שלו כלפי חוגג ובית וגן שום היקש רציני שירכוש ביום מן הימים את הצהובים־שחורים. מה שכן, אברמוב רואה כאן כמה הזדמנויות ביחד: גם לעזור לבית"ר ולחוגג בבחינת שלח לחמך על פני המים; גם אולי לעשות עסקים בירושלים בעתיד, ספציפית כנראה בנוגע למתחם בית וגן; וגם לדאוג לשני חברים שלו, חוגג ואבוקסיס.
על פניו, למאמן לא היתה שום סיבה הגיונית להגיע לבית"ר. הוא כבר לקח באמצע העונה את בני יהודה פעמיים כשהיא בתחתית וירד איתה ליגה. ירידת ליגה גם עם בית"ר עלולה לתת מכה קטלנית לקריירת האימון שלו. אז למה בכל זאת הוא נענה לאתגר? ראשית, כי הוא באמת מאמין בכוחו לעמוד באתגר הכמעט בלתי אפשרי הזה. דברים שרואים מכאן, אתם יודעים, לא רואים משם. אנשים מבחוץ עדיין משוכנעים שהשם בית"ר ירושלים ומצבת הסגל שלה מספיק גדולים כדי להישאר בליגה. כשהם מגיעים לכאן (קומאן ויוסי מזרחי חוו את זה על בשרם ועכשיו תורו של אבוקסיס) הם מבינים כמה הבור עמוק, כמה גדול הפער בין השמות, כמה ההילה והאוויר החם חדלי פירעון במובן של כדורגל, אבל זה מאוחר מדי.
לא פחות משמעותית בתהליך קבלת ההחלטות של אבוקסיס היא מערכת היחסים שלו עם ברק אברמוב. אחרי כל מה שאברמוב עשה עבורו, ברגע שבעלי בני יהודה ביקש שיעלה לירושלים כמושאל לבית"ר, הוא לא היה יכול לסרב. ועוד משהו: עד כמה שזה נראה מופרך בימים אלה, בית"ר היא עדיין מועדון גדול בכדורגל הישראלי.
הצלחה בחצי העונה הזאת יכולה לפתוח לאבוקסיס אולי שושלת כמאמן בית"ר בעונות הבאות עם רוכש חדש ומציאות כלכלית נורמלית. כמי שהיה עד לפני שנה מועמד לנבחרת ישראל והועזב על ידי קבוצה מליגה שנייה, ברור לכם כמה המאמן זקוק לקאמבק.
"למדתי בכדורגל שבכל מקום זו התאבדות", אמר אבוקסיס למיקרופונים בבית וגן. "אם אתה רוצה לקחת אליפות, אם אתה רוצה להילחם על הפלייאוף או להילחם על הירידה, תמיד זו משימת התאבדות, תמיד זה קשה. צריך לשנות את האנרגיות בקבוצה. זו הסיבה שלקחתי את האתגר פה. אני מאוד מאמין בסגל הזה ושאפשר להישאר פה בליגה", הסביר המאמן.
לפני אימון הבכורה בבית וגן ופארסת שרון מימר, התעקש אבוקסיס לקבל את ברכת הדרך למינויו מאלי אוחנה, אחרי שחוגג סגר הכל מאחורי גבו של היו"ר. אוחנה ואבוקסיס אכן ישבו, שוחחו וברכת הדרך ניתנה, כי את אוחנה לא מעניין האגו שלו אלא הישרדותה של בית"ר. אבוקסיס התעקש על האור הירוק מאוחנה כי הוא יודע מה עשו אוהדי בית"ר למנטור שלו אלי גוטמן, שהגיע לכאן על הראש של אוחנה, והוא גם מודע לעובדה שהוא לא היה יכול לעבוד בבית"ר דקה כשדברים נעשים מבלי ששואלים את מספר 11 האגדי. אנקדוטה קטנה: לפני 26 שנה שיחקה בית"ר, במשחק ללא קהל, מול צפרירים חולון. אוחנה נעדר בגלל פציעה, ואבוקסיס ביקש באופן חד־פעמי מהקפטן שלו ללבוש את החולצה מספר 11. אוחנה אישר. בית"ר ניצחה 0:5. החולצה היא לא הסיפור כאן. היכולת של אבוקסיס להבין שבבית"ר של אז והיום צריך להיות בצד של אוחנה ולא נגדו זו הפואנטה.
לשבור את הכלים
יש לאבוקסיס המון מעלות כמאמן. עוד כשחקן וגם מאחורי הקווים הוא תמיד היה וינר בנשמתו, זה שייקח את הכדור ב־0:1 נגד צ'לסי ויזרז את חבריו להבקיע את השער השני בשביל הגומלין. זה שבאינספור רגעים מכריעים בבית"ר ובהפועל תל אביב היה סוחף אחריו קבוצה שלמה. צריך רק לראות את הסטטיסטיקה שלו במשחקי גביע כמאמן (זכייה גם עם בני יהודה ובאר שבע, חצאי גמר עם הקבוצות האלה ועם סכנין כאנדרדוג מובהק ברוב המקרים) ולהבין את היכולת של אבוקסיס להופיע במלוא הדרו במאני טיים.
יש לו לאבוקסיס, השחקן והמאמן, תכונה שעלולה לעמוד לו לרועץ גם בבית"ר והיא המהירות שבה הוא שובר את הכלים כשדברים מתחילים להסתבך והעסק נקלע למשבר. את הרומן עם בני יהודה לפני כמה שנים טובות הוא סיים בגלל ויכוח אזוטרי עם משה דמאיו על שחקן אלמוני בשם בן צעירי. דמאיו ביקש שצעירי לא ישחק, אבוקסיס נעמד על הרגליים האחוריות, כשבדרך בני יהודה בתקופה רעה מפסידה למכבי תל אביב 4:0 וצעירי הופך לתירוץ של אבוקסיס להימלט משכונת התקווה. או במקרה של באר שבע. אבוקסיס שמע שאלונה ברקת מנהלת דיאלוג עם שרון מימר ועם מרקו בלבול, קיבל הבטחה מברק אברמוב שהמשרה בבני יהודה מחכה לו וסובב את הרכב מאצטדיון טרנר לשכונת התקווה. "לא יכול להיות שאני מאמן והיא מחפשת מאמנים לשנה הבאה. לא אחכה עד מאי שבאר שבע תגיש הצעה. היועצים שלה, שיושבים בבית ועושים הצבעות מי צריך לאמן ומי לא, הם אנשים שלא קשורים לכדורגל", אמר אז אבוקסיס. השבוע הודה שזו היתה החלטה נמהרת מדי שמקורה בטעות לעזוב את טרנר.
גם בבית"ר, כשחקן, הוא נטש כשדברים התחילו להסתבך. אז נכון, אבוקסיס אכן עבר להפועל תל אביב משום שמנהל הפועל, אריה הרשקוביץ', הוציא צ'ק על סך 200 אלף שקל תמורתו כדי שלבית"ר יהיה איך לממן מחנה אימונים בהולנד, אבל קדמו לזה כמה דברים נוספים. הקללות של אוהדי בית"ר כלפיו כשחקן הקבוצה במשחק מול מכבי תל אביב (אבוקסיס סירב ללכת לבעוט בעיטת קרן בגלל הנאצות נגדו), הדם הרע עם הקהל בגלל הזיהוי שלו עם אלי גוטמן והניתוח בשרירי הבטן. אבוקסיס נותח אז בידי פרופ' משה דודאי. בית"ר אילצה אותו לממן את הניתוח מכיסו, עניין של 4,000 דולר, ואפילו לא באו לבקר אותו בבית החולים (פרט לאברהם לוי ומאיר הרוש). אבוקסיס הבטיח אז לעצמו ולמקורביו שכאן הוא לא נשאר.
היה גם הסיפור המפורסם שבית"ר היתה חייבת לאבוקסיס 50 אלף דולר והוא מיהר לחתום במכבי תל אביב. אוהדי בית"ר היו בטירוף. היה אוהד אחד שהבטיח למכור כליה כדי שמספר 8 יישאר בבית"ר, אבל בסוף ראש העירייה אהוד אולמרט קרא לאבוקסיס ללשכתו ואמר לו: "נשלם לך את החוב ואת החוזה במכבי ושיתבעו אותנו. תודיע להם שאתה לא יוצא מירושלים". בסוף הוא נשאר, אבל רק בגלל שאולמרט והאוהדים סגרו לו את דרכי המילוט.
על הדרך היתה גם העזיבה כשחקן את הפועל לטובת מ.ס אשדוד, ואז חזרה להפועל אחרי כמה שבועות, באמצע העונה. הזיגזוגים האלה עשויים להיות בעיה בבית"ר ובמציאות המורכבת שלה, כי אבוקסיס יגלה מהר מאוד שהוא נכנס לבור מאוד עמוק, וגם אם יצלח אותו, זו תהיה עבודה סיזיפית, מסובכת, בקיצור, לא לבעלי לב חלש.
"אני אוהב את יוסי ואוהב את בית"ר", אומר אלי כהן השריף על השידוך המחודש של אבוקסיס והצהובים־שחורים. "הבאתי אותו בשנת 1995 מצפרירים חולון כשאף אחד לא ידע מיהו וביקרו אותי: 'מה אתה מביא את הכסחן הזה', וראו מהר מאוד שהוא כוכב כדורגל. לא אומרים לא לבית"ר בשום סיטואציה, גם לא במצוקה הגדולה שלה כיום. מצד שני, גם אני הרבה פעמים הכנסתי ראש בריא למיטה חולה כי הלכתי אחרי הלב וניזוקתי קשות. יוסי לוקח כאן סיכון עצום, אבל אני מתפלל בשבילו ובשביל בית"ר שזה יצליח".
הופעת בכורה
21 אחת שנה ועוד 14 דקות. זה בדיוק פרק הזמן שלקח לאבוקסיס לחזור לבית"ר ולקבל כרטיס צהוב. פחות מרבע שעבר מפתיחת המשחק בטדי מול נוף הגליל, צרח אבוקסיס על השופט יגאל פריד ש"יגאל, הוא משך את דגני בחולצה, תן לו צהוב" על עבירה של שחקן אורח, והמאמן בעצמו ראה את הכרטיס נשלף לעברו. מבלי להיכנס ליכולת ההשפעה של המאמן, שביומיים מן הסתם לא יכול לעשות הרבה, האטרף, המנהיגות והשטיקים הקטנים, של האיש מאחורי הקווים נשארו בדיוק כמו בימיו כשחקן. במהלך המחצי השניה, כשנפסק כדור חופשי לטובת נוף הגליל, אבוקסיס צרח על השופט שייקח את הכדור אחורה כמה מטרים ואז חמישה שחקני בית"ר וידאו שהבעיטה תתבצע מהיכן שאבוקסיס ביקש. בדקות הראשונות, וגם לאחר מכן, המאמן זעם בכל פעם ששחקניו איבדו כדור באזור שקרוב לשער של איתמר ניצן, נזף ברועי הרמן שהוא לא מחפה על הבלמים שיוצאים קדימה ובשלב מסוים שם את הידיים על הראש ומלמל: "מה זה הדבר הזה" בכל פעם ששחקניו איבדו כדור ויצרו התקפת מעבר של היריבה. אבוקסיס, אחד מגדולי הקשרים האחורים שהיו כאן, ניהל כמעט משחק שלם דיאלוג עם אביאל זרגרי והסביר לו שהוא צריך להיצמד וללחוץ שחקן קישור תוקף. "תראה כמה שטח אתה נותן לו" צרח למספר 6, "תראה איך שחקנים באים מאחוריך ולוקחים לך את הכדור".
בשלב מסוים, כשמיכאל אוחנה נכנס לשדה המשחק, אבוקסיס כעס מאד על ירדן שועה. "אתה דורך למיכאל על הרגליים ונצמד אליו. תפתח את המשחק. אם שניכם הולכים אחד על השני אנחנו משחקים עם פחות שחקן". עוד עניין של התאקלמות היה כשאבוקסיס הסביר למחיאס, הבלם מונצואלה במשך שתי דקות מה הוא צריך לעשות, עד שבספסל הסבירו למאמן שהבלם לא מבין אנגלית ומאמן הכושר טלמו דה אנדרס נקרא כדי לתרגם. והיתה איך לו, גם ההחמצה המזעזעת של פלייטר האסלביינק שגרמה למאמן לשים את הידיים על הראש.
הבכורה של אבוקסיס בבית"ר, כשחקן, היתה ב־26.8.1995. דקה לסיום, מי שכבש את שער הניצחון של בית"ר על הפועל חיפה, היה סהר סעדו, לא אחד השחקנים היותר מוכשרים בתולדות בית"ר. הקבוצה של אותם זמנים סביר להניח היתה מביסה את בית"ר של היום. אבל בדיוק כמו לפני 27 שנה כמעט, אבוקסיס יהיה מאד תלוי במזל ובשפיץ של הנעל.
בתפקיד האנדרדוג
כמאמן, אבוקסיס תמיד התקשה להגיע כפייבוריט. לאוהדי הפועל באר שבע, על אף המציאות הקשה שבה אלונה ברקת העבירה את הקבוצה לעו"ד יצחק יונגר ושחקנים קיצצו בשכרם ו/או שוחררו, היה קשה לבלוע את הכדורגל ההגנתי של המאמן. בבני יהודה של השנה הנוכחית, כשהזהובים היו צריכים על הנייר לפרק כמעט כל קבוצה בלאומית העסק קרטע. זאת בניגוד גמור לגדולות ונצורות שעשה אבוקסיס גם בקדנציה בבני יהודה ב־2019 וגם לפני כן בסכנין. "יוסי מאוד טקטי", סיפרו לנו השבוע גם בבני יהודה וגם בסכנין ובעיקר בבאר שבע. "הוא מאמין שהדבר החשוב ביותר הוא לא לספוג שער, ואז להתיש את היריבה ולעקוץ אותה. מצד אחד, זה נוגד לגמרי את הדי.אן.איי של בית"ר. מצד שני, זה בדיוק מה שצריכה קבוצת תחתית כדי להיחלץ, או לצלוח את קרבות ההישרדות של המועדון הגדול הזה. צריכים להפנים שם שבאים לכל משחק כדי להילחם, לגרד נקודות ולנצח 0:1 מכוער כי המטרה מקדשת את האמצעים".
אבוקסיס טען לא פעם שלקרוא לו מאמן הגנתי זו סטיגמה, שהקבוצות שלו ברובן משחקות התקפי. זה לא מדויק בעליל. עובדתית, אחד הדברים הראשונים שאמר אבוקסיס לשחקני בית"ר באימון הראשון שלו הוא: "אתם רואים מה קורה לכם כשאתם מקבלים גול. תעמדו נכון והביטחון יחזור לאט לאט".
עם כל הרומנטיקה והעובדה שבית"ר מקבלת את אחד המאמנים הטובים בישראל, ואפילו הבונוס של שחקנים כמו ירדן שועה ועמית כהן, שפרחו תחת המאמן בבני יהודה, כל אלה לא משנים שאלה אחת מהותית: יכול מאוד להיות שהבעיות בבית"ר כל כך גדולות שאף מאמן בעולם לא יכול לפתור אותן. גם לא אבוקסיס.
את אחד השערים הכי חשובים בתולדות בית"ר הבקיע אבוקסיס ב־2 במאי 1998 מול הפועל בית שאן. עכשיו, 24 שנים אחרי, הוא נקלע לסרט מלחמה אמיתי לגמרי, והפעם בלי שרוכים.
