בית"ר אצלי בוורידים מגיל קטנות. הבית שבו גדלתי ביבנה היה חצוי. חלק מהאחים אוהדי בית"ר, חלק אחר אוהדי מכבי תל אביב, ואבא ז"ל גם אוהד מכבי. אני נמשכתי אחרי הדודים שלי לבית"ר הגדולה של שנות ה־80 וה־90, ומאז זה כבר נחקק והתחלתי ללכת לבד למשחקים.
הכאב הכי גדול של כל אוהד בית"ר הוא מה שהפכנו להיות. פתאום מאימפריה אנחנו קבוצה עמוסת בעיות, כזאת שהכל רודף אותה וכלום לא הולך לה. הדבר הכי חשוב לי לקראת העונה שבפתח הוא שבית"ר, כך אני מקווה, בדרך להבראה. חווינו יותר מדי צרות ודברים רעים, והגיע הזמן שיימצא האיש, אולי ברק אברמוב, הבעלים החדשים, שיחזיר את בית"ר שלנו לגדולתה.
אני לא מחפש אשמים ודרך לנתח את כל הדברים הקשים שחווינו כבית"רים בשנים האחרונות, רק מקווה שהגלגל יתהפך שוב לטובתנו. יש לי תחושה שאבדו להם החשק ושמחת החיים, שמשהו כבוי.
האתגר הגדול של העונה הזאת, שבה כנראה לא נזכה באליפות, הוא שנתמודד עליה, הוא להחזיר את האנרגיות, את השמחה, את החשק ואת האטרף, שמאפיין כל כך את בית"ר שלנו, זו שאי אפשר היה שלא להתאהב בה, זו שתמיד גורמת לך לפרפרים בבטן לפני משחק ואושר עילאי אחרי ניצחון וכאב לב כשמשהו מתפספס. לצערי, אני לא מצליח כל כך להגיע למגרשים, אבל מבטיח תמיד לשמור אמונים לבית"ר, שתמיד בליבי גם אם פיזית אני לא תמיד נוכח. תחזירו לנו את החיוך, שתהיה לנו עונה מוצלחת ויאללה בית"ר.
- הביא לדפוס: שלומי אהרוני
