מהסיפור של יצחק רדאי אפשר לעשות סרט. כל המרכיבים שבאמצעותם הספורט, במקרה זה הכדורסל, משנה לבנאדם את החיים נמצאים כאן. רדאי (18), בן העדה האתיופית, גדל בשכונת קרית מנחם. אמו נישאה לאדם אחר, והוא יחד עם שתי אחיותיו ואחיו הגדולים ממנו נותרו עם האבא, איש מבוגר בן 83 שאינו דובר עברית, שמנסה לפלס את דרכו במנטליות הישראלית.
2 צפייה בגלריה
רדאי השבוע באימון אליצור רמלה. "מתייחסים אליי פה כיהלום צריך ללטש"
(צילום: האלבום הפרטי )
הסיפור של רדאי הוא סיפורם של האנשים השקופים. זהו ילד שהסתובב בפנימיות, שעבד כדי לעזור בפרנסת הבית במכולת השכונתית, בהובלות, בבסטה בשוק והיה מוצא נחמה מטרדות היומיום במגרש הכדורסל השכונתי. הרגע שבו השתנו חייו התרחש לפני שנתיים וחצי. או אז חבר קרוב הכיר לו את מאמן הכדורסל רועי נחמה, שמתמחה בהכשרת כדורסלנים ופיתוחם מהמסד ועד הטפחות.
"יצחק ניגש אלי ואמר לי: 'אני רוצה שתעשה ממני שחקן'", מספר נחמה. "הישירות הזו מצאה חן בעיניי. הוא הגיע אלי בלי יסודות בכדורסל, עם גובה יחסית מתאים למקצוע אבל שום דבר מעבר. בתחושת הבטן שלי ידעתי שיקרה משהו טוב בגלל הנחישות וכוח הרצון שלו, שצריך ללמד כל מי שרוצה לעסוק בספורט". השידוך עם נחמה לווה בכל מיני כללי יסוד נוקשים. בין היתר, לתפוס מרחק מהסביבה הלא סימפטית שעלולה לדרדר את רדאי למקומות מפוקפקים. "פתאום, בלי להודיע, 'נעלמתי' לחברים שלי. הם היו עסוקים בבילויים, בריגושים, בדברים שהשתיקה יפה להם, ואני הייתי מסיים אימון עם רועי ולא יוצא מהבית. רועי אמר לי: 'ילד בגילך צריך ליהנות אבל בצורה מסודרת, עם לו"ז מסודר, עם דד ליין של שינה בזמן. אם תתפזר חבל שנבזבז את הזמן ביחד'. אם הכדורסל לא היה מאזן אותי הייתי מגיע לכל מיני מקומות. המקצוע הזה שינה לי את החיים".
במקביל לאימונים האישיים עם נחמה רדאי הצטרף גם למחלקת הנוער של הפועל, גילה גרף התקדמות מרשים והגיע עד לקבוצת הנוער, שבה שיחק עד שהפך לשחקן בוגרים.
מה שעבורכם נראה טריוויאלי, חוג כדורסל, עבור רדאי היה לא פחות מקריעת ים סוף. אחותו הגדולה, אמאוש, שמבוגרת ממנו בחמש שנים, לקחה על עצמה עבודה נוספת כדי לממן את ענייני הכדורסל של אחיה. נחמה, שהרגיש לא בנוח, השקיע את הכסף ששולם לו בכל מיני השתלמויות בארץ וביוון ובתוספים נוספים כדי שהילד יתקדם. במקביל יצר נחמה קשר עם שחקן העבר של הפועל, סאם וזבידי, שחי במיאמי, גם הוא ממוצא אתיופי. השחקן פגש את רדאי, התאהב בו ממבט ראשון ותמך בו כלכלית, כולל תגבור לימודי האנגלית של הילד. אגב, התנאי הראשון של נחמה לרדאי כדי שיתאמן אצלו היה לסיים תיכון עם בגרות מלאה ולהתגייס לצה"ל. המשימה הראשונה הושלמה. השנייה תצא לפועל בעוד מספר חודשים.
לא לעצור
מי שרואה את רדאי משחק מבין שמדובר כאן באחד משחקני העתיד של הכדורסל הישראלי. בגלל גובהו (2 מטר והוא עדיין גדל) בנוער של הפועל הוא תופקד מתחת לסל. אבל רדאי הוא לא סנטר קלאסי. הוא אחד שיודע לנוע עם הכדור ולכדרר, עושה המון תנועה, קל רגליים. יש מי שבחיבה קורא לו על הפרקט 'קווין דוראנט', כוכב האן־בי־איי של ברוקלין נטס. לא תשמעו את רדאי מדבר על עצמו. הוא רק רוצה שיגיע כבר האימון הבא. אפילו לריאיון הזה הוא הגיע במבוכה, לא האמין שיש מאחוריו סיפור שיעניין את הקוראים. "עברתי הרבה קשיים והמון מהמורות בדרך, ואני יודע שאם אני אוריד מהגז את הרגל לשנייה אני עלול לאבד את כל הטוב הזה ואת כל מה שמעניק לי הכדורסל. אני כל הזמן מנסה לבדוק את גרף ההתקדמות שלי וכל הזמן יש לי רעב לקפוץ עוד מדרגה". נחמה מתערב בשיחה, מסביר שלפני הכישרון הכל בראש, שספורטאי מצליח לגעת בשמיים רק אם הוא מבין שהוא צריך לעבוד קשה, לבלוע את הרוק ולא לנוח לשנייה על זרי הדפנה. "אם אני יו"ר בליגת העל אני חוטף את רדאי. זו מנטליות מיוחדת של שחקן שרק רוצה לשים הכל על המגרש ומשלב את זה עם כישרון ועם עבודה קשה. אין לי ספק שהוא אחד משחקני העתיד של הכדורסל הישראלי"
יחד עם נחמה והסוכן ערן סלע (אנצינקלופדיית כדורסל ועיתונאי לשעבר) חיפשו השניים לרדאי קבוצת בוגרים שתקלוט אותו. מאיר טפירו מיודענו רצה לקחת אותו להפועל גבעתיים, אבל הציע תנאי שכר שהיו מאלצים את רדאי לשלם מכיסו כדי להגיע בכל יום למרכז ולהשתלב באזור חיוג 03. אלה שזיהו את הכישרון ואת הפוטנציאל היו ציון אסייאג ומוטי כהן, מנהלי אליצור רמלה מהליגה השנייה, והם העניקו לרדאי חוזה לשנתיים וגם מלווים אותו בכל צעד. "החיבוק, התמיכה והאמון שקיבלתי מרמלה הם פשוט יוצאים מהכלל. יש לנו אולם של קבוצה בליגת על, חדר כושר, אימונים מתקדמים ודואגים לי שם להכל. יש שחקנים בגיל שלי שמקבלים צ'אנס ומצפים שהם יגידו תודה, וברמלה מתייחסים אליי כאל יהלום שצריך ללטש ואני אעשה הכל כדי להחזיר להם". לפני שבוע קיבל רדאי דקות ראשונות במשחק מול לוד וזכה למחמאות מקיר לקיר, הגם ששהה על הפרקט שבע דקות בלבד.
השמיים הם הגבול
במקביל לניסיון להתפתח ברמלה הוא ממשיך לעבוד עם נחמה ומכוון לרמות הגבוהות. "אני רוצה להגיע לקבוצה גדולה, וכמובן הפועל ירושלים שהיא הבית שלי זה החלום הכי גדול שלי. אני מקווה שיגיע היום שאכנס בשערי הארנה בדלת הראשית. אני יודע שאני רק באמצע הדרך, מאוד מרוצה ממה שהשגתי עד עכשיו אבל אני ממש לא מתכוון לעצור. לפני שנתיים-שלוש המחשבה שאהיה כדורסלן נראתה כמו חלום שיהיה קשה לממש, אבל עובדה שאפשר להגיע לאן שמכוונים אם עובדים קשה ומתמידים. אני מגיע לאימונים של קבוצה של שחקנים שמתאמנים תחת נחמה, ואתה רואה שהפנמנו היטב את כל הכלים שקיבלנו ואנחנו מקבלים ממנו כדי להגשים את החלום להפוך לשחקנים לגיטימיים בכדורסל הישראלי".
המאמן רועי נחמה: "אם אני יו"ר בליגת העל אני חוטף את רדאי. זו מנטליות מיוחדת של שחקן שרק רוצה לשים הכל על המגרש ומשלב את זה עם כישרון ועם עבודה קשה. אין לי ספק שהוא אחד משחקני העתיד של הכדורסל הישראלי"
רגע לפני סיום אני מנסה לבדוק עם רדאי איך הוא מסביר את העובדה שהכדורגל הישראלי מוצף בכישרונות מהעדה האתיופית בעוד בכדורסל נדיר למצוא את בני העדה על הפרקט. "יש אצלנו בעדה הרבה יותר משיכה לכדורגל" הוא מסביר. "אני מזמין את מגלה הכישרונות של הכדורגל להסתובב בשכונות. הם ימצאו כישרונות על שרק מחפשים אכסניה להתפתח בה. אני לא יודע להסביר את המשיכה שלי לכדורסל. זה פשוט משחק שהתאהבתי בו. רועי ואחותי שהפכה עולמות כדי שאוכל להמשיך להתפתח זיהו אצלי מהרגע הראשון את הכישרון וגם שאר האחים שלי תומכים בי. כל סל שאני קולע, ריבאונד או אסיסט, זה בשבילם".
