שרן ייני פרש בשבוע שעבר מכדורגל. אחד הג'נטלמנים הגדולים של הכדורגל הישראלי וסמל אמיתי של מכבי ת"א אומר שלום למשחק. תשאלו כל ילד שגדל בעשורים האחרונים באחת ממחלקות הנוער של קבוצת כדורגל כלשהי, וכנראה שאף אחד מעולם לא חלם להיות ייני.
כולם רצו להיות אוחנה ברקוביץ' בניון זהבי רביבו נמני וכו'. להיות ייני? נו באמת. זה אפור מדי, משעמם מדי, חסר ברק.
אבל אי אפשר לשחק כדורגל בלי שרן ייני אחד לפחות בקבוצה. אי אפשר לזכות בתארים ולהיות מודל לחיקוי לצעירים כשיש לך בקבוצה אחת שלושה ברקוביצי'ם. תשאלו את מכבי בעצמה שאחת העונות הנוראיות בתולדותיה היתה בימי הגלאקטיקוס. שם, גם 11 שחקני הרכב לא רצו כמו ייני אחד.
אבל ייני הוא לא רק דוגמא למה שיפה ונחוץ בכדורגל. הוא גם מה שחסר בחברה הישראלית. חברה שבה כמעט אף אחד לא רוצה ללכלך את היידים אלא לנהל, לתת הוראות. להיות קרוב לצלחת ולא לשבבים שעפים כשחוטבים עצים. ייני במובן הזה היה כל כך מיוחד כי הוא בעצמו לפני הכל שליח ציבור. זה שבא להקריב את עצמו למען החולצה, למען האוהדים למען הילדים ולמען החברים שלו לחדר ההלבשה.
זה כל הסיפור - יש כאלה שרוצים לתת הנשמה למען הכלל ויש כאלה שעושים סלקציות בדמות חלוקה ליהלומים כמו שרים מסוימים בממשלה. ייני כנראה ימונה בקרוב לעוזרו של רב"ש בנבחרת. אנחנו היינו שמחים אם בחור כמוהו יגיע גם יום אחד לכנסת.
מלפפונים חמוצים
עונת המללפונים החלה באופן רשמי ונדמה שמשנה לשנה הולך ופוחת הדור. במילים אחרות: השוק הישראלי כל כך יבש ששום החתמה לא תצליח לרגש אף אוהד כדורגל כולל מכבי ת"א ומכבי חיפה שיכולות לרכוש כמעט את כל מי שעולה בדעתן בשוק המקומי.
נסו להיכנס לנעליים של קבוצה עם תקציב סביר פלוס בליגת העל ששואפת לקפוץ מדרגה לכיוון הצמרת - מעין בית"ר ירושלים או מכבי נתניה שסיימו את העונה האחרונה בקושי רב מעל הקו האדום. עכשיו בואו נעשה סימולציה, כשיש לנו אפשרות להתחזק (לצורך הדיון) רק בשחקנים ישראלים- מאיפה בדיוק נביא בלם שישדרג את העסק? מגן ימני או שמאלי? אבל נניח שבחוליית ההגנה מצאנו פתרון חלקי. תנו לנו שם אחד ריאלי של קשר אחורי שבאמת יקפיץ אותנו מדרגה. מי? גנדלמן או קארצב? יקרים מדי. עזבו. בואו נחפש חלוץ: מלמד נשאר בהפועל חיפה. וייסמן לא רוצה לחזור לישראל. תומר חמד יסיים את הקריירה במכבי חיפה. חטואל גם יקר וגם מבוקש באירופה.
בקיצור: אין כמעט מבחר והצרה כפולה כי גם קשה מאד להשתדרג וכן על אותה איכות משלמים כפול כי במציאות כזו עגומה כל ממזר עם סוכן טוב, מלך.
לא הפי אנד
אם למישהו היה ספק שבני יהודה תפרק את אום אל פאחם במחזור הנעילה של הליגה הלאומית שיקום. הרי היה כמעט מובן מאליו שבני יהודה תעשה את המוטל עליה באחד המגרשים הכי קשים בארץ וכל מה שהיא צריכה זה שטבריה שכנתה לצמרת וזו שמעליה, תמעד או תעשה את המינימום שיתן לזהובים את הכרטיס לליגת העל על מגש של כסף.
אנחנו לא מודיעין אזרחי ואין לנו שום כוונה לרמוז חלילה שמישהו באום אל פאחם נהג בצורה לא כשרה. אבל בואו נדבר על הסיפור הזה כתופעה לא ראויה בכדורגל הישראלי.
בעוד שבאנגליה ובגרמניה קבוצות נלחמות עד טיפת הזיעה האחרונה במחזור האחרון הגם שהוא לא ישנה את מצבן בטבלה כי זוהי מהות הספורט, אצלנו כמעט ברור תמיד שמי שצריכה לנצח תעשה את זה. ואם היא צריכה לנצח בתוצאה מסוימת גם זה יקרה כי בדרך כלל הקבוצה ממול מגיעה כשאין לה חשק לא לשחק ובטח שלו להוות יריב. אום אל פאחם נעלבה כי העזו לפקפק ביושר שלה ביום שישי אחרי הצהריים. אבל היא השכילה להבין שהיתה יכולה לצאת גדולה אילו רק היתה באה לשחק כדורגל ולתת הכל מול החבר'ה משכונת התקווה.
בדיוק כמו רעננה בתחילת שנות האלפיים שמנעה עליה מהפועל ירושלים ומקרית שמונה והפכה בזכות כך לדוגמא ומופת. אתם יודעים מה? בדיוק כמו בני יהודה בעונת 2010 כשחילצה בשיניים תיקו מול מכבי חיפה בבלומפילד ואפשרה להפועל ת"א לזכות באליפות. אף קבוצה לא הצטערה מעולם על כך שהיא גילתה רוח ספורטיבית. למזלה של אום אל פאחם הצדק הפואטי או יותר נכון הווינריות של טבריה מנעה ממנה מבוכה עוד יותר גדולה.
המנוסה והטירון
מסאי דגו עשה עונה לא רעה בכלל במכבי חיפה. במידה מסוימת העובדה שהוא הצליח לתת פייט למכבי ת"א עם כל חוסר הניסיון שלו, הפתיעה רבים. הכרטיס האדום שקיבל מיעקב שחר אחרי שהנשיא יחד עם גל אלברמן העניקו לו את צ'אנס חייו, הבהיר שבמכבי חיפה פחות מאליפות שווה כלום. שאם בחודש אפריל אתה לא במקום הראשון בליגה, כדאי לך להתקשר לסוכן הקרוב לביתך שיחפש לך קבוצה.
אבל לא הפרידה מדגו וגם לא חגיגות האליפות של מכבי ת"א מצדיקות הופעה עלובה כמו זו של הירוקים בדרבי בשבת שעברה. זה היה נראה כמו בוגרים מול נוער, כשבצד האדום של הכרמל יש הרבה פחות כסף, הרבה פחות איכות והרבה פחות קהל.
ודווקא מהצד השני של הספסלים, רוני לוי רשם את אחת העונות המוצלחות שלו כמאמן. נוח לפתח כלפי לוי אנטגוניזם. הוא קשוח, הוא לא מנסה להיות נחמד, הוא לא מסוגל לספור עשר כששחקן שלו עושה טעות טאקטית או מזייף באימון ובלא מעט קבוצות הכדורגל שלו יודע מדעי מאשר התקפי, אז אנשי מקצוע מלקקים את האצבעות והקהל ביציע נושך את השפתיים.
אבל צריך גם לומר ביושר שלוי היה ונשאר אחד המאמנים היותר טובים שהצמיח הכדורגל הישראלי מה שקרה לו בדרך זה פשוט בעלים שהעמידו לו רף בלתי אפשרי כמו חוגג ואלונה ברקת, וקהל שהחליט להפוך אותו לשעיר לעזאזל כמו בבית"ר ובבאר שבע.
קראו גם:
הייתם מאמינים שדווקא אצל יואב כץ הבלתי אפשרי לעיתים לוי מצא את הנחלה? המבחן הגדול שלו יהיה בצד האדום של חיפה בעונה הבאה, אז לוי יצטרך להתמודד גם עם התיאבון של כץ שנפתח וגם עם היכולת שלו לסחוט לשחקניו את הלימון עד תומו כפי שעשה העונה. בשורה התחתונה, טוב שמאמנים כמוהו נמצאים במגרשים ולא בבית. הדרבי של השבת האחרונה היה בסוף נוק אאוט בין מאמן שראה ועשה כמעט הכל לבין מאמן שהוא עדיין בוסר.
הבלם העקשן
ב-20 במרץ 2023 איבד בלם הפועל ירושלים נועם מלמוד את ההכרה באמצע אימון בחדר כושר והובהל לבית החולים. על פי עדויות של מי שהיה נוכח בחדר הכושר רופא שהתאמן במקרה לצידו של מלמוד העניק לו טיפול ראשוני והציל את חייו. אף אחד בשלב הזה לא נתן למלמוד סיכוי לשוב לכר הדשא, כולם פשוט שמחו שהוא עומד על הרגליים בלי שום פגיעה קוגניטיבית או אחרת תודה לאל. תשעה חודשים, ממרץ ועד דצמבר, מלמוד הלך מרופא לרופא, ואף אחד מהם לא הסכים לחתום לו על אישור לחזור ולשחק. אבל מלמוד המשיך והתעקש וחזר לשחק.
השחקן חזר לכר הדשא במחזור העשירי בניצחון הבכורה של הקבוצה שלו 0:1 על הפועל חדרה. מאז כאילו לא היתה פציעה הוא אחד העוגנים של הפועל ירושלים.
מעבר לסיפור המרגש, צריך לשים לב למלמוד כי הכדורגל הישראלי כבר לא מייצר בלמים ישראלים. שון גולדברג התחיל בכלל כמגן שמאלי. עידן נחמיאס לא ממש משתלב במכבי ת"א. בהפועל ב"ש שני הבלמים, ויטור וטיבי הם מעל גיל 35. בבית"ר ירושלים סאגת הבלמים של השנתיים האחרונות היא חומר לסטנד אפ של אדיר מילר.
זה רק עניין של זמן עד שמלמוד יגיע לקבוצה גדולה ולנבחרת הבוגרת של ישראל. זה רק עניין של זמן שבעוד כמה שנים לפני משחק עונה על האליפות בירוק החיפאי או הצהוב התל אביבי הוא יספר על הערב הנורא ההוא בחדר הכושר. תעקבו אחריו. הוא רק הולך ומשתבח בלי עין הרע.
אתם אמרתם
סלובו אמר לי: ‘אנחנו עדיין ממשיכים לעבוד כצוות, אני הורדתי את קריית שמונה ואתה העלית אותה’"
שי ברדה בפרשנות חדשה לשיר 'ככה זה כשיש שניים" (אתר ONE)
