לפני מספר שנים פנה איציק קורנפיין, אז יו"ר בית"ר, לדני נוימן, אחד הסמלים הגדולים בתולדות המועדון, וביקש ממנו סיוע במציאת ספונסר שיציל את מצבו הכלכלי העגום של המועדון. נוימן גייס למשימה את גומא אגייאר, והוא העביר לקופת המועדון 4.5 מיליוני דולרים. הכסף של אגייאר החזיר בחזרה את נהג המונית שנשלח לבית המשפט המחוזי כדי לבקש את פירוק המועדון. נוימן היה אמור לקבל עמלת תיווך בסך 2.8 מיליוני שקלים. סכום עצום. הוא התקשר לקורנפיין והודיע לו: "אני לא רוצה לקחת שקל מבית"ר. זה המקום שגידל אותי. זו נשמתי. זה לא ביזנס".
השבוע פגשנו את נוימן. גם בגיל 66 הוא נשאר איש מפוצץ אנרגיות ויכולת ורבלית בלתי רגילה בדיוק כמו בימיו כשחקן. פניו היו עגומות. מצבה של בית"ר מדיר שינה מעיניו. בימים כתיקונם, נספר, אנחנו מנהלים הרבה שיחות. נוימן לא רצה לתת פומבי למחשבותיו, שמא כל מיני מלעיזים יאשימו אותו שהוא מחפש במה. צריך לשמוע את הטון שלו כדי להבין עד כמה הוא חרד לבית"ר. "הסיפור מבחינתי הוא הפרשה של משה חוגג וההשפעה הישירה שלה על בית"ר", אומר נוימן. \
"אם יוסי מזרחי, שאני מצדיע לו, יכול להקריב את הבריאות שלו למען בית"ר בפעם המי יודע כמה, ואלי אוחנה עומד עם האצבע בסכר כי הוא נלחם על הבית שלו, אז גם אנחנו שחקני העבר יכולים וצריכים להירתם"
"זו פרשה מאוד כואבת שאף אחד לא היה מוכן לה, וכמובן כמו לכל אזרח במדינה גם לחוגג עומדת זכות החפות עד שיוכח אחרת, ואני מאחל לו שיתמודד בהצלחה עם האישומים שיש נגדו. אין ספק שההשקעה שלו בבית"ר עד היום היתה אדירה, וגם פזרנית לטעמי, אבל זה הכסף שלו ובעל המאה הוא בעל הדעה. לנוכח ההסתבכות שלו ולנוכח העובדה שעוד לפני הפרשה הוא הפקיד את המועדון בידי נאמן, זו יריית הפתיחה למשבר הגדול ביותר של בית"ר מאז ומעולם. בית"ר תמיד היתה בבעיות כספיות, אבל האנשים שעמדו בראש המערכת, אם זה רובי ריבלין או משה דדש ואברהם לוי, ידעו תמיד לפתור את הבעיות. הפעם זה סיפור שונה לגמרי. אף אחד לא יודע מה ילד יום בחודש ינואר, אם יהיה רוכש או לא, וזו צרה צרורה. שמעתי שעניינו את אלי טביב בחזרה לבית"ר. אני לא יודע אם הוא חושב על זה אבל זה יהיה דבר מעולה, כי מעבר להיותו איש אמיד טביב איש מקצוע שמבין המון כדורגל, וראינו את זה בכמה מקרים גם בבחירת השחקנים בבית"ר וגם בהפועל תל אביב".
בית"ר הפכה לגוף שכל הזמן דוחה את השתל של הבעלות הפרטית, שלא לדבר על העובדה שכמעט תמיד בעלי בית שמגיעים לפה מסיימים את דרכם ומשאירים חורבן בית.
"צריך להיות ריאליים. קשה לראות את בית"ר מוצאת רוכש חדש והלוואי שאתבדה. אנחנו לצערי על המסלול שסופו בית משפט וחדלות פירעון או פירוק, וזה תסריט אימה. אני חושב שכל אדם שדם בית"רי זורם בעורקיו צריך להתגייס באופן מיידי כדי להציל את הספינה שעלולה לטבוע. אנשים חייבים להבין שאין לנו קבוצה אחרת ואין לנו בית"ר אחרת. אני שומע הרבה רינונים על כך שרוכשים חוששים להיכנס למועדון בגלל לה פמיליה. אולי זה יישמע לא פופולרי אבל לא כל ארגון לה פמיליה הם גזענים כמו שמציירים אותם והתדמית שהדביקו להם לא מדויקת. אני לא יודע מספרים אבל מעריך שהארגון הזה מונה בין חמשת אלפים לשמונת אלפים איש, רובם ככולם אוהדים מצוינים שעושים הרבה דברים טובים, כמו עזרה לחולים ולנזקקים. צריך לקרב את הארגון ולהחזיר אותו ליציע. נכון שיש 100 או 150 איש בארגון שמתנהגים בגזענות, וחבל כי גזענות זו רעה חולה בכל מקום ואסור שהיא תהיה, בייחוד לא בכדורגל. אבל בקומץ הקטן הזה ניתן לטפל נקודתית ולא להדביק את תווית הגזענות לכלל הארגון".
להיכנס מתחת לאלונקה
יש לו לנוימן המון ניסיון בעולם הכדורגל, בעולם העסקים ובעולם המשפט (הוא עורך דין בהכשרתו), אבל כמו שהוא אומר: "לא באנו לדבר עלי אלא על איך מצילים את בית"ר".
"אני רואה המון כדורגל בעולם, אם זה בטלוויזיה כמו כולם ואם בנסיעות פרטיות שלי לכל אצטדיון בגלובוס. כשאני מגיע לאליאנס ארנה ורואה כוכבי עבר של באיירן מינכן יושבים ביציע בחליפות כחברי דירקטוריון, אין שום סיבה בעולם שזה לא יקרה גם פה בבית"ר. באיירן מינכן זורמת בדמו של קרל היינץ רומיניגה ובית"ר זורמת בדמם של דני נוימן, של אודי רובוביץ', של ויקטור לוי ושל עוד רבים וטובים. אם יוסי מזרחי, שאני מצדיע לו, יכול להקריב את הבריאות שלו למען בית"ר בפעם המי יודע כמה ואלי אוחנה עומד עם האצבע בסכר כי הוא נלחם על הבית שלו, אז גם אנחנו שחקני העבר יכולים וצריכים להירתם. אני ברוך השם לא מחפש עבודה כי אני אדם עסוק ולא מחפש תהילת עולם כי זכיתי לטעום ממנה. אני רוצה להציל את הבית בכל דרך אפשרית. האגודה המפוארת הזו היא בליבנו, ואנחנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה ולהוציא אותה לדרך חדשה".
עשו בעבר נסיונות להתרים כספים, למצוא מנת חמצן למועדון. זה נגמר בפארסה. יש אמירה ש"כולם שרופים על בית"ר עד שהם צריכים להכניס את היד לכיס".
"צריך להבין שזה צו השעה, שהעסק גוסס, שלא רחוק היום לצערי שאימפריה כמו בית"ר תהפוך לזיכרון נוסטלגי, חס וחלילה. הצעד שעליו חשבתי הוא גיוס המונים. אם יש לבית"ר 700 אלף אוהדים ברחבי הארץ, אם אוהדים מירושלים, מטבריה, מבית שאן, מדימונה, מירוחם, מבאר יעקב, מכל פינה בישראל שבית"ר היא המייצגת שלהם, אם רק חלק מהם מהם יתרום עכשיו אלף שקלים תמורת מינוי לעונה הבאה - אתה מבין שזה יעמיד את המועדון על הרגליים? תוסיף לזה אנשי עסקים טובים ומכובדים שהם אוהדי בית"ר, אם זה בני נחמיה, רמי לוי, הרצל לוי ואורי מנצור, שלמרות שהיה נשיא קבוצת הכדורסל של הפועל בית"ר יקרה לו. צריך להגיע לאנשים האלה. דירקטוריון כזה של אנשים טובים עם לב רחב, זו הדרך היחידה שתהיה לבית"ר תקומה. בסוף, אם לפשט את זה, כולנו צריכים להיות יוסי מזרחי, שרץ להציל בית בוער בלי לחשוב על טובתו האישית. וכולנו צריכים להיות אלי אוחנה, שהופך עולמות כדי שבית"ר תישאר בחיים. אגב, אלי אוחנה, כמעט מיותר לציין, יהיה כמובן חלק חשוב ממהלך כזה. אנחנו באים להושיט לו יד, לא חלילה להפריע לו".
ואני אקשה עליך. יגידו כל מיני נדבנים: הקבוצה הזאת של חוגג - שישבור את הראש.
"נכון, ובגלל זה צריך לבוא עו"ד יונגר מטעם משה חוגג ולהגיד: 'אני נותן את הקבוצה לאוהדים וכל סיוע יתקבל בברכה'. הרי ממילא יש קושי עצום למצוא רוכש. ממילא בית"ר תגיע, כך נראה, למצב שהיא נמכרת מבית המשפט תמורת נזיד עדשים לכל מי שיחפוץ בה. אז עדיף להקדים תרופה לפני שהמצב יידרדר. צריך כמובן גם להיעזר רבות בראש העירייה משה ליאון, שהוא רואה חשבון מדופלם שיכול לסייע. בית"ר תמיד היתה ותמיד תישאר של האוהדים שלה. אי אפשר לשבת בצד ולהגיד 'מה יהיה?' ולא לישון בלילה. צריך לעשות מעשה. שיזכרו כולם שההיסטוריה מוכיחה שבעלים זה לא פתרון קבוע אלא פתרון זמני, כי כל מי שמגיע לפה ברעש גדול מתרסק ברעש לא פחות גדול. אין למועדון נכסים, אין לבית"ר מגרש בבעלותה, ואין לה שחקנים שאפשר למכור, פרט לזרגרי ושועה. אנחנו צעד אחד לפני התהום".
אם אין אני לי
נוימן שמח כמו כולנו לגלות שאלי אוחנה בחר ביוסי מזרחי להציל את בית"ר ומינה אותו למאמן. "כשאני עליתי לבוגרים בשנת 1971 יוסי היה שוער מחליף. אין בעולם הכדורגל אדם עם כוח רצון כמו של יוסי. עם אומץ לב. הוא הגיע לאן שהגיע בזכות כוח הרצון הזה, כמובן לצד הכישרון שלו. אם לשחקנים של בית"ר יהיו אחוזים בודדים מכוח הרצון של יוסי, דיינו. אלי אוחנה ביצע צעד מבורך, כי בשעה כל כך קשה לא יכול להיות איש ראוי מיוסי למשימה, ואני שמח שהוא הסכים. הוא המאמן הוותיק ביותר בליגת העל, איש כדורגל ובית"רי בכל רמ"ח איבריו, ואין לי ספק שהוא יצעיד את בית"ר לעונה נוספת בליגת העל. כרגע, יותר מזה אנחנו לא צריכים. אבל אני באמת קורא לכל מי שמגדיר את עצמו בית"רי להירתם לצו שמונה הזה, כי אם לא נעזור לעצמנו אף אחד לא יעזור לנו".
