חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים: מי שרוצה להבין את הפער בין הפנטזיות של משה חוגג לבין המציאות בנוגע ליכולות של הקבוצה שלו, חייב לשמוע את הסיפור הזה. בתחילת השבוע חוגג סיפר למישהו שהוא בדרך לעיסקת ענק בדובאי, שאם היא תצא לפועל היא תזרים לבית"ר מאות מיליוני שקלים. "אני לא יודע מה לעשות בכסף", חייך בעל הבית. "יש לי קבוצה קסומה, לא צריך כמעט לעשות בה שינויים". אחרי הביזיון ביום שני האחרון בסמי עופר, ייתכן שחוגג מבין שאם היה אפשר הוא היה צריך לזרוק הביתה שלושה רבעים מהסגל שלו. הגיד להם תודה ושלום. בערך כמו שנהג עם דן איינבינדר, אלא שהפעם מסיבה מוצדקת.
3 צפייה בגלריה
שי קונסנטין מדגים בסמי עופר את מה שהרגיש כל אוהד בית"ר ביום שני האחרון
(צילום: עוז מועלם)
חוגג לא עשה את זה בכוונה, אבל גילה בדיעבד שלהיות מנהל מקצועי של קבוצת כדורגל גדול עליו במאה מידות. הוא בנה פה קבוצה חסרת איזון, עם שמות נוצצים על הנייר כמו שבוחרים שחקנים בסוני פלייסטיישן, בלי שום מחשבה או מקצועיות. לא נאשים אותו למרות שהתחושה היא שהוא היה אובססיבי להעלים כל סממן שמזוהה עם רוני לוי ויוסי בניון, ולעזיבה מסיבית של שחקנים שלוי ובניון חתומים עליהם.
כן צריך לשאול איך הוא קנה חתולים בשק (לפחות כרגע), כמו מתיאוסיניו, שיהיה כשיר רק באמצע פברואר ועלה לו 750 אלף יורו, כמו שועה, שעליו שילם 1.4 מיליון דולר ('בזכות' חמישה שערים בבני יהודה והיותו נער הפוסטר המצטיין במכבי חיפה). איך הוא ציפה שאורי מגבו, שלא קיבל קרדיט בעירוני קרית שמונה, טל בן חיים, שנמצא שנה לפני משבר גיל ה־40, אלירן עטר, שנזרק ממכבי תל אביב, ורד, שכבר מעבר לשיאו, עלי מוחמד, שמשחק לרוחב, ואפילו פרדו, שירד לליגה א', פדידה, שלא היה שחקן הרכב בקטמון, אוקאמפוס וזרגרי, שעדיין לא רשאים לרכוש אלכוהול בכוחות עצמם, קונטה, שהוא אחד השחקנים הכי פרובלמטיים בתולדות בית"ר, ואפילו קריאף, שמסרב לעשות את קפיצת המדרגה המיוחלת - איך עם חבורת שחקנים שכזו חוגג מדבר, בחייאת, על אליפות? אולי בגלל שהוא חושב שהכדורגל זה כמו העסקים שלו: משקיעים, גוזרים קופון וממשיכים הלאה.
כדורגל זה לא ביטקוין ולא רולטה. ניהול מקצועי מעצם הגדרתו זה מקצוע. לא כל בעל הון, שהיה כדורגלן חובב ואוהד (בכלל של קבוצה אחרת, כן?) יכול לעשות קסמים. לא למדנו כלום: בעונה שעברה חוגג לא הפסיק להתבכיין על הסגל שלו שלא רץ לאליפות, וכך גם השנה. האבסורד הוא שבית"ר לא יותר טובה מזו של העונה שעברה, ושאין לה, וזה זועק לשמיים, שום יתרון על אף קבוצה בליגה, פרט לפרמטר הקהל שיושב בבית בגלל הקורונה. מי שחושב שיש קבוצה אחת בליגה המשמימה הזו שיש לה חיסרון איכותי בסך חלקיה מול בית"ר, רואה, בדיוק כמו בעל הבית, את העולם דרך משקפיים ורודים. נראה כמה מפחי נפש עוד נחוצים כדי לגרום לו להסיר אותם.
× × ×
בתוך בית וגן יש לא מעט אנשים שלא יכולים להסתכל בעיניים של שחקני בית"ר. אומרים עליהם שהם חבורה של שקרנים וגנבי דעת. לא במובן האישי כמובן אלא המקצועי. "תפסו פה פראייר לא נורמלי שיותר משתלם מזכייה בלוטו", אומר גורם בבית"ר. "שחקנים שלא שווים עשרת אלפים דולר נפלו על חוגג ונהיו פה מיליונרים בלי לרוץ, בלי לעשות גליץ' ובלי להבקיע גול, ועוד יש להם חוצפה כל היום לבכות שהאימונים אינטנסיביים ושהשרירים שלהם תפוסים. ירדן שועה, ילד בן 20, רץ חמישה קילומטרים במשחק ותופס את השרירים? אנשים ישבו באוטובוס בדרך חזרה מחיפה, אחרי אחת ההופעות המבישות בתולדות המועדון, עם אוזניות ומוזיקה וגלישה אינסופית באינסטגרם. איכס אחד גדול".
נוסיף רק שאנשים עם דם בית"רי אמיתי, איש הלוגיסטיקה מאיר הרוש ומנהל הקבוצה אושרי דודאי, היו עם הראשים למטה, מנסים לעכל. אלי אוחנה ישב עם פרצוף תשעה באב. "הלוואי שהיה פה מישהו שמקבל אדום בגלל תאקל של תסכול, של עצבים, של אכפתיות", אומר גורם בבית וגן. "אבל הבושה הזו, שכולם יודעים שבלי איתמר ניצן היתה נגמרת בשבע או שמונה אפס, לא נוגעת להם. הם הרבה יותר סקרנים לגבי המבצעים שיש עכשיו על דגמי רכבים מודל 2021. כמו שהם נראים על המגרש, בקושי מגיע להם לנסוע ברב קו. מספיק עם השקר הזה שיש כאן קבוצה טובה".
דראפיץ' וברדה, מאמני בית"ר, קלטו את הבלוף הזה כבר לפני שבועיים-שלושה. עד אז הם הסתנוורו מהיכולת של הקבוצה במשחקי האימון חסרי המשמעות, שבהם שיטת הלחץ שלהם עבדה והשחקנים הצליחו לרמות אותם במוטביציה ובמחויבות שלהם. למה לרמות? כי באימון זה מאוד קל לעשות את הדברים עם משמעת טקטית, ובהילוך ראשון, בתירוץ שצריך לשמור כוחות לדבר האמיתי בליגה. האסימון נפל לצוות המקצועי במחנה האימונים בשפיים.
הם הסתכלו על מדדי הקילומטראז', הספרינטים, התנועה בלי כדור, וחטפו קוצר נשימה. הם הבינו שיש להם פה עסק עם קבוצה אנמית, עצלנית ומפונקת. כזאת שהדבר היחיד שחיובי אצלה זו הספונטניות. אבל ספונטניות זו לא תכונה שנדרשת מכדורגלנים. יש אותה גם לאנשים מהרחוב. לא סתם דראפיץ' אמר לשחקנים שלו למחרת המשחק שאם היה מעלה הרכב בשיטת ההגרלה: שועה ועטר בלמים, רוטמן ואדרי מגינים, ומגבו וטל בן חיים כחלוצים, עדיין בית"ר היתה נראית יותר טוב מהגועל נפש שהיא הציגה ביום שני בסמי עופר.
דראפיץ' וברדה הם אנשים שאפשר להתווכח עד מחר על היכולות שלהם, אבל הם מגיעים לבית וגן בשמונה בבוקר כל יום ונכנסים לרכבם בשש בערב, אחרי שהם עובדים מסביב לשעון, נותנים לחניכים שלהם עם כפית עד הפה ומסבירים ומתרגלים ומנתחים. לא סתם אחד האנשים הוותיקים בבית וגן העיד עליהם שהם החרוצים ביותר בקרב אנשי המקצוע שהיו כאן בשנים האחרונות. שבמידה מסוימת, העבודה הסיזיפית שלהם היא אנטיתזה למה שנהוג בקרב מאמנים אחרים.
התשבחות האלה לא מחזיקות מים. עם קבוצה כל כך שבלונית, חסרת איזון ומוגבלת מוטורית, כל העבודה התיאורטית וגם המעשית הן כוסות רוח למת. שועה ועטר לא רוצים או לא מסוגלים לרוץ, המגינים לא רוצים או לא מסוגלים להוציא כדור רוחב או הגבהה אחת כמו שצריך, אין אחד בחלק הקדמי שיש לו כניסה לשטח או משחק ראש, ועוד אינספור בעיות. ניר קלינגר, במהלך העונה שלו בבית"ר, בשנה הראשונה של חוגג בבית"ר, הגדיר את זה מצוין, כשאמר: "יש יותר מדי איברים מדממים עד שאתה לא יודע איפה להניח את חוסם העורקים".
נהוג להגיד על דראפיץ' שהוא עם מנטליות אירופאית. איש נוח שלא מתעמת ולא שובר את הכלים. אלה הם מונחים שרק מי שלא מכיר אותו מקרוב משתמש בהם. דראפיץ', אמר עליו ערן לוי לפני כמה שנים, יכול להיות אכזרי וקשוח יותר מאשר המאמנים של פעם, שווייצר ז"ל ושרף יבדל"א, שהיו צורחים את נשמתם. הוא לא צועק, הוא מבצע, מתוך אמונה שזה הרבה יותר אפקטיבי ויעיל. השבוע, במקרה או שלא, הוא וברדה הרגישו סוג של תחושת דה ז'ה וו בנוגע לקדנציה הראשונה שלהם בבית"ר.
גם אז אלי טביב מילא את השורות בשחקנים חסרי תועלת ותוחלת והעמיד בפניהם עובדה מוגמרת של "זה הסגל, עכשיו תביאו תוצאות". הם זרמו איתו כמו שזרמו עם חוגג, פתחו את העונה ברגל שמאל. למזלם, סטירה מצלצלת ומשפילה בשרלרואה העמידה להם מראה מול הפרצוף והוכיחה להם שאין עם מה לעבוד. אז התחיל הצמד לנקות את העשבים השוטים לאט ובשיטתיות. הם הוציאו מהלופ את ולאד מראר הרומני הפצוע, את לירוי צעירי, את דובב גבאי, את תומר ירוחם, שמות שטביב ניסה למכור להם שידרסו את הליגה. ההבדל הוא שבחודש ספטמבר הם הנחיתו את רוקאביצה ורואדה ונתנו את המפתחות לדוד קלטינס, שלושה שחקנים ששינו את הקבוצה מקצה לקצה, ובחלון ההעברות של ינואר הנחיתו את שכטר. אנחנו כבר בדצמבר, ולא נראה שבינואר יהיו מציאות בשוק.
נקודת האור היחידה שצמד מאמני בית"ר רואה בה נקודת פתיחה לביצוע של שינוי היא, תתפלאו, דווקא הפידבק מהאוהדים. ביום שישי שעבר הגיעו לבית וגן כמעט עשרה אוהדים עם דגלים שעליהם נכתב: "אין לכם כבוד", "תורידו את החולצות", ובמקביל הם פיזרו דליים כדי להמחיש את הנטייה של השחקנים לבעוט בדלי. כלפי דראפיץ' וברדה לא היתה אפילו הקנטה אחת. אוהדי בית"ר, אתם מבינים, על שלל הדימויים הנוראיים שלהם, לא מקדשים ומאתרגים אף אחד מהשחקנים שלובשים את החולצה עם סמל המנורה. הם מסתכלים נטו על טובת המועדון. אין לאף אוהד בעיה שדראפיץ' וברדה יעלו במשחק הקרוב עם קבוצת הנוער, אם זה ישרת את המטרה. בנתניה, ספסול של ערן לוי הביא את אוהדי נתניה להפגין נגד המאמנים. בבית"ר האוהדים מצפים מהצוות המקצועי להעיף מבית וגן את כל מי שרק אפשר, כי צריך לתת את הדין על מי שמבזה את החולצה הזו, שלא נשאר ממנה הרבה.
× × ×
לפני המשחק בחיפה, בסצנה שלועסים בתוכנית הריאליטי גולסטאר, קיבלו השחקנים הודעות מצולמות מהבית עם הודעות וברכות מבני המשפחה שלהם. זה כל כך רדוד עד שאין מילים לתאר את המבוכה מהשטות הזו. בגולסטאר, כדי לייצר דרמה מפלסטיק, רואים כל מיני סלב דה לה שמאטע ממררים בבכי אחרי הודעה כזו. זו כנראה בית"ר מודל 2021-2020, מועדון כדורגל עם שחקנים שהם חובבים, שמשחקים לפי איך ומה שבא להם. לא אנשי מקצוע שלפני משחק עסוקים בניתוח ספונטני בינם לבין עצמם על הטוש שסימנו המאמנים על הלוח לגבי המערך של היריבה שלהם.
הלקח של שני מאמני בית"ר הוא שאם עד עכשיו הם היו נחמדים מדי, זרמו עם הגחמות של בעל הבית ובמקביל נתנו חבל אינסופי לשחקנים על מנת לגרום להם להיות יותר מחויבים עם ביטחון ועם התחושה שסומכים עליהם, החגיגה נגמרה במחצית הראשונה ביום שני בסמי עופר. "תודה רבה לכם. אנחנו עושים ארבעה חילופים", אמר דראפיץ' לשחקניו במחצית.
אין דרך נעימה להגיד את זה: דראפיץ' וברדה בתחושה שאם השחקנים שלהם שמים עליהם פס, זה בדיוק היחס שהם יקבלו. הצוות המקצועי מבין את כל מה שבשלב כזה או אחר הבינו מאמנים אחרים בקבוצות שונות: אם הם ישלמו בראשם, לפחות שהם ילכו עם האמת שלהם. זה אומר שגם אם הפתרונות של הצוות המקצועי עגומים, לפחות מי שיהיה על המגרש ירוץ וינסה ויילחם וייפול על התחת ולא ייראה כאילו הוא הגיע לטיול שנתי.
לפני המשחק מול חיפה הרעיון היה לצוות את אנטואן קונטה כקשר אחורי, לסגור לשחקני חיפה את מרכז המגרש. הבעיה היא שבהיעדר מהירות בהגנה היה חשש אמיתי שחיפה תכתוש את בית"ר ב־30 מטר מהשער. מה שקיבלנו בפועל, במערך של שלושה בלמים, זה אמצע מגרש מופקר לגמרי, שנתן לחיפה את האפשרות לשחק מול קונוסים, עם נתון מפחיד של 14 בעיטות למסגרת ומשחק שנראה כמו קבוצת נוער נגד קבוצת בוגרים. לא סתם בבית"ר הודו בסיום שאלמלא איתמר ניצן היה עושה את העבודה שלו בצורה מעוררת הערכה וכבוד זה היה נגמר בתוצאה של טניס.
דראפיץ' וברדה יעלו מהמשחק הקרוב מול באר שבע עם שחקנים שהם אלמונים בקילומטראז' וברזומה שלהם, אבל לפחות משחקים על הכבוד. פרדו, פדידה, רוטמן, דוד דגו, בהומור שממחיש את הברוך בבית וגן, כשאומרים לצמד המאמנים שלא בטוח שהשמות האלה ראויים לליגת העל, הם שואלים בסקרזם אם הנמרים מנייר ששיחקו עד עכשיו נראים כמי שראויים לגודל המעמד. במקביל, הצוות המקצועי ידרוש מחוגג מהפכה בסגל בחודש ינואר. יהיו שם, בהנחה שחוגג יישר קו ולא יסגור את הכיס, ויתורים כואבים. אל תתפלאו אם גם שחקנים בכירים כביכול ישלמו את המחיר.
החסינות של עטר בגלל גילו ומעמדו, של שועה בגלל הצ'קים שפיזר עליו חוגג בפריסת תשלומים, של עידן ורד בגלל שהוא קפטן והפנים של בית"ר, ושל מוחמד בגלל הסכום שבו נרכש מנתניה והיחסים הקרובים עם דראפיץ' וברדה, נגמרה. מעכשיו כאמור, ישחקו הילדים. הם לא עולים הרבה כסף, בטח לא יעלו לנו על העצבים ולפחות גם אם הם עדיין בוסריים לפחות הם יביאו נשמה ורעב.
