"מי חשב שנעמוד כאן ונשיר עכשיו". המילים הללו, שנכתבו על ידי אוהדי בית"ר נורדיה ירושלים לפני עשור פלוס-מינוס, מצליחות לזקק בצורה מושלמת את הרגע הזה בזמן. הרגע שבו הקבוצה הצעירה, שעברה בהיסטוריה הקצרה שלה אינספור תלאות, מאבקים, מפלות ספורטיביות, מכשולים ביורוקרטיים וסכסוכים פנימיים, זוכה סוף סוף לשחק בליגה של הגדולים: שמינית גמר גביע המדינה.
ובאמת, מי האמין אי אז, כשרק יצאנו לדרך, שהחזון המוזר הזה של מועדון ירושלמי בצהוב-שחור שפותח את שעריו לשחקנים (ואוהדים!) בלי הבדל דת או גזע, יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. מי פילל, אחרי שהגרעין המייסד התפרק ואיתו נעלמו להם מאות מחברי העמותה שלנו, שנצליח להחזיק מעמד לבד במדבר הכדורגל של ליגות האותיות.
מי בכלל יכול היה לצפות שבזמן שמסביבנו קבוצות מתפרקות על בסיס קבוע, שחקנים ומאמנים גוזרים קופונים ותוצאות משתנות בצורה מעוררת חשד, נורדיה תמשיך לעשות את אותם הדברים – אבל נכון. "את יפה, נקייה, את אחרת" שרנו לקבוצה שלנו כשרק יצאנו לדרך, מגוב ריקבון ועפר, "את תשעת הקבין".
והיום – היום אנחנו יכולים לראות קבלות בשטח, עם הקבוצה הכי ירושלמית בארץ. קבוצה שנבנית על מחלקת נוער מקומית, שכבר הצמיחה לנו את כוכב הכדורגל דוד אסנקה (חפשו אותו באגף בשמינית הגמר מול מ.ס אשדוד. לא תאמינו איזה דריבליסט הבחור הצנום הזה מבית שמש) ועל פליטי מחלקות הנוער של הקבוצות האחרות בעיר, שלא יוכלו לקושש דקות משחק בליגות עם שישה זרים.
קבוצה ירושלמית, שמעמידה על הקווים מאמן תוצרת בית – אלירן ממן, שכבר תשע שנים נמצא במועדון, התחיל את העונה כעוזר המאמן של אהוד כחילה וברגע שאהוד ברח (לכסף של דימונה), לקח את הצ'אנס בשתי ידיים וכיום הוא מוביל קבוצה בשידור ישיר בפריים טים של ערוץ הספורט.
קבוצה שמציגה לראווה צמד אגדות בית"ריות ביציע – המנהלים המקצועיים משה בן ארוש ויוסי מזרחי (ורק בשביל הזכות לשבת עם השניים האלה ביציע ולשמוע פרשנות בזמן אמת מגדול שוערי בית"ר היה שווה להקים את המועדון).
והכי חשוב: קבוצה עם מנורה על החולצה וכדורגל מברזיל. ומי שלא מאמין, שיתחבר לשידור מעמק הארזים ויראה את צמד תאומי המגדל שלנו – פיצי ופיליפ – עושים סחרחורת למרכז השדה של אשדוד. ולמי שתהה בנוגע לזהות הצמד: פיצי, הלא הוא אמיר עבלס, נקרא ככה בגלל שהוא נמוך למדי. ביום טוב, עם סטופקס, הוא מגרד את המטר שבעים. פיליפ, הלא הוא פיליפ מנה, נמוך ממנו בהרבה, והוא נקרא ככה משום שפיליפ זה שם נפוץ בחברה הערבית.
קראו גם:
כי כן, זה חלק מהדי.אנ.איי שלנו, כמועדון, וזה נכון שבעתיים בימים הנוראים הללו: אצלנו יהודים וערבים משחקים ביחד כדורגל – וכשהם מנצחים, הם שואגים ביחד עם כל הקהל ביציע "בלב זה בית"ר, בלב זה נורדיה". אנשאללה גם מחר.
הכותב הוא חבר עמותה וממייסדי בית"ר נורדיה ירושלים
