אוראל דגני הוא כבר הרבה מאוד שנים כדורגלן שלגבי האיכויות שלו יש שתי אסכולות. מצד אחד, מדובר באחד הבלמים הישראלים הטובים בארץ שגם עבר בנבחרת ישראל ומשמר קריירה מרשימה. מצד שני, ביותר מדי קבוצות דגני לא באמת הצליח לגעת בפסגות, אולי בגלל הבחירות שלו, שלוו בחוסר מזל קבוע. "הקריירה שלי עמוסה מכשולים", אומר הבלם.
"אני הכי שמח שבכלל נפל בחלקי להיות כדורגלן. הגעתי להפועל תל אביב, שפתאום התפרקה כלכלית ומקצועית. בהפועל תל אביב היתה הצעה מהפועל באר שבע לרכוש אותי, הכל היה מסוכם וסגור, אבל הסוכן דודו דהאן, שייצג במקביל אותי ואת חתאם אל־חאמיד, העדיף להעביר לבאר שבע את אל־חאמיד, מה שמנע ממני כמה תוארי אליפות ברזומה. ואז הגיעה ההצעה ממשה חוגג ובית"ר, והייתי בטוח כמו כולם שהוא יבנה כאן אימפריה, ואז כמו שכולם יודעים קרו כל מיני דברים בדרך".
דגני (34 וחצי) הציג בחצי הגמר מול מכבי תל אביב את משחקו הטוב ביותר במדי בית"ר, שבה הוא משחק כבר עונה שלישית, וייתכן שזה היה גם משחקו הטוב בקריירה. "מאוד כיף ומחמיא לקבל את כל התשבחות על ההופעה בחצי הגמר. אני מציג יכולת טובה כבר תקופה ארוכה, ועם כל הצניעות, לא סתם אני נחשב לשחקן בכיר ששיחק ברמות הכי גבוהות כולל נבחרת ישראל, רק שלצערי לא הצלחתי לצאת לשחק בחו"ל. כנראה כשמנצחים בחצי הגמר את מכבי תל אביב הבאזז הוא יותר גדול. אבל אנחנו צריכים לשים לב ולזכור שיש לנו עוד משחק אחד, מאוד גדול ומכריע, שזה הגמר, ואם לא ננצח אותו אז לא עשינו כלום".
זה לא הגיל
חשוב לו לדגני להתעכב על עניין הגיל. הוא נעלב כשהופכים את תאריך הלידה שלו לאישיו. "אני מקווה להמשיך לשחק עוד הרבה שנים, ובכלל לא מבין למה אנשים מרימים גבה לגבי העובדה שאני בן 34 וחצי". והוא מסתכל רחוק. "הייתי שמח לשחק עוד כמה שנים טובות, בדיוק כמו שבליגות באירופה יש שחקנים בני 38 ו־39 ומעבר לזה. אני מאמין בגוף שלי ומקווה שיהיה לי המזל להישאר על כר הדשא כמה שיותר".
קראו גם:
הוא נולד בפרדס חנה כרכור, הגיע למחלקת הנוער של מכבי חיפה, ובנערים א' עבר למכבי נתניה, אותה נתניה שהוא יפגוש בגמר הגביע בעוד 11 יום. "אין שום תחושה מיוחדת וסנטימנטים לעובדה שאנחנו פוגשים את נתניה. אני רוצה לנצח ולשמח את אוהדי בית"ר. מאז התקופה בנתניה עברתי המון דברים בדרך. ב־2016 זכיתי עם מכבי חיפה בגביע, אבל לא שיחקתי בגמר בגלל פציעה, אז הפעם אני מקווה לסגור את המעגל הזה, לשחק, לשחק טוב ובלי נדר לשמוח בסיום".
דגני בכלל לא היה אמור להיות כאן איתנו. בקיץ הוא ואיתמר ניצן היו הראשונים שרגע לפני שהספינה של בית וגן טובעת מורידים מהסיפון כדי לחסוך כסף. ניצן מיהר לחתום בנתניה, ודגני, אם לומר את האמת, היה נוהג בדיוק כמוהו אילו היה מוצא קבוצה שמשווה לו את תנאי השכר של הנאמן עו"ד יצחק יונגר. זה לא קרה ודגני נשאר.
"החלטתי להישאר בבית"ר", מתקן הבלם. "עברתי קצת דברים בקריירה, ואחרי מה שקרה בהפועל תל אביב עם הפחתת הנקודות והליך הפירוק, האמנתי שיימצא פתרון שישאיר את בית"ר בליגת העל. לשמחתי זה גם קרה, אבל זה גם היה קרוב למקומות רעים של ירידה לליגה א', ירידת נקודות וכל מיני דברים שהיו חלום בלהות עבור כל מי שהמועדון הזה יקר לו".
ואז מתחילה העונה ובית"ר נראית כמו השטיח של הליגה. "התחלנו מחנה אימונים עם אולי חמישה שחקנים שנמצאים היום ברוטציה של הסגל. נפצעתי במחנה האימונים והחמצתי את פתיחת העונה, וכל ההתחלה שלנו היתה קשה. אבל אין מה לעשות כי ידענו שיש מצב שזה מחיר שנצטרך לשלם".
זו לא רק פתיחת העונה. בית"ר ספגה השנה 55 שערים. "בששת המחזורים הראשונים ספגנו משהו כמו 20 גולים. מי שפתח בהרכב באותם ימים זה שחקנים צעירים ושחקנים מושאלים שכולם היו חסרי ביטחון וחסרי ניסיון. זה גרם לכדור שלג של המון גולים שספגנו. אני אישית לא זוכר שקבוצה ששיחקתי בה ספגה כל כך הרבה. קיבלנו כמות שערים לא הגיונית כי הקבוצה היתה מורכבת מטלאי על טלאי. בינואר הגיעו שמונה שחקנים והפכנו להיות קבוצה אחרת. ידענו שזו תהיה עונה קשה, אבל העיקר שייצבנו את הקבוצה".
ובצד זה הצגתם התקפה קטלנית. "יש לנו התקפה שיודעת את העבודה ומבקיעה כמויות שערים נכבדות, אז תאר לך לאן הקבוצה הזו היתה יכולה להגיע אם משחק ההגנה שלנו היה יציב. אני מקווה שנציג בגמר את אותה יכולת הגנתית של חצי הגמר ושההתקפה שלנו תעשה את העבודה ושסיום העונה הזאת יהיה הדבר הכי מתוק שיכולנו לאחל לעצמנו".
מה עוד צריך לעשות כדי לחייך בסיום הגמר? "אנחנו חייבים לבוא בשקט, צנועים, לדעת שיש לנו עוד 90 או 120 דקות ושאם לא נעבוד קשה נפספס את זה וזה יהיה כאב לב עצום. אנחנו צריכים לסבול ולהזיע כדי שנהיה ראויים להביא את הגביע לכל כך הרבה אנשים שמייחלים לכך, קהל אדיר ונפלא שלקח אותנו בעצמו אל גמר הגביע".
בטירוף שלנו
בוא נדבר על הקהל ועל הטירוף שהיה בשבוע שעבר בסמי עופר. "יש לי הרבה ניסיון בכדורגל, ושיחקתי בהרבה משחקים גדולים, אבל לא ראיתי דבר כזה. אולי בעוד משחק, שניים, שהשתתפתי בהם היה משהו דומה לזה. האוהדים עשו משהו מטורף, מרגש. תאר לך שבמשך משחק שלם, עם כל הכמויות והעוצמה שיש לאוהדי מכבי ת"א, בכלל לא שמעתי את אוהדי מכבי במהלך המשחק. הרגשנו כאילו סמי עופר מלא רק באוהדי בית"ר שלא מפסיקים לעודד ולשיר. זו חוויה שאני מאחל לכל כדורגלן, משהו נדיר".
ויוסי אבוקסיס, שמשתלב נהדר בטירוף הזה ונדמה כאילו הוא נולד למעמדים האלה. "יוסי יודע להרגיש אותנו, ללחוץ לנו על הכפתורים הנכונים ולהפיק מאיתנו. הוא גם יודע לתת זמן לאנשים ולא לפסול אותם בגלל שמכורח הנסיבות הם לא מספקים את הסחורה. קח את פרד פריידי למשל, שהגיע לארץ אחרי שלא שיחק חודשיים. כבר בהתחלה הוא נפצע בקרסול, ויוסי ידע איך לסנכרן אותו לקבוצה ולהפיק ממנו את מה שצריך. או את אבישי כהן, שזה ילד שהכי מגיע לו בעולם כל החיבוק הזה שהוא מקבל אחרי השער השלישי בחצי הגמר. ויש עוד המון דוגמאות לכך שיוסי מצליח לדעת איך לקבל משחקן את מה שהקבוצה צריכה".
כולל לתפקד אותך במשחקים רבים העונה כקשר אחורי. "שיחקתי בקריירה גם כמגן ימני, גם כבלם וגם כקשר אחורי. היו לי הרבה שיחות עם יוסי על העניין הזה כדי לקבל ממנו טיפים על העמדה הזו, כי הוא היה אחד הקשרים האחוריים הכי טובים כאן. הוא לא שואל אותי מה אני מעדיף, מה גם שחשוב לי לשרת את הצרכים של הקבוצה. זה לא אופטימלי לזוז מעמדה לעמדה, וגם אין לי בעיה להיות קשר אחורי כתפיסה. אם אנחנו משחקים נגד קבוצה שמניעה נגדנו כדור אז יותר נוח לי לשחק בלם. ואם אנחנו אלה שמניעים את הכדור אז אני מעדיף להיות קשר אחורי. אבל בגדול, אני לרשות המאמן".
העובדה שכל הזמן צריך לאלתר לא תעבוד בעונה הבאה אם בית"ר רוצה להשתדרג. "בית"ר זה מועדון שחייב להיות בטופ, ובשביל שזה יקרה צריך לשמר את הקיים ולשדרג אותו ולהוציא כסף. בית"ר תמיד שואפת להיות במקום הכי גבוה, אבל צריך לשנות פה כמה דברים. הראשון זה להחליף או לשדרג משמעותית את מגרש האימונים בבית וגן ולהביא רכש איכותי על הקיים. יש בעל בית והוא מחליט מה לעשות, אבל אני יכול רק להעיד שהייתי בחיפה וחמש, שש שנים שום דבר לא הלך שם, ובעל הבית לא הפסיק להשקיע עד שזה תפס והם חזרו לזכות בתארים".
מדברים על כך שאתה בדרך החוצה. "הייתי שמח כמו כל אחד לדעת איפה אהיה בעונה הבאה. ישבתי עם בית"ר ועדיין לא הגענו לעמק השווה ולהסכמות, אבל אני מקווה שזה ישתנה וכן נמצא את הדרך שמקובלת על שני הצדדים כי אני רוצה להישאר".
אם ב־23 בחודש בית"ר זוכה בגביע, בעזרת השם, אתה מבקש מאופיר קריאף לעלות איתו לפודיום ולקבל את הגביע מידי הנשיא? "יכול להיות. אני לא שם במחשבות. יש לנו עוד דרך ארוכה ומשחק קשה מאוד. יש מצב שכל כך הרבה דברים יקרו בערב הזה של 23 במאי אבל לא מתכננים חגיגות. אתה יודע מה אומרים על תינוק שעדיין לא נולד".
