הפועל ב"ש אלופת הסיבוב, נראית ברגע זה כמו האלופה שבדרך. למי שהיה ספק, שיילך לתקציר 13 הדקות מיום שני השבוע מול בית"ר ירושלים. שיביט איך ב"ש פירקה בשלושה וחצי מהלכים את מכבי חיפה. שיספור עם כמה שחקנים מגן קוז'וך ועם כמה הוא תוקף נראה כאילו הקבוצה שלו עולה לכל משחק עם 20 שחקני שדה ולא עשרה.
הסיפור של ב"ש השנה הוא בתמצית, הכישלון הזמני של מכבי חיפה ומכבי ת"א. הראשונה לא מסוגלת לנצל את העייפות המצטברת של יריבתה עתיקת היומין מקריית שלום בגלל הקמפיין האירופי. השנייה, זו האלופה המכהנת, בטוחה שאפשר לרוץ כמו משוגעים מול בשיקטאש וסוסיאדד ולשחק בהליכה מול חדרה והפועל חיפה.
וב"ש? היא רעבה. כי המאמן שלה רעב להוכיח שמי שלא נתן לו צ'אנס להגיע לחגים, יראה אותו מקבל חוזה ארוך טווח; כי קינגס קאגווה (ובשורות הבאות תראו את ההספק הנאה שלו) רעב להוכיח שמי שלא רצה אותו בכוכב האדום וזלזל ברזומה שלו, מקבל אותו כמועמד לשחקן העונה; כי דן ביטון רעב להוכיח שהוא יכול לקחת על הגב גם את מכבי ת"א וגם ב"ש אז הראשונה הפסידה והשניה הרוויחה. כי מיגל ויטור רעב להוכיח שמה שכבר אין במהירות של הרגליים, מחפות שנים של ניסיון וחוכמה וקילר אינסטינקט. ובגלל הרעב והתשוקה הללו, והשובע היחסי ששורר בת"א ובחיפה והבוסריות של בית"ר, ב"ש צריכה ללכת השנה עד הסוף.
השחקן
בתחילת העונה, כשנדמה היה שהפועל ב"ש לא מצליחה למצוא רכש שיהפוך אותה ממועמדת בכירה למקום השלישי לאחת המועמדות לאליפות - כתב אחד הספונסרים של הקבוצה את הציוץ הבא: "בקרוב יגיעו זרים איכותיים שיגרמו לכולם לאכול את הכובע". זה נראה היה אז כמו משאלת לב של אוהד, שמתפלל שתגיע בשורה מחו"ל שתשנה את מאזן הכוחות.
אך ב"ש אכן התחמשה בזרים איכותיים, ונראה ש'שגניבת השנה' היא צירופו של הזמבי קנגווה.
הקשר, שהיה בידיים של ברק בכר בכוכב האדום והגיע עד לישראל כדי להוכיח לו מה שווה, מנפק מספרים נפלאים. והנה הם: ארבעה שערים, ארבעה בישולים 415 מסירות מדויקות מסך כולל של 470 מסירות ו-14 איומים למסגרת. אבל עזבו מספרים: סוף סוף יש שחקן בבאר שבע ששולט באופן מוחלט בקצב המשחק וגם מביא איתו ערך מוסף שמשנה משחקים ומביא נצחונות.
סליחה על ההקבלה, אבל אין קבוצת כדורגל בעולם שזוכה בתארים שלא מחזיקה ברשותה שחקן כזה. לוקה מודריץ' בימיו הגדולים בריאל מדריד, רודרי בסיטי, צ'רון שרי שכל כך חסר למכבי חיפה. נכון, קאנגווה הרבה פחות נוצץ, סקסי או טכני, אבל הרבה יותר יעיל. במציאות של ליגת העל הנוכחית, כל היתרון שיש לב"ש על יריבותיה לצמרת הוא שיש לה את האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. זה מה שקנגווה מביא איתו כל הדרך לריצה אמיתית לאליפות.
נ.ב: גם ההשפעה שיש לירדן שועה על בית"ר ירושלים היא טוטאלית ועם כל הכבוד לכל הכישרון שיש בבית וגן, שועה לוקח את בית"ר על הגב לאחת העונות הגדולות בתולדותיה ב-15 השנים האחרונות.
זה, והזימון המחודש לנבחרת כולל שער ניצחון מול בלגיה, שמים על שועה חותמת של כוכב ישראלי.
המאכזב
ברק בכר הוא מהמאמנים המעוטרים ביותר של הכדורגל הישראלי. בגלל זה, רף הציפיות ממנו הרבה יותר גדול מאשר כמעט מכל מאמן אחר. במילים אחרות: בכר אמור, בזכות שלוש אליפויות בב"ש ושלוש נוספות במכבי חיפה - להביא איתו אקס פקטור. ממש כמו שכל העיניים נשואות לכוכבים, כך במדרג המאמנים, בכר צריך להיות, ובכן, מספר 1. זו הסיבה שלמרות שנוהגים לבחור כדורגלן מאכזב, החלטנו לבחור במאמן.
העונה של מכבי חיפה, שבכר אמון עליה מקצועית, היא אפרורית. נכון, הקבוצה חזק מאד במאבק האליפות, היא עם מאזן נקודות (26) שאמור להשאיר אותה במירוץ עד הסוף והכל על פניו בסדר.
אז זהו שלא. בכר משיג בסיבוב הזה עם חיפה את המינימום ההכרחי, לא יותר מזה, גם לא פחות. ביחס לעונה שעברה אצל מסאי דגו, חיפה השיגה בסיבוב הזה פחות. אצל דגו ב-13 משחקים, הירוקים היו מקום שני עם 29 נקודות, שלוש יותר ממש שיש להם היום כשהם עם תשעה נצחונות, שלוש תוצאות תיקו, הפסד אחד והפחתת נקודה.
אבל זה לא רק המאזן. מבלי להיכנס לסוגייה מה היה קורה לדגו (שפוטר השבוע מהפועל ת"א) בתקשורת החיפאית והארצית, בכר הגיע לחיפה כדי להשיג יותר. נכון לעכשיו הזרים שהוא ליהק יחד עם גל אלברמן לא מספקים את הסחורה, השוער שלו, הישאם כיוף לא יציב וביותר מדי משחקים חיפה לא מרשימה ומנצחת.
קשה לקבוע האם בכר איבד את הקסם. כנראה שלא. בב"ש הוא ידע מצוין לשים את הז'יטונים על מספר ג'וקרים כמו בוזגלו, מליקסון ו-וואקמה. בחיפה היו לו את שרי ואצילי. בקבוצה הנוכחית, הוא נאלץ להסתפק בליאור רפאלוב הבלתי נגמר ובדין דוד שעושה גולים מכלום. זה לא יספיק לאליפות, גם אם מכבי ת"א מקרטעת כי גם בכר רואה שיש התעוררות בב"ש ובבית"ר ירושלים. עכשיו המאמן הבכיר צריך להראות בחלון ההעברות בינואר אם הוא מסוגל לבצע מקצה שיפורים. אין כמעט אנשי מקצוע שיודעים לתקן תוך כדי תנועה כמוהו (לראייה הצירוף של אצילי לחיפה כמהלך שובר שיויון). חובת ההוכחה עליו.
התגלית
ספק גדול אם מישהו מכם היה מזהה את השם ירין לוי לפני חמישה חודשים. הילד, שגדל בב"ש ובגיל מאד צעיר הגיע למכבי חיפה, הושאל לבית"ר ירושלים בקיץ במטרה שיצבור דקות משחק. זה לפחות מה שחשבו בחיפה. אלמוג כהן, המנהל המקצועי של בית"ר, שמכיר את לוי מגיל קטן (אחרי צפייה במשחקי הנערים של חיפה מול מכבי נתניה) אמר לברק אברמוב שמדובר ב"תיאגו אלקנטרה הישראלי". אברמוב הרים גבה, אבל זרם.
נכון לעכשיו, פרט לעובדה שלוי הוא מהשחקנים היעילים בישראל, בחיפה קיימת אובססיה להחתים אותו על חוזה ארוך טווח, מכבי ת"א אורבת מהצד, גראסהופרס ואוסטריה וינה מוכנים להחתים אותו מיידית. בקיצור: כוכב נולד.
עובדתית: לוי מצליח לאזן את הקבוצה הכי לא מאוזנת בליגה, בית"ר, עם הגנה מחוררת והתקפה מפלצתית. להיות הבלאנס בסגל שבו אף אחד לא עושה הגנה כולל שחקני ההגנה מה שמצריך אותו לרוץ הכי הרבה, לחלץ הכי הרבה ולשנות מקצבים של משחק בלי סוף. רק כשלוי לא יהיה יותר בבית וגן (הוא חתום עד תום העונה הבאה לפי ההסכם עם חיפה) יבינו את גודל התרומה שלו, כשגם רן בן שמעון כבר סימן אותו בפנקס כאיש שאמור להיות העוגן של נבחרת ישראל בשנים הבאות. רק שלא יתקלקל.
קראו גם:
יהלום לא מלוטש
מכבי נתניה לאורך שנים, היתה בעלת התואר המפוקפק "בינונית פלוס". ברור שהיא לא תזכה באליפות או תיאבק עליה, אבל גם ברור היה כי תנשום אוויר פסגות בדמות פלייאוף עליון, ותמרר את החיים לגדולות של הכדורגל, כי היא נתניה, מועדון על שירד מגדלותו מאז אמצע שנות השמונים. מי שהיתה הקבוצה של המדינה, היא כבר מזמן לא, אבל כולם, ולא רק אוהדיה, מקווים שהיא תשוב להיות אימפריה יום אחד.
נתניה של העונה היא סיפור עצוב. קבוצה שסיבוב שלם נמצאת מתחת לקו האדום. שיש לה המון כישרון ואיכות שלא מצליחים לבוא לידי ביטוי לא אצל מרקו בלבול ולא אצל יוסי אבוקסיס שהחליף אותו.
הכישלון של נתניה ושל הבעלים שלה, אייל סגל, הוא מהדהד. כל מה שם היו צריכים לעשות, זה עונת של התמקמות בתפר של מקומות 5-7, בתקווה שזה ייגמר בפלייאוף עליון, קרבות מכובדים נגד הגדולות בליגה הסדירה ומאבקים שבין הקבוצות בשישיה הראשונה. תוסיפו גם שלב גבוה בגביע ושלום על ישראל. במקום זה, קיבלנו עונת הישרדות עמוסה במפחי נפש ודפיקות לב, לצד טבריה, חדרה ואשדוד. גם אם נתניה תתאושש בקרוב, הסיבוב הזה שלה הוא סיוט אחד שאף אחד שם לא מצליח להתעורר ממנו. אולי הניצחון מול טבריה ישמש כקריאת השכמה.
אתם אמרתם
"ננצח בהפרש דו ספרתי"
עופר ינאי בעלי הפועל ת"א בכדורסל, מהמר על תוצאת הדרבי, וצודק: אבל בכיוון הצהוב ולא האדום (ערוץ הספורט)
