1. סוכנו של איאון ניקולסקו, רפי אפשטיין, מוצף כבר כמה שבועות מכמה מועדונים באירופה שמוכנים לסגור עכשיו עיסקה עם ברק אברמוב ולהנחית אצלם את החלוץ המולדובי של בית"ר. ברשימה קבוצות מבלגיה, מרוסיה ואפילו מהליגה השנייה באנגליה (למרות שניקולסקו יתקשה, ברמת הפרוצדורה, לקבל רשיון עבודה בממלכה). נרגיע ונאמר שלאף אחד, לא לניקולסקו, לא לסוכנו, וגם לא לברק אברמוב, יש כוונה לעשות אקזיט בחלון ההעברות הקרוב בינואר.
זה ימתין לפחות לסיום העונה, או כמו שאומר אפשטיין: "זה לא רלוונטי לפחות עד חודש יוני. אני לא אעשה דבר כזה לבית"ר ואשאיר אותם בלי שחקן כל כך משמעותי. כשברק אברמוב יחליט, אם וכאשר, נעסוק בזה". במידה מסוימת אפשטיין וניקולסקו זוכרים לבית"ר חסד נעורים. בחלון ההעברות של ספטמבר היו לניקולסקו הרבה הצעות מהליגה הישראלית, אבל אף קבוצה לא היתה נחושה כמו בית"ר לקלוט את השחקן. הפועל חיפה הפילה את העיסקה בגלל פער של 10 אלפים יורו. הפועל ת"א רצתה, פנתה, ואז פתאום הפסיקה להתקשר. אחרות גיששו אבל לא הגישו הצעה כספית.
יוסי אבוקסיס היה היחיד שאמר: "ניקולסקו ישחק רק אצלי" והלך עם זה עד הסוף. התוצאה היא שבית"ר שילמה 80 אלף יורו עבור שחקן ששווה הרבה יותר, החתימה אותו עד סוף העונה הבאה, ומכיוון שהכל נעשה ביום האחרון של חלון ההעברות, לאף אחד לא היה זמן להכניס סעיף יציאה בחוזהו של המולדובי. אגב, גם הקבוצות הבכירות מגלות עניין בניקולסקו, במיוחד הפועל באר שבע, אבל בבית וגן מתכוונים לשחרר אותו כשיגיע הזמן רק למועדון באירופה. על פי כל הסימנים, הן מצידו של אברמוב והן מכיוון המתעניינות, שייאלצו להמתין לקיץ, מעריכים שקופת בית"ר תתעשר ממכירתו של החלוץ בסכום של עד שני מיליון יורו, כשאם הוא ימשיך בקצב ההבקעה המטורף שלו המחיר הזה רק ילך ויאמיר.
אוהבים לספר לכם כמעט בכל הזדמנות על כל מיני כדורגלנים שהתאקלמו בקלות ועל כך שהם מאוד מחוברים לקבוצה הישראלית שלהם, משל הם נולדו כאן בארץ. במקרה של ניקולסקו הקלישאה הזו מאוד נכונה. החלוץ מרגיש מאוד מחויב לבית"ר כי הוא מכיר תודה על האמון מצידו של אבוקסיס שהחתים אותו. יתרה מכך, שיתוף הפעולה שלו עם שועה ועם אספרייה הוא תולדה של מערכת היחסים המאוד קרובה שלהם בתוך חדר ההלבשה. ניקולסקו, שהוא יתום מגיל צעיר מאוד, נותן הרבה מאוד משקל למשפחתיות ולחמימות שהוא זוכה להן בבית וגן. שאלת המיליונים היא אם אנחנו כבר צריכים לחשב את הזמן לאחור כי לשחקן ברמה שלו אין באמת מה לעשות בליגת העל שלנו, או שיש סיכוי שהרומן הלוהט הזה יימשך לאורך זמן.
2. בבית"ר התקבלה החלטה אסטרטגית לחפש בלם זר במקומו של ז'וסוואה מחיאס. השחקן, שמשוחח עם ראשי המועדון על בסיס יומיומי, הבטיח שאמורה להיערך לו פגישה עם גורם ממשלתי בוונצואלה שאמור להסדיר את עניין הדרכון שלו ושהוא יגיע לארץ בתחילת השבוע הבא, אבל בבית וגן הגיעו למסקנה שהם לא ממתינים יותר ושעם כל הכבוד לשאלה אם מחיאס הוא קורבן של הנסיבות, סתם חסר אחריות או שפשוט לא בא לו לחזור לישראל, הם לא מתעסקים בזה יותר וממשיכים הלאה. יוסי אבוקסיס כבר צופה במועמדים זרים בעמדת הבלם, ואם יימצא שחקן שעונה על הדרישות של המאמן, ברק אברמוב ושות' ייכנסו איתו למשא ומתן. באופן די אירוני, ייתכן שבאמצע החיפושים אחרי הבלם מחיאס פתאום יופיע בארץ או לפחות יודיע שהוא עלה על טיסה לישראל ואולי יגרום לאנשים בבית וגן להפסיק את החיפושים אחרי בלם חלופי, אבל בכל מקרה, אף אחד במועדון כבר לא מחכה למספר 77.
ההוכחה הסופית לכך שבית"ר חייבת לחפש בלם אחר מבחינת אבוקסיס ושות' הגיעה במהלך המחצית השנייה מול נתניה, כשבית"ר ספגה שלושה שערים בתוך 12 דקות. כאן נפל האסימון שעם חוליית הגנה כזאת, עם כל הכבוד, אי אפשר לקחת נקודות. לא בכל יום תגיע לכאן קבוצה כל כך חשופה כמו נתניה, ובמציאות שבה כל התקפה של היריבה היא חצי גול מסתבר שהבור שהשאיר כאן מחיאס (למרות שגם הוא, עם כל הכבוד, לא הראה יכולת יוצאת דופן מאז תחילת העונה) הוא עצום.
3. סאגת השוער ממשיכה להעסיק את כולם בבית וגן. פרט לשיחה שתתקיים מחר בערב בין ברק אברמוב לאלונה ברקת לגבי אריאל הרוש (ראו כתבה נפרדת בעמוד 80), השבוע התברר למה המשא ומתן עם השוער הליטאי אדווינאס גרטמונאס עלה על שרטון. בצד של השוער סיפרו שכשבית"ר פנתה אליו לראשונה הוא דרש שכר חודשי של 13 אלף יורו עד לסיום העונה, ובגלל, תאמינו או לא, שהוא ערך תחקיר קצר על החיים בישראל, שבו התברר לו כי יוקר המחיה בארץ גבוה, הוא החליט להעלות את דרישתו לשכר של 18 אלף יורו בחודש. בצד של הליטאי הבהירו כי אם בית"ר היתה מקבלת את דרישתו, הוא היה מגיע על אף העובדה שיש לו הצעות מסקוטלנד ופולין, אולם משום שבבית וגן לא הסכימו להעלות לו את ההצעה הוא מחפש כרגע אופציות אחרות.
בנוגע לשוער הקמרוני סימון אומוסלה, הרי שהוא כבר ערך מספר אימונים בבית וגן והוא נראה שוער סביר פלוס, מאוד יציב ובטוח בעצמו, בהחלט כזה שראוי לליגת העל. יוסי אבוקסיס מאוד מתלבט לגביו כי הוא לא הצליח לראות אותו בפעולה מול יריבה ראויה (בבית"ר רצו לקבוע משחקי אימון עם יריבות מליגת העל ולא הצליחו), מה גם שאין לדעת איך אומוסלה מתפקד בלחץ, עם אלפי צופים ביציעים. מן הסתם, אם היה מדובר בשחקן שדה, נראה שאומוסלה היה מוחתם, אבל מכיוון שמדובר בעמדה קריטית כמו שוער, מאמן בית"ר מדקדק ומסרב להתפשר. אומוסלה, בכל מקרה, כבר מאבד את הסבלנות, ונראה שאם בית"ר לא תקבל החלטה בעניינו עד תחילת השבוע הבא הוא יבקש לעזוב את הארץ.
4. נראה שאם עדן קארצב לא היה חובט בפניו של אורי דהן ומורחק, משחק הטניס שהיה בשבת שעברה בטדי היה מסתיים אחרת לגמרי. זה לא סותר את העובדה שהיה תענוג לראות את החלק הקדמי של בית"ר במחצית הראשונה ואת השילוב של שועה, ניקולסקו ואספרייה. שועה לא כבש עדיין העונה שער ליגה אבל הוא כבר עם שבעה בישולים. בבית וגן, וזה אולי החוזק של חדר ההלבשה של בית"ר, יש לא מעט שחקנים שמייחלים לרגע שמספר 7 ימצא סוף סוף את הרשת, ואל תתפלאו אם במשחק מחר בבאר שבע ניקולסקו ואספרייה, ששועה מפטם אותם באסיסטים לגול, ינסו להחזיר לו. 20 הדקות במחצית השנייה מול נתניה, זה קטע ששחקני בית"ר ראו בווידיאו השבוע כמה פעמים. אבוקסיס כעס יותר על הפאניקה ששידרו חוליית ההגנה והקישור הדפנסיבי שלו מאשר על היכולת.
על הספסל בשבת מלמל המאמן: "אני לא מבין למה הם (השחקנים) מתעקשים לסבך כל כך את המשחק הזה?" המאמן אמר בסיום ש"זה אחד המשחקים הכי משוגעים שאימנתי בהם. מחצית ענקית ואז 20 דקות נוראיות שלנו, לא זוכר 20 דקות כאלה נוראיות של קבוצת כדורגל. נבהלנו מכלום. זה הפוך ממה שביקשתי במחצית. במשחק כזה שעושים הצגה אפשר לסלוח, אבל צריך לנתח מה לא לעשות במשחק כדורגל. אני כועס על הדקות האלה מצד אחד, ומצד שני גאה על תצוגה גדולה". מחר בבאר שבע, כסוג של הפקת לקחים, אבוקסיס שוקל לפתוח במערך של שלושה בלמים. בית"ר מעולם לא ניצחה בטוטו טרנר, והיא תנסה להפתיע את הקבוצה של אליניב ברדה. כ־1,500 אוהדים ילוו את הצהובים־שחורים לבירת הנגב. בית"ר אגב, מעולם לא ניצחה בטוטו טרנר.
5. ביום חמישי שעבר, הלך לעולמו, כדורגלן ומאמן העבר אליהו עופר, ז"ל. עופר, בן 78 במותו, היה הסמל והקפטן של הפועל באר שבע, זכה איתה בשתי אליפויות כשחקן ואימן אותה מספר קנדציות. עופר אימן גם את בית"ר בעונת 1981־1982, מחצית מעונת 1982־1983 והגיע במקומו של מוטל'ה שפיגלר בעונת 1987־1988. אורי מלמיליאן שסבל מפציעה קשה. מלמיליאן, שהגיע להלוויה של עופר אמר לנו השבוע: "אני לא אשכח את כל מה שהוא עשה עבורי. הוא היה מגיע כל יום מבאר שבע לירושלים בתקופה שהייתי פצוע בטרום עונה מעביר לי אימון וחוזר לנגב. עופר היה אדם מדהים. אין אחד שלא אהב אותו ואת האמת שלו. זו דרכו של עולם". אברהם לוי מספר ש: "עופר תמיד היה נותן את הנשמה. גם בעונת 1987־1988, כשמוטל'ה שפיגלר התפטר, עופר היחיד שהיה לו אומץ להגיע להציל את בית"ר מירידת ליגה. כל חייו היו כדורגל".
עופר גם אימן בהפועל ירושלים. הוא העלה את האדומים לליגה העליונה ב־1984־1985. במשחק מול נתניה בשבת שעברה בית"ר כיבדה את זכרו בדקת דומיה.
